השבוע: בין תיעוד למציאות

המציאות שממנה נלקחו הסרטים "שומרי הסף" ו־"חמש מצלמות שבורות" לא גרפה השבוע את האוסקר, אבל איימה להצית את האינתיפאדה השלישית בשטחים. לעת עתה ניתן לסכם את סבב האלימות הנוכחי, שהחל עם מותו בכלא של העציר הפלשתיני ערפאת ג'ראדאת, בפצועים אחדים ובנפילת שתי רקטות סמוך לאשקלון, ללא נזק או נפגעים.

טוב עשה ראש הממשלה כשהחליט לשחרר את הכספים שהחרים לפלסטינים, כעונש על כך שהאו"ם הכיר בהם כמדינה בנובמבר שעבר. טוב יותר היה אילו ראש הממשלה היה נמנע מראש מהטלת הסנקציות, שהחלישו את אבו מאזן וחיזקו עוד את החמאס, אולם בנסיבות שנוצרו התגובה המהירה סייעה להנמיך את גובה הלהבות. להבא כדאי לשקול עונשים כמו עמידה בפינה או כתיבה 100 פעם של משפט כמו: "לעולם לא אתפלח מהמוקטעה (בטח לא לאו"ם) בלי אישור מנתניהו או ליברמן". אחרי הכל, מדינת ישראל זקוקה לשוטרים פלסטינים שבעים, שישמרו על הסדר לפחות עד שתקום ממשלה וימונה שר ביטחון חדש.

הפגנה של פלסטינים ברמאללה (ארכיון) | צילום: אי פי אי

במוצאי שבת ייאלץ נתניהו לבקש מהנשיא הארכת זמן נוספת, כדי לנסות ולחבר שוב את פאזל הקואליציה שמתפרק לו בכל פעם שהוא מנסה לחבר את הפיסות של נערי הפייסבוק, לפיד ובנט. בהדרגה נתניהו מתחיל לקלוט שהסדר הישן, שעליו נבנו במדינת ישראל תילים של קואליציות, איבד מחינו. התאומים הסיאמיים שנולדו בסוף ינואר מתעקשים על ארגון מחדש של הפוליטיקה. מושגים כמו: שוויון בנטל, ערכים, שינוי שיטת הממשל, שעוד עלולה לחסל את הענף המכניס של קבלני הקולות, מקבלים תשומת לב כאילו היו הגרעין האיראני.

המכתב המזויף נגד שר החינוך ואלפי הדולרים שהוטמנו, לכאורה, בחפיסות הסיגריות של הבית היהודי, הם קצה הקרחון של השיטה, שנגדה התאחדו חברי הכנסת החדשים ובראשם, לפיד את בנט. לא יהיה זה מופרז לומר, שהברית בין "יש עתיד" ל"בית היהודי" היא החלום הרטוב של מעמד הביניים, החפץ במיגור הפוליטיקה הישנה. בלי ימין, בלי שמאל ובלי פלשתינים. לו אפשר היה למחוק, או לפחות להדחיק את הבעיה הפלסטינית לפרק זמן סביר, מדינת ישראל היתה יכולה לתקן עוול של שנים, והדרך להיות שוויץ היתה סלולה בלי צורך להתחשב בקווים ירוקים או אדומים.

"ארגו". אפשר להתנחם בזוכה האוסקר שמעצבן את האייתוללות

הבעיה היא שהפלסטינים לא מוכנים יותר להמתין. הם מסרבים להבין שיש למדינת ישראל צרות אחרות מלבדם. ואם נוסיף לרשימה את הגרעין האיראני, האביב הערבי, שמחמם את הגבולות מצפון ומדרום, ואת בואו הצפוי של אובמה, הסיכוי של הברית בנט־לפיד להחזיק עד הסוף הטוב או המר לא גבוה.

וכך, מה שנותר בסוף השבוע הזה הוא להתנחם באוסקר של "ארגו" הסרט, שמעצבן את האייתוללות, או לחילופין לעקוב אחרי התסריט של הסרט החדש שמסריט עכשיו נסראללה באיראן. בורסת השמות לסרט הזה כבר פורחת.