הקיצוצים בארה"ב: אסור להתעלם מרעש תופי המלחמה

מה שהתחיל כתופעה בלתי עקבית וחמקמקה, מסתמן היום כמגמה: ביצועי הכלכלה האמריקאית מתחילים להתייחס בפחות רגישות למצבים שבהם הקונגרס והבית הלבן לא מצליחים להגיע להסכמה על נושאים קריטיים לחוסנה של אותה הכלכלה עצמה.

למה הכוונה? אם בעבר (בעת דיונים על התקציב, על תקרת החוב, על מדיניות ההרחבה הכמותית או אפילו על הקיצוצים התקציביים בגרסתם מ־2011) כל דרך ללא מוצא שהסתמנה בקונגרס בין הדמוקרטים לרפובליקנים התבטאה בצניחות במדדים המובילים של בורסות וול סטריט, בירידה בהוצאות צרכניות, בירידה בתשואות על האג"ח ובעלייה במדדי הפחד - כעת נראה שהקשר בין השניים התרופף, שלא לומר ניתק.

מהפך בדקה ה-91

 

מה שהתרחש בסוף השבוע האחרון בארה"ב, ובשבועות שהובילו לסוף השבוע הזה, היה דוגמה מובהקת: בעוד שבקונגרס נשא אובמה נאומים מאיימים על פגיעה אנושה באבטלה, בצריכה ובצמיחת המשק האמריקאי, אינדיקטורים שהתפרסמו ביום חמישי האחרון הציגו ירידה באבטלה, עלייה בהוצאות הצרכניות ועלייה בקצב הצמיחה של התמ"ג. נכון שמדובר בעליות מינוריות, אבל הכיוון הוא בבירור כלפי מעלה. יתרה מזאת, בכל השבועות האחרונים הגיבו גם הבורסות בוול סטריט באדישות המנוגדת נחרצות לתופי המלחמה שהגיעו מוושינגטון. אפילו שלשום, כשהמתח לכאורה היה בשיאו, ננעלו הבורסות בעליות שערים.

מה קורה פה? יש לכך שלוש סיבות עיקריות. לסיבה הראשונה אפשר לקרוא "אפקט הילד שצעק זאב": בשלוש השנים האחרונות עבר הציבור בארה"ב כמה וכמה הזדמנויות שבהן איים הקונגרס שאם לא יושג פתרון לבעיה כלשהי, תקרוס הכלכלה האמריקאית. וברגע האחרון התגבש הסכם או שהציבור גילה שאפשר לפתור בעיות גם בדקה ה־91.

השורשים מספיק עמוקים

הסיבה השנייה נוגעת לפער בין הטווח המיידי לטווח הבינוני־ארוך: נתוני המאקרו הנוכחיים הם פירותיהם של צעדי המדיניות שנקטו הממשל והבנק הפדרלי המרכזי מאז פרוץ המשבר של 2008. השיפור במשק האמריקאי הוא תוצאת צעדים אלו, ומתברר שהשורשים שהיכו באדמת המשק האמריקאי חזקים מכדי שהרוח מוושינגטון תגרום לענפי העץ להישבר.

הסיבה השלישית היא הגיבוי העקבי שנותן יו"ר הפדרל ריזרב בן ברננקי למדיניות זאת. רק ביום חמישי האחרון חזר והבטיח ברננקי שבכוונת הבנק להמשיך במדיניות הכלכלית המורחבת שאותה נקט בתקופה האחרונה, ובכך חיזק את בסיס הביטחון שעליו נשענת מגמת ההתאוששות.

אך לא לעולם חוסן, גם אם ברננקי ידפיס את כל הכסף שבעולם: אם בוושינגטון יתבסמו מהנתונים ולא ישכילו להבין שצעדי היום יעצבו את העתיד, תתהפך המגמה וארה"ב תאבד את מה שהצליחה להשיג מאז החלה ההתאוששות. מרחב התמרון של המחוקקים גדל, אבל גבולותיו עדיין נראים. אסור להם לעבור אותם.