כונסי הנכסים של חברת "הקבלנים": בעל השליטה ביצע העדפת נושים פסולה

כונסי הנכסים של חברת הנדל"ן "קבלנים" טוענים כי מי שהיה בעבר בעל השליטה בחברה, אריה פרידמן, ביצע תרמית באמצעות העדפת נושים כשהעביר כסף מהחברה הציבורית שהיתה בבעלותו לאחד הנושים במטרה לרוקן את קופת החברה. פרידמן מנגד, מבקש לדחות את הטענות "עזות המצח" על הסף ולטהר את שמו "שהושחר על לא עוול בכפו וללא כל בסיס במסגרת הבקשה הזו".

חברת "הקבלנים" נכנסה להליכי פירוק בשנת 2010 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשבוע שעבר פנו הכונסים, עו"ד ליאור קוינטנר ממשרד ארד ושות' ועו"ד אלון קזיוף, לבית המשפט והעלו טענות קשות כלפי מי שעמד בראש החברה בטרם נכנסה להליכי פירוק, אריה פרידמן.

לדברי הכונסים, בהתאם לסמכות חקירה שקיבלו מבית המשפט, הם קיימו בדיקה מקיפה של מסמכי החברה הציבורית, ערכו פגישות עם גורמים שהיו מעורבים בפעילותה וחקרו בעלי תפקיד בה. "ממצאי החקירה", כותבים הכונסים, "מעלים חשש ממשי לקנוניה כי התשלומים ששולמו לחברת לנדרון במהלך תקופה קצרה בת חודש ומחצה הינם בבחינת העדפת נושים פסולה, ברורה וחד משמעית, שהטוותה חלק ממגמה כללית ורחבה יותר של בעלי השליטה בחברה לרוקן את קופת החברה לטובתם שלהם ולטובת מקורביהם".

לפי ההודעה שהוגשה לבית המשפט על ידי הכונסים, דו"ח של חברת הקבלנים משנת 2009 כללל בתוכו הערת "עסק חי" שהטילה ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי ובדבר יכולתה של החברה הציבורית לעמוד בהתחייבויותיה. נוכח סימני האזהרה בתאגיד הותוו עקרונות להחזר הלוואות החברה כשבראש ובראשונה עמדו התשלומים לבעלי אגרות החוב, הם נושיה המובטחים של החברה.

למרות זאת, כך לפי הכונסים, במהלך תקופה קצרה בת מספר חודשים בלבד, רוקנה יתרת קופתה של החברה על ידי תשלומים של מיליוני שקלים לבעלי השליטה בחברה ולבני משפחתם "אשר אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הם לא היו נושים מובטחים של החברה". במהלך תקופה זו, ואף לאחריה, שולמו בהוראת פרידמן ללנדרון, שלא הייתה נושה מובטחת, תשלומים בסכום של 5.6 מיליון שקל. לפי הכונסים, לפרידמן היו קשרים אישיים עם לנדרון, בין השאר משכנתא על ביתו עבור הלוואה פרטית שלקח מהחברה. "גם ציבור נושיה של החברה לא ידעו ולא יכולים היו לדעת כי בשעה שיכולת הפרעון של החברה הציבורית מוטלת בספק, מונעים שיקולי הרעון של החברה הציבורית משיקולים אישיים הנוגעים לחבריו ולבית מגוריו של מנכ"ל החברה ובעל השליטה בה", כך לטענת הכונסים.

בשל הממצאים הללו, ביקשו הכונסים כי בית המשפט יורה לפרידמן להשיב לקופת החברה את התשלום שהועבר ללנדרון, העומד על 5.6 מיליון שקל בתוספת ריבית והצמדה.

לפני מספר ימים הגיב פרידמן לטענות הכונסים, באמצעות עוה"ד רמי קוגן ואוהד הראל ממשרד רמי קוגן. לדבריו, יש לדחות על הסף את הבקשה. "המדובר", כתב לבית המשפט, "בבקשה עזת מצח וחד צדדית שהוגשה מטעם 'קציני בית המשפט' תוך הסתרת מסמכים ועובדות".

לפי פרידמן אין לטענות הכונסים כל בסיס וכי התנהלות "כל הגורמים המעורבים בפרשה זו הייתה תמת-לב, תקינה ובניהול העסקים הרגיל של החברה. נזכיר, כי החברה הייתה חברה ציבורית שכל העסקאות החריגות שביצעה, לרבות עסקת ההלוואה, אושרו הן על ידי דירקטוריון והן על ידי ועדת הביקורת".

יתרה מכך, צוין עוד, בזמנים הרלוונטיים הייתה החברה חיה ופעילה והוציאה מיליוני שקלים לתשלום לספקים ונושים נוספים, כשהתשלום ללנדרון נעשה מכוח נשייתה במהלך העסקים הרגיל. "בוודאי", נכתב, "שלא בכוונה להעדיפה על פני יתר נושי החברה, לרבות מחזיקי האג"ח".

"חשוב להדגיש", נכתב עוד, "כי אחת הסיבות העיקריות להתייחסותו של פרידמן לגופו של עניין זה, הינה החשיבות בטיהור שמו ותדמיתו כאיש עסקים לגיטימי, תם-לב וישר אשר שמו הושחר על לא עוול בכפו וללא כל בסיס במסגרת הבקשה הזו".

גם לנדרון, באמצעות עו"ד ארז חבר, טענו בבית המשפט כי "טוב היו עושים הכונסים אם היו נמנעים מהגשת הבקשה", שכן "אין בבקשה דבר וחצי דבר". לטענת לנדרון, טענות הכונסים כלפיהם, מהווים הטעייה של בית המשפט כמו גם הטענה כי חברת הקבלנים העדיפה את לנדרון על פני נושיה המובטחים "בעוד ידוע היטב לכונסים כי כל התשלומים בוצעו כאשר מחזירי האג"ח היו במעמד של נושים רגילים בלבד". לפי לנדרון, היא פעלה באופן תקין, בתום לב ולא נפל כל פגם בהתנהלותה.

השופטת ורדה אלשייך תיאלץ בימים הקרובים להחליט בסוגיה זו ולקבוע האם פרידמן אכן יצטרך להחזיר לקופת החברה את הסכום המדובר.