הקרנת בכורה: "מפגשים"

סיפורו האמיתי של מארק אובריאן (ג'ון הוקס), חולה פוליו המשותק בכל גופו, שהחליט בגיל 38 לממש את צרכיו הרגשיים והמיניים, כלומר, לאבד את בתוליו. כך הוא פוגש סרוגייט (הלן האנט), שמסייעת לו ללמוד על גופו ועל יכולתו ליהנות ממנו. הטיפול יוצר קרבה רגשית שכמעט פולשת לחיים שמחוץ לטיפול, אבל לבסוף מוצא מארק אהבה גדולה אחרת.

קהל היעד: מי שאוהב סרטים מז'אנר הסיפור האמיתי ומפלי דמעות.

דבר המבקר: סיפור אהבה שעוסק באדם עם מוגבלויות, מועד להיות סוחט דמעות מניפולטיבי ומועמד כמעט ודאי לאוסקר. במקרה של "מפגשים", הלן האנט אכן מועמדת על תפקידה בסרט, וקשה לומר שיש מניפולציה במשחק שלה או בסרט בכלל. הבמאי בן לוין לקח את האוטוביוגרפיה שכתב אובריאן ועיבד אותה לדרמה מאופקת, המתנהלת בעדינות רבה וכמעט לא נופלת למלכודות מתבקשות של "בואו נרחם על הנכה המסכן".

אובריאן הוא דמות מלאה ועגולה, איש מלא הומור, שנון ונטול רחמים עצמיים או נרגנות, שהם כמעט מתבקשים מאדם במצבו. אדם שלא קשה לראות איך הוא יוצר קשר רגשי קרוב ומקים לעצמו זוגיות בריאה, למרות המגבלות הרבות שלו. כל מה שאובריאן צריך הוא ללמוד איך עושים זאת. כאן נכנסת לתמונה הלן האנט בתפקיד שריל המטפלת המינית. המשחק של האנט ראוי לציון הודות למינון המדויק של הבעת הרגש על המסך. אין שם גרם אחד של זיוף או הגזמה. (ארה“ב, 2012, 98 דק‘).

שורה תחתונה: משחק מרשים ומאופק וסרט מלא הומור. ניכרת יד מכוונת של במאי שיודע איך לא ליפול לזיוף.

"לרדת מהעץ". סרטו החדש של גור בנטביץ' ("משהו טוטאלי", "הכוכב הכחול") עוסק בבטלן קופצני וציני בשם ניצ. בגיל 33 הוא חוזר משהות ארוכה בחו"ל, בניסיון לחזור אל החברה שעזב כשנסע. החברה זורקת אותו, והוא בתגובה מתבצר על עץ מתחת לביתה ומגלה שנקלע לתוך מאבק אקולוגי נגד כרישי נדל"ן וטייקוני חניונים. (ישראל 2012, 90 דקות). קהל היעד: סטלנים וצופים שהתבגרו מזמן, אבל עדיין מתכחשים לכך