טרכטנברג הילד ההולנדי

קשה להמעיט בחשיבות שהעניק פרופ' מנואל טרכטנברג לעבודה מול התקשורת. הוועדה שעמד בראשה עשתה כמה צעדים תקדימיים, כגון אתר אינטרנט ייעודי לקבלת משובים מהציבור, ביקורים במאהלים בתל אביב ובבאר שבע ועוד.

חברי הוועדה ציינו לא פעם את החשיבות שיש לקבלת לגיטימיות מהציבור למסקנות הוועדה, שרוב מנהיגי המחאה סירבו אז לשתף איתה פעולה. טרכטנברג התכוון להשיג את הלגיטימיות הזו בעזרת מדיניות של שקיפות מוגבלת, לא בהכרח לא לגיטימית, שהפכה אט אט לניסיון אבוד מראש לחסום את שטף ההדלפות מדיוני הוועדה לתקשורת.

"הפן התקשורתי הוא מהמהות, לא מהתפאורה"

זה מה שהיה לטרכטנברג לומר בנושא בישיבת הפתיחה של הוועדה ב־8 באוגוסט 2011: "הפן התקשורתי הוא מהמהות, לא מהתפאורה. אני חוזר ומבקש מכם לא להתראיין. הפיתוי גדול, הלחץ גדול, חלק מכם לא מנוסים, העיתונאים יגידו off the record לא חשוב מה - לא, אבסולוטי לא".

פרופ' מנואל טרכטנברג | צילום: אוראל כהן

טרכטנברג, אדם מנוסה בעבודה מול התקשורת עוד מזמנו כראש המועצה הלאומית לכלכלה בממשלת אהוד אולמרט, הזהיר את חברי הוועדה מהטריקים של העיתונאים: "אני אומר לכם, הם ינסו בכל הכוח למשוך אתכם בלשון, ואתם צריכים לעמוד, הפיתוי הוא עצום, זה עלול לעשות נזק מאוד מאוד גדול שהוא לפעמים בלתי הפיך". טרכטנברג ידע על מה הוא מדבר. שבוע לאחר פתיחת הוועדה כבר החלו ההדלפות. התגובה שלו היתה מהירה: "קרתה תקלה השבוע, היתה ידיעה ב'הארץ' על דברים שאמר חבר ועדה לכתב, זו לא שיחה off the record כשזה קורה ככה, זו תקלה. עכשיו, אני לא רוצה לעשות מזה עניין, אבל חברים, זה על הגבול של החמור. צריך הרבה איפוק וכושר עמידה, כי הלחצים הם אדירים מהתקשורת לפרוץ".

"זה יוצר תחושה של חוסר אמון ונזק לדו"ח עצמו"

האיומים של טרכטנברג לא עזרו. בישיבה האחרונה ב־18 בספטמבר 2011, הוא כבר היה הרבה יותר מפורש: "תרשו לי להתחיל עם משהו פחות סימפטי. היינו עדים במהלך השבוע האחרון לשיטפון, לא להדלפות, ואני מתייחס לזה בחומרה רבה מכיוון שהדבר הזה זה לא רק עניין של הדלפות, זה עושה נזק רציני. זה יוצר תחושה של חוסר אמון בתוך המסגרות שלנו, וגם עושה נזק ממשי לדו"ח עצמו".

והוא ממשיך ומסביר מה הבעיה עם הניסיון של העיתונאים להוציא פרטים מהוועדה: "מה שקורה הוא שבעצם רוב התחמושת כבר בחוץ, כאילו ירינו בכל התותחים על ריק ובסוף יגיע דו"ח ואנשים יגידו: 'איפה הבשורה? מה קרה? על מה המהומה?'. אנשים מפנימים את זה ואין חידוש. אז הנזק כבר נעשה וננסה קודם כל למזער את הנזק מכאן ואילך כי עדיין יש תחמושת, מועטה אבל יש". מעכשיו, אומר טרכטנברג, אנשים חיצוניים יגיעו לדיונים רק באישורו ומסיים באיום ברור: "אני אישית אשים לב לזה (להדלפות לתקשורת - מ"פ), וגם אם עבודת הוועדה מסתיימת בעוד שבוע, העולם לא נעצר עוד שבוע, ומן הסתם מי שיושב פה הוא חלק ממערכת, וכמו שאנחנו אומרים בתורת המשחקים זה repeated game, עם כל מה שמשתמע מזה".

בדיעבד, הוועדה לא קבעה שום סטנדרט תקשורתי חדש, אלא הוכיחה שאין מקום לדואליות - ללכת עם התקשורת ולהרגיש בלי התקשורת. זה או שאתה עובד עם התקשורת ומתמודד עם החסרונות של דיון ציבורי פתוח, או שתצטרך לבזבז את זמנך וקולך בתפקיד הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, רק ללא הצלחה.