הקש ששבר את מחיר החלב

הרכיב המשמעותי ביותר בהוצאות המוכרות של הרפתן הוא מזון הפרות, שמהווה כ־62% ממחיר המטרה של החלב, וכמעט רבע מהמחיר לצרכן.

ישראל עופר, העומד בראש מרכז המזון בבאר טוביה, ממרכזי המזון הגדולים בישראל, מסביר למה מחיר המספוא בישראל כה גבוה: "מדינת ישראל מייבאת 4 מיליון טונות חומרי מזון. המזון המיובא הוא מזון מרוכז שמהווה 50% מהמזון ברפת. הרפת ניזונה משלושה סוגי מזונות, מרוכזים, שמתחלקים לשניים: גרעינים כמו חיטה, תירס, דורה; וכוספאות, תוצר לוואי של תעשיית השמן. בנוסף לזה משתמשים במזונות גסים, שזה תחמיצים, שחתות וקש. המזונות הגסים נבדלים מהמרוכזים בכך שהם גדלים אך ורק בארץ. אי אפשר לייבא אותם. הסיבה היא שהמחלקה להגנת הצומח לא מאפשרת לייבא מזון גס לארץ, מאחר שהיא חוששת שעם המזון יבואו מזיקים. המרוכזים מיובאים כמעט באופן מוחלט, בניגוד לגסים".

המשמעות של דברי עופר היא שיצרני המזון לפרות הם בני ערובה של החקלאים הישראלים. בנוסף, מחיר החיטה בישראל מוצמד למחירה של החיטה בעולם, כך שאם מחיר החיטה בעולם עולה, החקלאי פשוט מרוויח יותר כסף, אפילו אם הוא לא עבד קשה יותר.

נקודה נוספת שמטרידה את עופר היא הנעשה בנמל אשדוד כמונופול שגורם להתייקרות של עשרות מוצרים במשק, ובהם, כך מתברר, גם החלב. "אונייה עולה 1,000 דולר ליום ולפעמים 20 אלף דולר ליום", אומר עופר. "לפעמים עומדות 20 אוניות ומחכות והם לא עובדים שם משמרת ג', הם עושים מה שהם רוצים. לנהגים הממתינים במשאיות יוצא קיטור מהאוזניים". עופר מוסיף כי "אפשר לדבר גם על מחיר הדלק. כל דבר שאנחנו מוכרים במרכז מזון עובר פעמיים הובלה. מחיר הדלק היה פעם 1.15 שקלים והיום הוא באזור ה־7. מי שמרוויח בעליות האלה זה בעיקר הממשלה, הם מקבלים אחוזים מהעסק הזה. פעם הם קיבלו 20 אגורות לליטר, למה הם מקבלים עכשיו 3–4 שקלים על כל ליטר דלק, מה השתנה מבחינתם?".

באשר לשאלה כמה מרוויח מפעל המזון עצמו אומר עופר, "אנחנו מכוונים ל־3% רווח כולל ההון העצמי, וכל היתר חוזר ללקוחות. בסוף שנה סוגרים חשבון ומה שנשאר כעודף חוזר ללקוחות למעט השקעות נדרשות. החוסן הכספי של המקום הזה הכרחי כדי להשיג אשראי מהבנק".