השבוע: להחליף דיסקט

אני לא אכנה אותו האסיר X. יש לו שם. קראו לו בן זיגייר, איש צעיר, אב לשתי פעוטות, שאת רוב חייו העביר כציוני אדוק. במותו השאיר אחריו זיגייר משפחה שבורה, שבטנה מתהפכת שעה שחצי עולם מציץ לקברו. הדברים האמורים הם תיאור של סיטואציה עגומה, ואין בהם בדל ביקורת נגד התקשורת שתפקידה לחקור ולדווח. אחרי שחצי עולם כבר בחש בזיגייר, התקשורת הישראלית, בסיוע חברי כנסת בודדים, הצליחה להשתחרר ממוסרותיה. ח"כ מירי רגב לא הפתיעה כשהאשימה את חברי הכנסת גלאון, טיבי וחנין בפגיעה בביטחון המדינה. על פי תפיסת עולמה של רגב, חופש הביטוי הנהוג בדמוקרטיה של צפון קוריאה הוא המודל המתאים לדמוקרטיה הישראלית המתחדשת.

על סמך המידע שהתפרסם עד כה בפרשת זיגייר, ניתן רק לנחש שהסיבה שהובילה אותו לתא האיקסים היא אישום הנוגע, במידה זו או אחרת, לבגידה במדינה. עוד מותר לנחש, שאילו זיגייר היה גדל בארץ, משפחתו לא היתה עוברת בשתיקה על מותו בכלא, על אף ההאשמות החמורות לכאורה שהועלו נגדו. בהיסטוריה של מדינת ישראל רשום לפחות אזרח ישראלי אחד (לא חייל) שהושב אחרי קמפיין אינטנסיבי של משפחתו, ולא נשפט למרות מעשים חמורים שיוחסו לו, וביניהם נזק אפשרי לביטחון המדינה.

האיפול שמוטל על פרשת בן זיגייר לא מאפשר להסיק מסקנות, רק השערות פילוסופיות. אחת מהן נוגעת לשימוש שעושה מדינת ישראל ביהודי תפוצות נלהבים מדי, כדוגמת זיגייר או ג'ונתן פולארד. לכאורה, אין קשר בין פולארד לזיגייר, פרט לעובדה ששניהם גויסו בידי שירותי המודיעין של מדינת ישראל, וסופם כידוע טרגי.

פולארד יושב בכלא האמריקאי כבר 27 שנים. לכל הדעות השפויות הוא שילם על טעותו ועל הטעות והאיוולת של מדינת ישראל תשלום צמוד וריבית מפלצתית. אחרי שנים של התעלמות מדינת ישראל פתחה אפיק התרפסות על שמו. כל נשיא אמריקאי שנכנס לבית הלבן נתקל במטר של בקשות ותחנונים הנשלחים מקרב לבה הדואב והמתנצל של מדינת ישראל. השיטה הזאת שנוסתה 20 שנה לפחות נידונה לכישלון. הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהציע תמורת שחרורו של פולארד "דמי חירות", כאלה שהנשיא האמריקאי יתקשה לסרב להם.

ציפי ליבני, הסנונית הראשונה שנתניהו הצליח להכניס לקן, עשויה לסייע בקידום שחרורו של פולארד בשל הרקורד החיובי שיש לה אצל האמריקאים. יתרה מזאת, תפקידה המיועד כשרת המשפטים והאחראית על תיק המשא ומתן המדיני, משדר לנשיא האמריקאי רוח של שינוי במדיניות הישראלית, שהתעלמה עד כה באופן מפגיע מקיומו של העם הפלסטיני.

ביקורו של אובמה בארץ הוא כאב ראש לא קטן לראש הממשלה, שנמצא תחת עיניהם הבוחנות של אחיו מהליכוד, שומרי נפשו השמאלנית. עם זאת, בליכוד יכולים להתנחם בכך שהביקור הוא חלון הזדמנויות גם לשורה של ענייני ביטחון, וסיום הסאגה של פולארד, האיש שמדינת ישראל נאלצה לבושתה להשאיר מאחורי קווי האויב הידידותי ביותר שיש לה.