חקר ביצועים: השבוע של טרכטנברג וברלוסקוני
אשת הנשיא האמריקאי מפגינה גרוב, קרן ויולה קונה את גאון השקעות, ההפתעה של פרוטוקולי ועדת טרכטנברג והקאמבק התמוה של ברלוסקוני
אובמה
סיבה לגאווה לאומית
הפוני של מישל אובמה הוא הכי חדשות של השבוע שעבר. השבוע אשת הנשיא הצליחה להסעיר את האמריקאים בשתי הופעות אורח מפתיעות - בקטע ריקוד עם גרוב מעורר קנאה אצל ג'ימי פאלון, וכשהכריזה על הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בשידור ישיר מהבית הלבן לאולם האוסקר. זאת לא אובמה של הקדנציה הראשונה, לפעמים קצת חמוצה, לרגעים אפילו קפוצה, זאת שוויתרה על קריירה כדי להיות אשת הנשיא ועסקה בדבקות בקידום אכילת ירקות. עכשיו היא מצליחה להיות פטריוטית ושוחרת בריאות בלי לעצבן, ופתאום נשפכים ממנה גלונים של חן. ארבע שנים אחרי שאובמה הבטיח לאמריקאים תקווה, אובמה מצליחה לספק לאמריקאים גאווה: הנה, תראו, הם שוב מצליחים להיראות כמו אומה ממש מגניבה.
אדוה קיזלשטיין
קולבר
ויולה קונה את גאון אחזקות
קרן ויולה, אחת מקרנות ההשקעה הפרטיות הבולטות בישראל, סיכמה לאחרונה על רכישת השליטה בקבוצת גאון. עבור משפחת גאון מדובר במפגש שני לא סימפטי במיוחד עם יונתן קולבר. קולבר, כיום אחד המנהלים־שותפים בויולה, עמד בראש חברת ההשקעות קלארידג' בסוף שנות התשעים כשזו רכשה את השליטה בקונצרן כור. למעשה, קולבר היה מי שהדיח את בני גאון מתפקידו כמנכ"ל המיתולוגי והכל־יכול של כור. גאון לא המתין הרבה לאחר ההדחה והזדרז להקים חברת השקעות חדשה, גאון אחזקות. לימים היא עברה לדור השני, ואחר כך נקלעה לקשיים. מכל האנשים בעולם, ויולה של קולבר היא שרוכשת כעת את השאריות של גאון אחזקות מידיו של הבן משה גאון. אולי צדק פואטי, אולי סתם מקריות שמוליד קפיטליזם קר.
גלית חמי
קנדל
בעיניים פקוחות
אחד הדברים המפתיעים ביותר בפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג הוא העמדות של יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל. כיועצו הכלכלי הקרוב ביותר של בנימין נתניהו, קנדל נחשב תמיד לסמן הכלכלי הימני של הממשלה. מאמין אדוק בשווקים שמסדירים את עצמם, בתחרות חופשית, במעורבות ממשלתית מצומצמת. בפרוטוקולים מתגלה קנדל מעט אחר. זה לא שהוא הופך את עורו, אבל הוא קורא במפורש להגדיל את ההוצאה על שירותים חברתיים. יודעי דבר מספרים שבשנתיים האחרונות משהו השתנה אצלו: במפגש עם הכלכלה בשטח, עם הבעיות שבשוק, הוא הבין שרק בתיאוריה התחרות משוכללת והיד הנעלמה עובדת, ושבישראל הנוכחית המציאות דורשת חשיבה אחרת.
שאול אמסטרדמסקי
טרכטנברג
יש כישרון, אין אומץ
המרוויח הגדול מוועדת טרכטנברג תמיד היה פרופ' מנואל טרכטנברג. שינוי דרמטי הוא לא יצר, אבל הוא מיתג את עצמו היטב כדמות כלכלית מרכזית. הפרוטוקולים של הוועדה שנחשפו השבוע ב"כלכליסט" הציגו את המורכבות של הדמות: כלכלן מנוסה, עם כישרון ממזרי לדלג מעל כל מוקש פוליטי (חרדים, הטבות ענק לחברות גדולות, פטורים לקבוצות לחץ ועוד), זהירות אינהרנטית מצעדים גדולים, היסטוריים, ונטייה לרצות את אדוניו. אותן תכונות שמנעו ממנו להילחם על אישור הדו"ח כמקשה אחת, להתעקש על הקיצוץ המתבקש בתקציב הביטחון ולצאת בקול ברור הקורא לשינוי. אותן תכונות שהופכות את הכלכלן המוכשר לאיש פרגמטי שחותר רק לשינויים הקטנים האפשריים ולהימנעות מעימותים, במקרה הטוב, או לפוליטיקאי ממולח וחמקן, במקרה הפחות טוב. את מה שהיינו רוצים לקבל משר האוצר הבא שלנו - אומץ, שאר רוח, חזון - היה קשה למצוא השבוע בפרוטוקולים.
נעמה סיקולר
דרהי
שהספקים יחכו
הספקים של HOT מובייל התבשרו השבוע שהם יקבלו את הכסף מהחברה בשיטת תשלום של שוטף פלוס 126 יום. לא שוטף פלוס 30, כמקובל, לא שוטף פלוס 60, כמו קודם, לא שוטף פלוס 90, ארוך מאוד אך נסבל, אפילו לא שוטף פלוס 120, לפחות עגול. שוטף פלוס 126. לא ברור איך הגיעו למספר הזה, כן ברור שפטריק דרהי מתחיל להרגיש את גודל האתגר שבקפיצת ראש לבריכה הרדודה מדי של התחרות הסלולרית. ובתוך הבור הזה, הוא שוכח שגם הספקים צריכים לשלם, לעובדים שלהם ולספקים אחרים, ושיש גבול לכמה נמוך אפשר לדרדר את מוסר התשלומים הישראלי. או שלא. אולי בשביל שיהיה גבול, צריך שפעם אחת הספקים יתקוממו.
מאיר אורבך
מאייר
הורסת את ההבטחה
כשמנכ"לית יאהו הטרייה מאריסה מאייר יצאה לחופשת לידה, באוקטובר, היא הבטיחה שתהיה מחוברת לעבודה גם מהבית. השבוע הודיעה מאייר על ביטול האפשרות לעבוד מהבית. לא מדובר בהפקת לקחים אישית מהאופן שבו עבודה משתלטת על החיים. מאייר הסבירה שרעיונות צצים בשיחות מסדרון או בקפטריה, שעבודה מהבית פוגעת בקבלת ההחלטות, ושחלק מהעובדים מהבית לא באמת עושים הרבה ועוברים מתחת לרדאר. בקיצור, ביאהו אומרים: עבודה עושים מהעבודה. חוץ מאימיילים ושיחות דחופות, שאותם הם עדיין נדרשים לעשות מהבית. הטכנולוגיה כבר מאפשרת עבודה מהבית, והיתה אמורה לשפר את חיינו המקצועיים, עם יותר גמישות וזמן עם המשפחה. הבעיה היא שצריך גם שינוי מחשבתי, והוא לא קרה אצל כולם. הנה, דווקא ענקית אינטרנט כובלת את עובדיה למשרד ומכרסמת בזמן הבית. והמהפכה הטכנולוגית? היא נדחתה למועד בלתי ידוע.
איתי שמושקוביץ
ברלוסקוני
שלב הביזאר
החיוך המפודר של ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני חזר השבוע למרכז הבמה אחרי שקואליציית המרכז־ימין שלו זכתה ברוב דחוק בבחירות לסנאט. עבריין המס המורשע, איל התקשורת בן ה־76 שמואשם בקיום יחסי מין עם קטינות, האיש שהפיל את איטליה למשבר כלכלי ב־2011, חזר רכוב על גלי השנאה שרוחשים האיטלקים לכל מה שמריח כמו צנע. אבל זה רק הסבר חלקי לקאמבק הבלתי נתפס הזה. ערב הבחירות הבטיח ברלוסקוני לפצות את האיטלקים על מס הרכוש שנאלצו לשלם תחת ממשלת הצנע היוצאת גם אם יצטרך לדלות את הכסף מתוך ארנקו שלו. בקרקס משבר החוב האירופי, כסף הוא הכל, והביזאר מנצח בגדול.
תמר טוניק
האחריות
בדרך ל"סערה המושלמת"
תמונת מצב שבועית מהמדרון החלקלק: אין תקציב, אין ממשלה, יש גירעון. בנק ישראל די מודה בקיומה של בועת נדל"ן, ונראה שהוא מסיט את האנרגיות למזעור נזקים. בעולם צמיחה אטית ביותר, ומדינות ה־OECD אפילו רשמו צמיחה שלילית ברבעון החולף - והן הרי שוק היצוא העיקרי של ישראל. יש כבר מי שמדבר על שובן של מלחמות המטבע, עוד אתגר לשקל. לצד רוחות המלחמה, מאינתיפאדה שלישית ועד הרפתקה איראנית, הרי לנו כל הרכיבים למה שרואי שחורות אוהבים לכנות "סערה מושלמת". חלק מהרכיבים האלה לא בשליטתנו, אלא תלויים ברצון הבוחר באיטליה, למשל. ובכל זאת, לא מעט השפעה נמצאת בידי מקבלי ההחלטות אצלנו. אלה שעסוקים כרגע בענייניהם, וגם בשאר הזמן לא מיטיבים לראות. הפרוטוקולים של טרכטנברג הבהירו שלפעמים פקידים מבינים את מה שמעליהם לא רואים - אייל גבאי תהה שם כבר לפני שנה וחצי "אם אנחנו לא הולכים לקבל את המכה עוד מעט". נקווה שגם היום יש מי שרואה שם מספיק טוב.
אורי פסובסקי
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה