אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

חקר ביצועים: השבוע של האפיפיור ומוטי זיסר

וגם: עופר עיני מנצח בלי קרב, פרס דן דוד לחוקרת העוני, חברות הביטוח השיקו ביטוחי מנהלים חדשים והשוק מתעלם מפרישת הנגיד

14.02.2013, 11:30 | כתבי כלכליסט

האפיפיור - תפקיד מיותר

רגע אחרי שהאפיפיור בנדיקטוס ה־16 הודיע על פרישתו, אחרי שמונה שנים בלבד, החלו הדיונים על מחליפים אפשריים. אבל הנה הצעה חלופית: במצב הכלכלי הנוכחי, לא מעט חברות וארגונים מנצלים פרישה כדי לבטל את התפקיד. והרי העוני גובר, המוני נוצרים קתולים סובלים, והכנסייה תמיד התיימרה להאכיל את העניים, להשקות את הצמאים, להלביש את הערומים, להעניק בית לחסרי הבית, להציל את השבויים, לבקר את החולים ולקבור את המתים. יכול להיות שאפשר לעשות את זה טוב יותר בלי תפקיד יקר במיוחד ועיר שיושבת על הנדל"ן היקר באיטליה ואחזקתה עולה יותר מ־500 מיליון יורו בשנה.

אוריאל דסקל

 

 

 

האפיפיור בנדיקטוס ה-16
האפיפיור בנדיקטוס ה-16 צילום: בלומברג

עיני מנצח בלי קרב

יו"ר ההסתדרות עופר עיני נדם לאחרונה. אולי זו ההמתנה להתבהרות המפה הפוליטית, אולי השקט שלפני הקיצוצים, ואולי פשוט העובדה שהמציאות עושה את העבודה. השבוע התברר כי עובדי מדינה בחוזה אישי הם המועמדים הראשונים ללכת הביתה במקרה של קיצוצים רוחביים, ושכאשר אל על מפטרת 200 עובדים - שוב מדובר באנשי החוזים האישיים. העובדה שמי שהולכים הביתה הם מי שאינה מאוגדים בחוזים קיבוציים מזכירה לשכירים את כוחה של העבודה המאורגנת, ועיני יכול להמשיך לשתוק.

עמי ברנד

עופר עיני, צילום: אוראל כהן עופר עיני | צילום: אוראל כהן עופר עיני, צילום: אוראל כהן

פרס דן דוד לחוקרת העוני

שני כפרים בהודו השתתפו בניסוי - האחד קיבל אספקת חיסונים נגד מלריה, השני קיבל חיסונים וגם תשלום על השימוש בהם; התוצאה היתה שהכפריים שקיבלו כסף השתמשו בחיסונים פי שניים. זה אחד הניסויים הידועים של פרופ' אסתר דופלו, שהשבוע הוכרזה ככלת פרס דן דוד היוקרתי. בניגוד לכלכלנים אחרים, דופלו יוצאת לשטח, לאזורים מוכי עוני, מנסה לשפר את חיי התושבים ומתעלמת מהביקורת על כך שהיא עושה ניסויים בבני אדם. ההכרה העולמית שהיא זוכה לה אינה מעידה בהכרח על פריצת הדרך המחקרית שלה. היא בעיקר מעידה על המשבר העמוק שפוקד את ענף הכלכלה מאז פרוץ המשבר הגלובלי. המודלים המורכבים, שהתיימרו לתאר איך העולם עובד והיו בעבר גופים תיאורטיים מעוררי השתאות והארה, קרסו בזה אחר זה, והותירו אותנו עם הקונקרטי, הפשוט, לעתים הבנלי - המסקנה שכסף יכול להפעיל אנשים. הגיע הזמן להתחיל לברוא את הכלכלה מחדש.

מיקי פלד

פישר - לא פונקציה

כאילו שלא היה די בכך שהבורסה הגיבה באיפוק להודעת ההתפטרות הדרמטית של נגיד בנק ישראל וירדה למחרת ב־1% בלבד (לעומת 5.2% למחרת התפטרותו של שר האוצר בנימין נתניהו ב־2005, לשם השוואה), השבוע הצטרף גם הדולר וחרץ לסטנלי פישר לשון. פרשנים הכריזו ש"אין מבוגר אחראי", מומחים הזהירו מ"עלייה בפרמיית הסיכון של ישראל", אבל השקל לא התרשם והדולר אפילו ירד. כי האבל על לכתו של פישר מתנהל רק בתקשורת, לא אצל המשקיעים. הם ממשיכים להסתכל על הכלכלה הישראלית כסוג של פלא, בלתי תלוי ולא קשור לאף איש ושום נושא תפקיד. ההימור שלהם הוא שגם אחרי עידן פישר המשק המקומי ימשיך להציג ביצועים טובים משל כלכלות אחרות, והם אפילו מוכנים לשים על כך את כספם. הסקפטיים חושבים אחרת: כבר עדיף היה שהבורסה והשקל יצללו קצת בעקבות ההודעה, משיתרסקו דרמטית בנפילה הגדולה הקרובה.

יניב רחימי

סטנלי פישר, צילום: בלומברג סטנלי פישר | צילום: בלומברג סטנלי פישר, צילום: בלומברג

בשר הסוסים - אוכל של משבר

חוק חדש שנכנס לתוקף ברומניה מבטל מסורת בת מאות שנים ואוסר על עגלות רתומות לסוסים ולחמורים לנסוע בכבישי המדינה. התוצאה: מיליוני סוסים ולפי החשד גם חמורים הגיעו בסופו של מסלול מפותל לצלחות של אזרחי אירופה, במסווה של פרות. הבשר האסור חמק מעיני הרשויות, נדד דרך קפריסין, הולנד, צרפת ולוקסמבורג, והסתתר בתוך קציצות ולזניות קפואות. אצבע מאשימה הופנתה מיד כלפי מחנק תקציבי, שהחליש את מערך הפיקוח על המזון באיחוד האירופי. וכך, אחרי ששקעו במיתון, באבטלה ובמשבר חוב, האירופים איבדו גם את התקווה האחרונה: אוכל מנחם.

תמר טוניק

חברות הביטוח - רמות חדשות של הטעיה

חברות הביטוח השיקו השבוע ביטוחי מנהלים חדשים, לאחר שנאסר עליהן להמשיך למכור תוכניות מופרכות שמבטיחות הגנה מפני עלייה בתוחלת החיים. לתוכניות בלי הבטחה כזאת, יודעות החברות, אין שום יתרון על קרן פנסיה רגילה, ובכל זאת כדאי להמשיך למכור אותן, הרי דמי הניהול שלהן גבוהים יותר. הדרך לעשות זאת היא כמובן לבלבל את הציבור, שגם ככה לא ממש מבין דבר בעולם הזה של הפנסיה ועדיין מתרשם משמות חגיגיים והבטחות מופרכות חדשות. את השיא רשמה השבוע הפניקס מבית יצחק תשובה, שיחד עם ביטוח המנהלים מציעה "קרן השתלמות עם הלוואה מתחדשת שמגדילה את הנטו שלך". בפועל, דוחפים לך הלוואה שמגדילה לך את החוב תוך סיכון העתיד. לא לזה פילל המפקח על הביטוח. הוא ציפה למוצרים ידידותיים לצרכן ונוחים להשוואה, וקיבל את שוק הסלולר בימיו הגרועים ביותר. אם הצרכנים לא יצביעו ברגליים, המפקח על הביטוח יהיה מוכרח להפוך לכחלון של הפנסיה.

שאול אמסטרדמסקי

אילוסטרציה, צילום: shutterstock אילוסטרציה | צילום: shutterstock אילוסטרציה, צילום: shutterstock

ריגול ברשת - הוא לא הבעיה

"הגרדיאן" חשף השבוע כי חברת הנשק האמריקאית רייתאון, שייצרה למשל את טילי הפטריוט, פיתחה מערכת למעקב אחרי גולשים ברשת, כולל רשתות חברתיות. החברה הדגימה איך בכמה קליקים אפשר לקבל מידע מפורט על אחד מעובדיה, כולל המקום שבו צולמו התמונות שפרסם. העניין הוא שהיום כל אחד יכול להגיע לנתונים שפורסמו ברשת באופן פומבי, והפרסום הנסער של "הגרדיאן" בעצם גורם לנו לשכוח איזה עוד מידע יכולות להשיג הרשויות - לאתר את המיקום שלנו בעזרת הטלפון גם אם לא ביצענו צ'ק אין ברשת, לשלוף הודעות טקסט, ואפילו להאזין לשיחות. על המידע שאנחנו מפרסמים יש לנו עוד קצת שליטה ואחריות, הכוח הנסתר של הרשויות הוא זה שמפחיד באמת.

איתי שמושקוביץ

לקראת הסדר באלביט הדמיה

מוטי זיסר הרוויח ביושר את היחס שאלביט הדמיה מקבלת מבנק הפועלים, אחרי שהעדיף לנהל משא ומתן בלי הבנק ולתקוע מקל בגלגלי הסדר החוב. השאלה היא איפה המשקיעים המוסדיים, ומדוע הם לא מתייחסים לשומטי החוב באותה אגרסיביות כמו בנק הפועלים. זיסר, זוכרים רק מעטים, כבר יכול היה לקבל פרס נובל על עסקאות בעלי עניין בשכר מופרז. זה קרה בעיקר בתחילת דרכו הציבורית, ומאז המשקיעים שהלכו איתו על הקצה הגיעו לגבהים חדשים וצנחו חזרה לבוץ ההשקעות של הודו ומזרח אירופה. אבל גם כשאבד מגע הקסם, החובות תפחו והמניה התרסקה, דמי הניהול המשיכו לזרום לכיסו כמו שעון, כ־15 מיליון יורו בכל שנה. זיסר לא צריך לזכות לדקה אחת של חסד מבעלי איגרות החוב שלו. ישלם - יישאר בחברה, לא ישלם - יתכבד לחפש מקור אחר לדמי ניהול שישרתו את חובו האישי. כל הסדר אחר יהיה רכרוכי מדי.

גולן פרידנפלד

מוטי זיסר, צילום: גיא אסיאג מוטי זיסר | צילום: גיא אסיאג מוטי זיסר, צילום: גיא אסיאג

תגיות