סדר העדיפויות של הנגיד

כל הנתונים והתחזיות הכלכליות שהונחו השבוע ובשבוע שעבר על שולחן הוועדה המוניטרית של בנק ישראל היו ברורים וחד־משמעיים. בתחום הפעילות הריאלית במשק, העניינים ממשיכים להיות יגעים: רק בתחילת השבוע שעבר פרסמה הלמ"ס כי ברבעון האחרון של השנה החולפת צמח המשק בשיעור שנתי של 2.5%, שהוא שיעור הצמיחה הרבעוני הנמוך ביותר שנרשם במשק הישראלי ב־14 הרבעונים האחרונים, ועדכנה כלפי מטה את הצמיחה בכל שנת 2012 מ־3.3% ל־3.2%. מנוע הצמיחה העיקרי של המשק, היצוא, עבר מעלייה שנתית גדולה של 18.7% ברבעון השני של 2012 לשני רבעונים רצופים של ירידות.

מה שבנק ישראל צריך לעשות במצב כזה הוא להוריד את הריבית כדי להקטין את עלויות היצרנים ולהגדיל את הביקושים, ובדרך זו לתמוך בהגברת הפעילות במשק. שני גורמים חשובים נוספים שתומכים גם הם בהפחתת הריבית הם המשך המצב הקשה באירופה, שמשפיע לרעה על היצוא הישראלי ודרכו על כלל הפעילות במשק, ושער החליפין של השקל שהתחזק בשלושת החודשים האחרונים מול הדולר ב־4%. שקל חזק פוגע ביצוא וריבית גבוהה מחזקת את השקל. לכן, הפחתה נוספת בריבית היתה פועלת להחלשת המטבע הישראלי מול הדולר והיורו, ותורמת בכך את חלקה להגדלת היצוא.

השאלה שעדיין נותרה כביכול פתוחה בנושא היא שאלת העיתוי: האם לפעול עכשיו, או שכדאי להמתין ולשמור את מלאי הריבית המצומצם לימים סגריריים יותר. את התשובה לשאלה נתן לא מזמן אחד מחברי הוועדה המוניטרית, כשהסביר כי "הריבית משפיעה על הפעילות הכלכלית בפיגור שבין חצי שנה לשנה וחצי, לכן חשוב יותר לטפל בבעיה שיכולה להטריד את כל עם ישראל היום מאשר לשמור תחמושת לבעיה שאולי תהיה בעוד שנה־שנתיים".

אבל ריבית נמוכה משפיעה במקביל על מחירי הדירות: היא גם מקטינה את החזרי המשכנתאות וגם שולחת יותר משקיעים אל שוק הנדל"ן, כי הרווחים מהשקעות חלופיות נעשים קטנים יותר. אחרי עלייה של 6.7% שנרשמה במחירי הדירות בשנה האחרונה, חברי הוועדה המוניטרית באמת לא צריכים עליית מחירים נוספת. לכן הם החליטו להשאיר את הריבית ללא שינוי.