סוונסי - המועדון היחיד בפרמיירליג

אני אקח צד קיצוני מאוד ואכריז שסוונסי, הזוכה הטרייה בגביע הליגה האנגלי, היא מועדון הכדורגל היחיד בפרמיירליג.

למועדון יש תקציב שכר "בריא" (רק 34 מיליון ליש"ט מהכנסות של יותר מ-70 מיליון ליש"ט), פילוסופיית כדורגל איתנה והאוהדים במרכז העשייה: המועדון מציע נסיעות מסובסדות באוטובוסים ומקיים פרויקטים עבור האוהדים, שנעשים על ידי האוהדים. סוונסי היא גם המועדון היחיד בפרמיירליג עם תפוסה של 99% במגרשים – מה שאומר שהיא מפסידה רק 100,000 ליש"ט בשנה מ"מושבים ריקים" – שלא כמו אסטון וילה או סנדרלנד, שמפסידות יותר מ-6.5 מיליון ליש"ט כל אחד בגלל שאינן יכולות למלא את האצטדיונים שלהן.

המספרים של סוונסי כל כך טובים ובריאים בגלל שבניגוד לשאר קבוצות הפרמיירליג, הקבוצה הוולשית היא הקבוצה היחידה בליגה הבכירה באנגלית שהיא בבעלות אוהדים ולא אנשי עסקים שמתיימרים להכיר את האוהדים/לקוחות שלהם. היא היחידה שמתקיימת כמועדון ולא כעסק.

20% מהבעלות של סוונסי בידי עמותת אוהדי הקבוצה ושאר בעלי הקבוצה הם אנשי עסקים מקומיים, שגדלו וחונכו כאוהדים הקבוצה. הם לא יזמים אמריקאים, אוליגרכים רוסיים, שייח'ים ערבים או משקיעים בקרנות גידור. מטרתם היא לא לגרוף רווחים מהקבוצה או להשתמש במועדון כסמל סטטוס.

הפרמיירליג, ובכלל הכדורגל העולמי, חייב ללמוד יותר מסוונסי – קבוצה שבעידן מיליארדים ומיליונרים בכדורגל הצליחה לעלות את כל הליגות המקצועיות ולתקוע יתד בליגה העשירה בעולם בזכות ניהול סולידי, שותפות עם האוהדים וחזון כלכלי/חברתי ברור.

אנשי העסקים והעסקנים שמנהלים את הכדורגל חייבים להבין שהמועדונים לא באמת שלהם והאוהדים אינם לקוחות אלא שותפים. הם חייבים להבין שכדורגל אינו עסק אלא פעילות חברתית/ספורטיבית. הם חייבים להבין שההצלחה של קבוצה אינה בשביל שאינדיבידואל כלשהו ישתזף באור הזרקורים שלה אלא בשביל שהקהילה מסביב למועדון תהיה גאה בקבוצה. הם צריכים להבין שהאצטדיון אינו חנות אבל מקום להתקהלות סוציאלית.

את כל זה הבינו בסוונסי. ועכשיו הם גם מצליחנים (תואר ראשון ב-100 שנה). עכשיו הגיע הזמן שגם גופי הכדורגל בעולם – ובמיוחד בישראל – יבינו שצריך לנהל קבוצות כדורגל כמו מועדונים ולא כמו עסקים; שחברי המועדון, האוהדים, הכרחיים לניהול העסק ושהמטרה בכדורגל היא אינה רווח.