הון אנושי: רמסהו ברגליים

מוצאי שבת, נשף הפורים המסורתי של היידישפיל. דלת הכניסה המסתובבת של מלון הילטון נתקעת. לכודים בפנים: אליעזר פישמן, עוד כמה אורחים מכובדים, ואני. עד עכשיו לא ברור לי איך בדיוק הצלחנו לצאת משם, אולי פישמן הפעיל קשרים. כשכבר נכנסנו חיכו לנו מסיכות, שרשראות, כובעי בוקרים וצילינדר מנצנצים. להקת כליזמרים ניגנה מוזיקה חסידית, והיידיש נשמעה בפי כל. השילוב הזה - לובי של מלון ששיאו בעברו, ששי קשת, מייק בורשטיין, שולה חן, הדלת המסתובבת וגבי לסט, יו"ר דלק, בצילינדר - נתן לי תחושה מתמשכת שאני בסרט בורקס משנות השבעים. הרי איכשהו בסרטים האלה האשכנזים בילו את רוב זמנם בקוקטיילים בלובי של בתי מלון.

"כולם חושבים שאני עיראקי בגלל איך שאני נראה", אמר לי שלמה שמלצר, להשלמת האווירה, "אבל המקור שלי הוא מאוסטריה". עזוב אותך מאשכנזים וספרדים, אמרתי, כולנו יהודים. אבל מה עם ההאטה במשק? "המשק קרוב מאוד למיתון", שמלצר ענה, "אצלנו זה מורגש רק במעט כי תחום הרכב הוא האחרון שנפגע. לא משנה באיזה מצב כלכלי אנשים יהיו - הדבר האחרון שהם יעשו זה לקצץ בהוצאות הרכב שלהם".

פישמן היה מפורש יותר: "מה זאת אומרת האטה במשק? אנחנו נמצאים במיתון כבד כבר הרבה זמן. אנשים פשוט הפסיקו לקנות, אני מרגיש את זה בחנויות שלי. הם משקיעים את כל הכסף בנדל"ן כי חינכו אותנו שחייבים לקנות דירה בכל מחיר, לא משנה כמה היא תעלה. הדרך היחידה להוריד את מחירי הדיור היא שהמדינה תוריד את המיסוי".

בינתיים נעמד מול פישמן, מהנהן, גבר בחליפה אדומה ומסיכת חזיר ורודה. ניסיתי להבין מי החזיר, אבל אז נכנסו לאולם שר החוץ אביגדור ליברמן, אשתו אלה וידידו הטוב מיכאל צ'רנוי, עם כוכבת "מעושרות" ניקול ראידמן בשמלה אדומה מרשימה. כשהצלמים זיהו אותם הם התפצלו: ליברמן הלך לדבר עם שמלצר, הנשים נשארו בצד ואני ניגשתי אל צ'רנוי. שאלתי אם הוא דובר יידיש, והוא ניסה להתנער מהשיחה ושלח אותי באנגלית לדבר עם גבר גדול גוף שעמד לצדו ולחץ את ידי בכוח. התעקשתי על צ'רנוי, שאמר שהוא מדבר גם יידיש, לצד רוסית, אנגלית וקצת עברית, והודה "אני מבלה פה הרבה זמן לאחרונה". בשלב זה הגיע ליברמן, הנהן לעברי ואמר: "אני וחבר שלי מדברים יידיש, וגם צריכים ללכת".

הם הלכו, ואני נשארתי עם ראידמן. שאלתי לשלומה של לאה שנירר, חברתה מ"מעושרות", וראידמן אמרה: "הגברת שנירר לא חברה שלי, לי ולאשה הזאת אין כל קשר ולא היה". התפלאתי ואמרתי שבסדרה היה נדמה שהן חברות טובות, והיא אמרה: "כן, אנחנו חברות טובות רק בטלוויזיה. שם זה עניין מקצועי. אין לי כל קשר לאשה הזאת". בכל זאת היו לה כמה דברים להגיד על שנירר, שעדיף לא לכתוב. ואז היא אמרה לי שמסמנים לה לעזוב, ואני ראיתי את צ'רנוי קורא לה באצבעו. הם התיישבו עם הליברמנים, והחזיר הופיע שוב. עכשיו הוא סוף סוף הוריד את המסיכה, וגיליתי שזה עו"ד יורם שפטל. החמאתי לו על התחפושת, והוא הסכים ואמר שמדובר בהברקה מצדו.

אחרי המנה הראשונה - רגל קרושה, כבד קצוץ ודג מלוח - הגיע שלב הנאומים. לסט, יו"ר הוועד המנהל של התיאטרון, אמר שהוא מתלהב מזה שששי קשת, קיבוצניק לשעבר, הוא היום מנכ"ל תיאטרון היידיש. "מי היה מאמין שקיבוצניק מסוגל לעשות דבר כזה, הרי זה חזון אחרית הימים", אמר לסט. אחד היהודים הטובים שישב לצדי אמר לאשתו שתחיה: "א יענער ניצחון (חתיכת ניצחון)... הרי בעוד שנים, אם להאמין לסטטיסטיקה, לא יהיו קיבוצים והיידיש תהיה השפה השנייה הכי מדוברת במדינת ישראל".