צילום: מיקי אלון
נחשף בכלכליסט
"מנואל, תעביר את הקפה"
הדון המנומס, זו שיודעת וזה שבחר להופיע לדיונים בסנדלים ולא מגולח. מסקירת פרוטוקולי הוועדה עולה כי כל אחד מחבריה תפס לו תפקיד בדינמיקה שהתרחשה סביב שולחן הדיונים, בחר לקדם נושאים מסוימים ולהימנע מאחרים. חלק פעלו בדיוק כפי שמצופה מהם נוכח תפקידם, אחרים דווקא הפתיעו
החיה הפוליטית: מנואל טרכטנברג - יו"ר הוועדה ויו"ר הות"ת
תמך בהעלאת מס החברות ובקיצוץ בתקציב הבעיה הדמוגרפית והסיר במיומנות מוקשים פוליטיים
אין שום ספק שפרופ' מנואל טרכטנברג היה יו"ר דומיננטי, שהוא ניווט בכישרון רב את הוועדה ושהוא מודע לגודל המעמסה שמוטלת על כתפיו ומבין את החשיבות הציבורית וההיסטורית של פעילותה. אלא שטרכטנברג מתגלה בוועדה גם כבן אדם מאוד פרגמטי, כזה שחותר בכל הכוח לפתרונות שהם גם נכונים וגם ישימים. הוא מגיע לוועדה כשבכיסו הסכמה של ראש הממשלה לעצירת מתווה הורדת המס שנתניהו כה מאמין בו. מבחינתו, כמי שסבור שמדובר בתוכנית שגויה ובעייתית, מדובר בהישג משמעותי ובנקודת פתיחה מצוינת שאפשרה לו במקרים אחרים קצת לעגל פינות ולחתור לפתרונות שלמי שמינה אותו (רה"מ) יהיה קצת יותר קל לחיות איתם.
קראו עוד בכלכליסט
אווירת סוף קורס: אייל גבאי - מנכ"ל משרד ראש הממשלה
סוגר העניינים, חותך הסוגיות, איש הפשרות והתכלס. חשב שיכולת ההשפעה של הוועדה מוגבלת
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רגע לפני פרישתו, איש אמונו של ראש הממשלה נתניהו, נכנס לוועדת טרכטנברג לא מגולח ובסנדלים - וזה מעיד על הכל. גבאי היה החבר המשוחרר ביותר בוועדה, דיבר בגילוי לב על הבעיות הקריטיות של המשק, וגם שם את התכלס על השולחן: אין סיכוי לקיצוץ בביטחון, אין סיכוי לשנות משהו לגבי החרדים, אין סיכוי להתגבר על המשוכות הפוליטיות. לכן הוא דחק בוועדה להתמקד בתחום הדיור, אבל באותה נשימה טען שרוב התוכניות בתחום הזה כבר נעשו. למרות היותו "האיש של ראש הממשלה" בוועדה, גבאי לא חסך מנתניהו ביקורת על מדיניות המסים שלו, אבל גם ניסה לקדם אג'נדה שמזוהה מאוד עם ראש הממשלה, כמו טיפול בוועדים הגדולים ובמונופולים הציבוריים.
המנותקת: אסתר דומיניסיני - מנכ"לית ביטוח לאומי
קידמה את העלאת מס המעסיקים לביטוח לאומי וביטלה דיונים בנוגע להעלאת קצבאות
דומיניסיני הגיעה לוועדה כאחת הדמויות המוערכות ביותר בקרב בכירי המגזר הציבורי. אך למרות היותה בתפקיד שנחשב לחברתי ואף שהגיעה אליו לאחר כהונה מוצלחת בתפקיד מנכ"לית שירות התעסוקה, היא נחשבת דווקא מקובלת מאוד על משרד האוצר ותמיד התגאתה על יכולתה לעבוד איתו בשיתוף פעולה. בניגוד למצופה ממנה לאור תפקידה, דומיניסיני התגלתה בוועדה דווקא כמרוחקת יחסית מהדאגה למעמדות הנמוכים, לא דרשה העלאה של הקצבאות ואף הדגישה כי אין צורך בכך. לעומת זאת, היא דווקא ביקשה שיהיה דיון רחב יותר בסוגיית העוני, ובניגוד לדעת רוב חברי הוועדה, קישרה בין מצבו של מעמד הביניים למצבן של השכבות החלשות.
השמאלן לייט: גל הרשקוביץ - הממונה על התקציבים
התנגד לקיצוצי תקציב ובלם רפורמה במערכת הבריאות, פיצה בהסטת תקציב לעניינים חברתיים
התפקיד שלקח על עצמו גל הרשקוביץ יכול להטעות. מצד אחד הוא בהחלט נחשב לסמן שמאלי לעומת פקידים בכירים אחרים כמו פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. עם זאת, מדובר בשמאל יחסי מאוד. מתוקף תפקידו כאחראי על תקציב המדינה, הוא לא דרש קיצוץ שלו אלא הסטה תקציבית מביטחון והחזרי ריבית על הלוואות לשירותים חברתיים כמו חינוך. הרשקוביץ דחה את האפשרות להכריע לטובת הגדרה ברורה יותר של חובת הממשלה לספק שירותים חברתיים, על כל המשמעות התקציבית שלהם, כמו גם שיפור דרמטי של תקצוב מערכת הבריאות. מבחינתו, כל שצריך לעשות במערכת הזו הוא לצמצם את ההוצאה הפרטית, אך זאת מבלי להשקיע כסף בזו הציבורית.
הפרגמטי: יורם גבאי - יו"ר חברת פעילים
קידם את הדיון על הגדלת הקצבאות לקשישים ומובטלים ותמך בהקטנת ההטבות לחרדים
ד"ר יורם גבאי הגיע אל הוועדה על תקן מומחה למדיניות מיסוי, כמי שהיה ראש מינהל הכנסות המדינה בשנות השמונים ושותף לוועדות ממשלתיות רבות גם לאחר מכן. אף שהיה אחד מבכירי האוצר שבחסות המשבר התקציבי של 1985 לקחו ימינה את המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל וחיזקו את משרד האוצר, גבאי נחשב לסמן השמאלי יחסית בקרב חברי הוועדה.
עם זאת, גבאי שמר כל הזמן על פרגמטיות גדולה והדגיש כי צריך להתרכז במה שאפשר ולא רק במה שצריך ונכון. ביטול הפטור ממס על קרנות השתלמות והחלת מע"מ על פירות וירקות - שני צעדים שהוא מצדד בהם - לא עלו לדיון בוועדה בשל כך.
הירוקה: מיכל עבאדי־בויאנג'ו - החשבת הכללית באוצר
קידמה את חיזוק רשות ההגבלים, תמכה בהפחתת תקציב הביטחון ותמכה בהגדלת כוח הרגולטורים
החברות בוועדת טרכטנברג נפלה על עבאדי־בויאנג'ו חודשיים בלבד לאחר שנכנסה לתפקיד החשבת הכללית במשרד האוצר - תפקיד מסובך מאין כמותו - עוד לפני שהיתה לה ההזדמנות ללמוד מי נגד מי. הטריות הזו מורגשת בדיונים. היא חושבת שאפשר יהיה לכופף את מערכת הביטחון, והיא חושבת שהרגולטור יכול לכופף את כוחות השוק לכיוון הנכון. בסופו של דבר, עיקר תרומתה בהצעות לחיזוק כוחו של הממונה על הגבלים עסקיים.
מלבד זה, בכל פעם שמישהו הזכיר את מערכת הבריאות, ובעיקר את הביטוחים המשלימים של קופות החולים, עבאדי־בויאנג'ו נזעקה לטובתה, כנראה מתוקף תפקיד שמילאה בעבר - סמנכ"לית קופות החולים במשרד הבריאות.
הדון קישוט: שלומי פריזט - כלכלן ראשי, הגבלים עסקיים
נגד מונופולים, נגד הטבות מס לחברות הענק, ובעד מעמד הביניים, בענק
שלומי פריזט הגיע לוועדת טרכטנברג על תקן הפקיד המקצועי הכי בכיר בענייני יוקר מחיה והתגלה כ־civil servant קלאסי. נטול אגו וכזה שמזדהה באופן מוחלט עם השליחות שהוטלה עליו. הוא הסכים לקחת על עצמו את ריכוז נושא יוקר המחיה לאחר שפרופ' רפי מלניק, הבחירה הראשונה של טרכטנברג, סירב לכך, ומאותו הרגע הפך לסמן הימני בכל הנוגע לטיפול במונופולים ובהטבות לחברות הענק. הוא לא היסס להתעמת עם דעות הרוב של בכירים ממנו בוועדה כדי לקדם את האג'נדה שאותה הוא משרת - תחרותיות בשווקים. המצגות המקצועיות שלו אפשרו לו להשיג לבוס שלו ברשות, דיויד גילה, סמכויות ותקציבים, כמה חבל שגילה לא הצליח להשאיר לצידו את פריזט שפרש לאחרונה מתפקידו.
הדון המנומס: יוג'ין קנדל - ראש המועצה הלאומית לכלכלה
התנגד להעלאת מסים, תמך בסיוע למשפחות צעירות וגילה נכונות מפתיעה להגדלת שירותים חברתיים
קנדל היה אחד החברים הדומיננטיים ביותר בוועדה. מלבד מתיחות מנומסת מול טרכטנברג, קנדל הפגין נטיות קפיטליסטיות ניאו־ליברליות נפוצות (אסור להעלות יותר מדי את המסים כדי לא לפגוע במגזר העסקי), אבל גם גילה פנים חברתיות מפתיעות (השירותים החברתיים נשחקו, צריך להגדיל את תקציביהם). הוא דחף את הוועדה למקד את הפתרונות שלה באוכלוסייה של זוגות צעירים עובדים עם ילדים צעירים, מתוך תפיסה שהקשיים שלהם הם הגדולים ביותר, והסיוע שהם מקבלים כיום הוא הנמוך ביותר. קנדל הציע בוועדה את אחד הרעיונות השנויים ביותר במחלוקת אך גם היצירתיים: להפוך את קרנות ההשתלמות למכשירים להגדלת הנטו של מעמד הביניים, תוך לקיחת הלוואות תמידיות, רעיון שנפסל.
אחת שיודעת: קרנית פלוג - המשנה לנגיד בנק ישראל
תמכה בעצירת הפחתת המסים, הביעה חשש שהגירעון יגדל ותמכה בהגדלת השירותים החברתיים
התפקיד שמילאה קרנית פלוג בוועדה היה תפקידו של הנביא בשער. היא זו ששרטטה, בגרפים יבשים אך נוקבים, את הסיבות לפרוץ המחאה: שחיקה בשכר במשק ובשירותים הממשלתיים ומולה עלייה מתמידה במחירים. היא גם זו שהציבה בפני הוועדה את המראה השחורה - אם שיגעון הפחתת המסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ייפסק, הגירעון והחוב הממשלתי יתפחו מעבר לפרופורציה שניתנת לשליטה, תחזית שהתבררה כמדויקת בהמשך. ואם זה לא היה מספיק משכנע, פלוג הראתה לחברי הוועדה כיצד הפחתת המסים בעשור האחרון תרמה תרומה משמעותית להגדלת פערי ההכנסות בישראל ולאי־השוויון.
4 תגובות לכתיבת תגובה