שוויון בנטל
העדפת תושבי יהודה ושומרון מכבידה את הנטל על השאר
מנתונים מעודכנים שהגיעו לכלכליסט עולה כי גם במחצית הראשונה של 2012 ההשקעה בישובי השטחים גבוהה בהרבה מבשנים קודמות. המשמעות היא שהממשלה מעדיפה את פיתוח ההתנחלויות על פני פיתוח ישובים אחרים
בנובמבר האחרון, ערב הבחירות, טען שר האוצר יובל שטייניץ בראיון לרדיו יהודה ושומרון כי בתקופת כהונתו הוכפלו התקציבים ליהודה ושומרון. שטייניץ סיפר כי הדבר נעשה בסתר, בפרופיל נמוך, כדי להתחמק מהביקורת הציבורית.
לא לגמרי ברור מדוע שטייניץ מעוניין להתחמק מביקורת ציבורית על החלטה ערכית שהוא מאמין בה בכל לבו. ובכל זאת, בדבר אחד שטייניץ מדייק - לציבור הרחב אין כל דרך פשוטה ונגישה לדעת כמה כסף שופכת הממשלה, כל ממשלה, בשטחי יהודה ושומרון.
קראו עוד בכלכליסט
הסיבה לכך טמונה לאו דווקא בניסיונות של שר זה או אחר להסתיר את העברות הכסף, כמו במבנה הסבוך של תקציב המדינה, שלא מאפשר לציבור לדעת לאן הולך הכסף. כשם שהציבור לא יכול לדעת בקלות כמה כסף משקיעה הממשלה, כל ממשלה, בתמיכה באברכים או בתשלומי שכר, כך הציבור לא יכול לדעת כמה כסף מושקע מדי שנה במפעל ההתנחלות. חוסר הנגישות הזה הוא שמאפשר לממשלות לקבל החלטות פוליטיות בעלות משמעויות תקציביות, מבלי שהציבור יודע כמה הוא נדרש לשלם על כך.
על פי נתונים מעודכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שהגיעו לידי "כלכליסט", במחצית הראשונה של 2012 המשיכה הממשלה להשקיע בשטחים בקצב דומה לזה של שנת 2011 - יותר מ־400 מיליון שקל. זאת לעומת השקעה של 288 מיליון שקל בתקופה המקבילה בשנה הקודמת. במילים אחרות, היקף ההשקעה כיום בשטחים גבוה בהרבה מאשר בשנים הקודמות. המשמעות היא שהממשלה ממשיכה להעדיף את פיתוח יהודה ושומרון על פני פיתוח אזורים אחרים, למשל בתוך הקו הירוק.
עיקרי ההשקעה הממשלתית הם בתקציבי משרד הפנים (181 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2012), משרד החינוך (61 מיליון שקל) ומעצ (59 מיליון שקל). נתוני הלמ"ס המלאים לשנת 2012 יחושבו רק באמצע 2013.
משקיעים 70% יותר בתושבי השטחים
ההשקעה הממשלתית השוטפת, הרגילה (להבדיל מהשקעה בפיתוח), ביישובים שמעבר לקו הירוק היא גבוהה יותר מאשר במקומות אחרים בישראל, אם מחלקים אותה במספר התושבים.
מבדיקת "כלכליסט", שפורסמה ביולי 2012, עלה כי ההשקעה הממשלתית הממוצעת בכל אחד מתושבי יהודה ושומרון היתה גבוהה ב־70% מההשקעה הממשלתית הממוצעת בתושבים ישראלים שבתוך הקו הירוק.
יש כמה סיבות מרכזיות לכך שהחיים ביהודה ושומרון יקרים יותר למדינה. אחת הסיבות היא שחלק גדול מהרשויות שמעבר לקו הירוק הן מועצות אזוריות - כלומר אגד של מספר קטן של יישובים קטנים שפזורים על פני שטח גיאוגרפי גדול. זו צורת התיישבות לא יעילה כלכלית, גם כשהיא נעשית בתוך הקו הירוק. אלא שאפילו אם משווים מועצות אזוריות משני עברי הקו הירוק, עולה כי המועצות האזוריות ביהודה ושומרון מקבלות יותר מהמדינה.
ההתיישבות ביהודה ושומרון כרוכה בהוצאות ביטחוניות גם בחיים האזרחיים, ובעיקר במיגון ההסעות של התלמידים והמורים מהיישובים לבתי הספר ובחזרה. בנוסף, הפרופיל הדמוגרפי של האוכלוסייה היהודית בשטחים מגדיל את ההוצאות הממשלתיות. מדובר באוכלוסייה צעירה, עם קצב ריבוי טבעי גבוה (על פי פרסומי מועצת יש"ע עצמה מהשבוע שעבר: האוכלוסייה ביהודה ושומרון גדלה ב־2012 ב־4.7% שהם 17 אלף נפש, לעומת קצב גידול של 1.8% באותה שנה בכלל אוכלוסיית ישראל). נוסף על כך מדובר באוכלוסייה עם שיעור גדול של ילדים ועולים - משמע תקציבי חינוך גדולים.
מובן מאליו שהממשלה היתה ממשיכה לתקצב את אותם האזרחים בין שהם גרים ביהודה ושומרון ובין שהם גרים בתוך גבולות הקו הירוק. אלא שחלק מן הסכום היה נחסך בוודאות. ככל שההתנחלות מבודדת יותר, כך המחיר שמוגש למשלם הישראלי הוא גבוה יותר.
המתנחלים, מצדם, טוענים כי הם אינם מקבלים שום העדפה תקציבית וכי לו ההתנחלויות היו מפונות הדבר היה עולה הרבה יותר.
ההתנתקות לא הקטינה את ההשקעה בשטחים
לבד מתקציבי המיגון, משרדי הממשלה משקיעים ביהודה ושומרון גם תקציבי פיתוח. למשל סלילת כבישים, בינוי, בניית כיתות, וכיוצא באלה. ביולי 2012 חשף "כלכליסט" כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מנהלת עבור משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה רישום שוטף של ההשקעה הזו בשטחי יהודה ושומרון.
הרישום הזה הוא פועל יוצא של דרישה אמריקאית, שנולדה עם מתן הערבויות האמריקאיות לישראל ב־2003. על פי הדרישה, הלמ"ס מתרגמת את הנתונים לדולרים, מעבירה אותם למשרד האוצר, וזה מדווח אותם באופן תדיר לאמריקאים.
אם בבוא היום ממשלת ישראל תרצה להשתמש בערבויות האמריקאיות כדי לגייס חוב בשוק ההון העולמי במחיר זול, היא תגלה שהאמריקאים יקזזו מהסכום שהם העמידו לרשותנו את היקף ההשקעה הישראלית (המצטברת) בשטחים. הצעד הזה כבר קרה בעבר, ועל פי חישוב "כלכליסט" כבר עלה לציבור הישראלי 6 מיליארד שקל.
ההשקעה הממשלתית בשטחי יהודה ושומרון פחתה עם השנים, בעיקר עקב תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ב־2005, אולם שבה והתנפחה לאחר הקמת ממשלת נתניהו השנייה ב־2009 (ראו מסגרת מימין). על פי נתוני הלמ"ס, בין 2010 ל־2011 קפצה ההשקעה הממשלתית בשטחים ב־38%, וחזרה לרמתה ערב ההתנתקות, אף שמפעל ההתנחלות כבר לא כולל את רצועת עזה.
58 תגובות לכתיבת תגובה