צילום: אוראל כהן
הראש שלה במקום אחר
שרת המשפטים המיועדת ציפי לבני צפויה להביא לתפקיד סגנון שונה מזה של השר היוצא יעקב נאמן. היא מסוגלת להיות קולו של שלטון החוק ולשמש בלם לחקיקה אנטי־דמוקרטית
ציפי לבני חוזרת למשרד המשפטים כשהראש שלה בכלל במקום אחר, בתהליך המדיני. דווקא משום כך התפקיד מתאים לה. מרבית התפקידים הביצועיים במשרד המשפטים אינם בידי השר. יותר מזה, חובה עליו להתרחק מהם כמו מאש. הוא ממונה על הפרקליטות, על בתי המשפט ועל ההוצאה לפועל. בפועל המחליטים הם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, נשיא בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט.
מה נשאר לשר? פירורים. פירורים חשובים אמנם, אבל מינוריים, כמו יו"ר ועדת השרים לחקיקה ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים. כיו"ר ועדת השרים לחקיקה מונחת לפתחה האחריות לבלום יוזמות מסוכנות לדמוקרטיה ולכלכלה. הוועדה היא זו שאמורה לעצור ולטאטא יוזמות גזעניות ואנטי־דמוקרטיות - אלה שממתינות מהקדנציה הקודמת ואלה שצפויות להירקם בקרוב. מבחינה זו, היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, ימצא בלבני בת ברית נאמנה. לבני אמורה לקבוע ולתעדף את יוזמות החקיקה של משרד המשפטים, בעיקר החוקים הכלכליים והתשתיתיים כמו חוק הריכוזיות. באחריותה גם חוקי היסוד, כמו חוק יסוד: החקיקה שעל הפרק.
כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים עליה למלא את תקני השופטים ולהגדילם. המלחמה בעומס היא אתגר קבוע של שרי משפטים. השר היוצא נאמן הצליח למלא את תקני השופטים, אך נכשל בהעברת חוק בוררות חובה, שלשיטתו נועד לשחרר עומס. לבני, ניתן להעריך, לא תעורר לחיים את החוק הזה. שאלה מסקרנת היא אם וכיצד היא תקדם את גוף הביקורת על הפרקליטות.
התפקיד החשוב של שר המשפטים אינו בהכרח הרשמי, אלא להיות קול המוסר ושלטון החוק. מבחינה זו, קולו של נאמן כמעט לא נשמע; קודמו, דניאל פרידמן, בחר בעימות חזיתי עם היועמ"ש ונשיאת העליון. לבני כבר הוכיחה שלבה נמצא במקום הנכון, לצד המערכת, אך אין ספק שהיא תדע להתעמת איתה כשצריך.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה