אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מי יתנדב להציל את הרשת?

מי יתנדב להציל את הרשת?

על מניפסט למרד שמסתתר בספר נעורים

28.02.2013, 07:43 | שיזף רפאלי
מתכנתים, לפי ההגדרה המבודחת, הם מכונות שהופכות קפה לתוכנת מחשב. אבל מי שמכירים כיום את המאבק לחופש ברשת, מאבק שהוא מירוץ בין הפוליטיקה והטכנולוגיה, בין האילוף והשחרור, יכול לחשוב על כמה הגדרות הרואיות יותר. נפגשתי במשל למאבק הזה בספר מדע בדיוני שהתפרסם לפני שלושה שבועות בארצות הברית, "Homeland" שמו, פרי עטו של הבלוגר וסופר המדע בדיוני הנמרץ קורי דוקטורוב. הספר העפיל בתוך ימים לצמרת רשימות רבי־המכר, בין השאר הודות להצלחת ספר קודם של דוקטורוב, "Little Brother", שבו מככבות אותן דמויות.

קורי דוקטורוב, מחבר "הומלנד" קורי דוקטורוב, מחבר "הומלנד" קורי דוקטורוב, מחבר "הומלנד"

"הומלנד" הספר הוא מותחן לבני נוער שעוסק במלחמה בין טובים ורעים. הטובים, האקרים צעירים, מגייסים את יכולותיהם הטכנולוגיות כדי להיאבק בקואליציית רשע שמורכבת מסוכנויות שיטור אפלות וגורמי תעשיית נשק. במאבק הזה, כמו בספרים קודמים של דוקטורוב, הטכנולוגיה האישית מנצחת את המערכת השתלטנית, וההצפנה בידי האזרח היחיד גוברת על מתקני ההאזנה והציתות של כוחות הרשע. בפרפראזה על המשפט "לא הטנק ינצח אלא האדם", דוקטורוב מאמין שחלוצי הטכנולוגיה והמתכנתים הפרטיים תמיד יקדימו את התאגידים והממשלות שרוצים לנכס את הטכנולוגיה לעצמם.

הנמשל של הספר הזה, המאבק המציאותי שמתנהל סביב החופש ברשת, מעניין לא פחות מהעלילה הבדיונית. דוקטורוב, בן לניצולי שואה, מעורכי הבלוג המצליח בוינג בוינג ובעל הבלוג craphound.com, מוכר כאקטיביסט לחירות האינטרנט ודובר קולני נגד זיהויים ביומטריים למיניהם וחוקי הקניין הרוחני. הוא גם שם בולט בהגות כלכלית חדשה, ה־Post-Scarcity, או ה"בתר־מחסור" (לאחר המחסור). תורת הכלכלה נולדה מלכתחילה כדי להתמודד עם בעיית המחסור, אך במה שנוגע למידע בעידננו, בעיה זו כבר לא תקפה. בעידן השכפול והאחסון הדיגיטליים יש דווקא שפע ועודף של מידע, ולהתמודדות עם שפע נחוצה התארגנות כלכלית וחברתית אחרת מזו שנדרשת בכלכלת מחסור. וניסיונות השתלטות של מנגנונים מיושנים שמתמחים בניהול מחסור יגרמו לפספוס גדול.

דוקטורוב עושה שימוש אמן בסוגה של מדע בדיוני כדי לקדם את עמדותיו הפוליטיות, וכמה היבטים בספריו כנראה קרובים יותר למציאות מאשר לבדיה. לכן מעניין במיוחד לקרוא את הסייפות (appendices) של ספרו החדש. בנספח בן כמה עמודים שלו הוא קורא "ביביליוגרפיה" הוא מפרט כלים שיעזרו לקורא להצטרף ל"כוחות השחרור" של האינטרנט: האתר codeacademy.com שמלמד לתכנת, הארגון torproject.org שעוזר בגלישה אנונימית, מערכת ההפעלה החופשית ubuntu.com והארגון למלחמה בצנזורה eff.org. הנספח גם מכיל הסברים על שימוש מושכל בוויקיפדיה (כמה מהם שונים מה"עצות" של מערכת החינוך הפורמלי, שבה הוא מזלזל).

שני נספחים אחרים נושאים אופי אפילו יותר פוליטי ומופגן. אחד מהם נכתב בידי ג'ייקוב אפלבאום, איש אבטחת מידע המזוהה עם ארגון ההדלפות ויקיליקס. אפלבאום כותב: "אוטופיה היא בלתי אפשרית, אבל מי שאיננו אוטופיסט הוא שמוק", ובהמשך מזהיר מפני הדיקטטורה שתיווצר כשהאינטרנט יישלט בידי תאגידים וממשלות, וקורא לנוער, בעיקר לנוער, להתארגן, לתכנת, להצפין ולהיאבק כדי שהמידע לעולם לא יילכד, יינעל ויתמסחר.

הנספח האחרון לספר הוא המרגש ביותר. זהו חיבור קצר, בן ארבעה עמודים, שכתב פעיל דמוקרטיית הרשת אהרון שוורץ, כמה חודשים לפני שהתאבד במהלך משפט שנוהל נגדו. האישום היה שימוש במחשבים אוניברסיטאיים כדי להפיץ באינטרנט מאמרים אקדמיים המוגנים בזכויות יוצרים. שוורץ כותב בפשטות: "This is real". כלומר, הסיפור המבהיל של דוקטורוב אינו סתם בדיה מבדרת. אבל כך גם התארגנות הנגד. ובסופו של דבר הטובים ינצחו. ואנחנו צריכים מתנדבים.

תגיות