צילום: אי פי אי
דו"ח טכנולוגי
ממשלת ארה"ב מפחדת מההאקרים המטורפים של איראן
ארצות הברית מנסה להבין מה מנסים להשיג אויביה ברשת, משחקי התשלום של פייסבוק מגיעים לניו יורק טיימס, אתר אושאהידי נלחם באלימות בקניה לקראת הבחירות במדינה וטוויטר משיקה "דפי זהב" ביפן
מה הם רוצים, בעצם?
תופי הטם-טם ממשיכים להודיע שארה"ב וסין עומדות להכנס למלחמת סייבר. הממשל האמריקאי מודיע חדשות לבקרים שהוא לא מוכן לסבול יותר את ההתקפות הסיניות ושמערכת ההגנה המנופחת שלו נערכת לתגובה אפשרית. טוב לא יכול לצאת מזה.
עכשיו יש דיווחים על כך שהאמריקאים מנסים להבין מה לעזאזל רוצים ההאקרים. לאחרונה היתה חדירה למערכות של Telvent, שמנטרת כמחצית מקווי הנפט והגז בארה"ב (כמו גם מתקני מים ומתקנים אחרים). בארה"ב תוהים כעת מה היתה המטרה של ההתקפה הזו, שמקורה ככל הנראה היה בסין. האם המטרה היתה חבלנית, לשתק את משק האנרגיה האמריקאי ולגרום להפסקת חשמל כלל ארצית? או שמא המטרה היתה לגנוב טכנולוגיה?
למה לא גם וגם? מסתבר שמתקני הגז והאנרגיה של ארה"ב מהווים מוקד עניין להאקרים סינים כבר כמה שנים, אבל מה שמדאיג את האמריקאים יותר הם דווקא ההאקרים האיראנים. אלה של סין עסוקים בביזה של קניין רוחני; אלה של איראן, נטען שם, הרבה פחות רציונליים והם בהחלט עשויים לצאת להתקפה על התשתיות של ארה"ב.
עוד נאמר, תוך הדלפה של פרטים ראשוניים ממסמך סופר-דופר סודי, שלאיראנים, בניגוד לסינים, אין בעיה לתקוף בארה"ב משום שאין לאיראן השקעות שם. לא יודע, אבל לי זו נראית כמו התנהגות רציונלית, במיוחד לאור העובדה שארה"ב מאיימת בעקביות על איראן - ולאור העובדה שארה"ב כבר הפעילה (לפי הערכות) נשק סייבר נגד איראן: סטוקסנט, התולעת שפגעה בכמה מתקנים איראניים.
האם פייסבוק מרמה אתכם?
זו שאלה שעמדה במרכז של ויכוח סוער כשהרשת החברתית החלה לדרבן משתמשים לשלם עבור קידום פוסטים שלהם. כמעט כל מי שעשה את זה הבחין תוך זמן קצר שפייסבוק מקדמת את הפוסטים שעליהם שילמת - אבל, במקביל, חלה ירידה חדה בתעבורה של שאר הפוסטים.
עכשיו, באיחור אופייני, השאלה הזו מגיעה גם לניו יורק טיימס. כתב הטכנולוגיה המצטיין של העיתון, ניק בילטון, הבחין שהמגע עם הפוסטים שלו ירד בזמן האחרון ובאופן לא סביר. יש לו 400,000 עוקבים בפייסבוק ואיכשהו, הפוסטים שלו זוכים להרבה פחות לייקים ושיתופים מבעבר. הוא קידם את הטורים שלו בינואר 2013, ובממוצע לכל אחד מהם היו 30 לייקים ושני שיתופים - שיעור זניח, כשיש לך 400,000 עוקבים. פייסבוק טוענת שרק כ-16% מהעוקבים שלך רואים פוסט ממוצע; זה עדיין אמור להיות 64,000 איש. משהו הריח לו מוזר.
בילטון עשה ניסוי. הוא שילם לפייסבוק שבעה דולר כדי לקדם את הפוסט שלו. התוצאה היתה חד משמעית: תוך כמה שעות, היו לו 130 לייקים ו-30 שיתופים. המסקנה שלו היתה שצריך לצאת מנקודת הנחה שפייסבוק לא רק מקדמת את הפוסטים עליהם אתה משלם; היא, במקביל, מדכאת את אלה שעליהם אתה לא משלם, כדי ליצור אצלך תמריץ לשלם.
פייסבוק, מצידה, טוענת בעקשנות שמדובר בתקלות של האלגוריתם שלה. כלומר היא מעדיפה להיראות כפאשלונרית מאשר כעבריינית. מומחים אומרים שבינתיים היא לא עוברת על החוק, משום שטכנית היא לא מונופול: יש לה אמנם מיליארד משתמשים, אבל רוב אוכלוסיית העולם עוד לא הצטרפה ויש לה מתחרות.
למשתמש הרגיל זה אולי לא משנה יותר מדי, אבל עסקים שנשענים למחייתם גם על הנוכחות שלהם בפייסבוק צריכים לחשוב היטב לפני שהם נכנסים למה שבילטון מכנה bait and switch, כלומר הונאה.
ואם כבר אי-רציונליות, אז הרפובליקנים בקונגרס - אלה שמייבבים שוב ושוב על הסכנה הנשקפת מאיראן וסין - הפילו הצעת חוק שהיתה מחייבת חברות להשקיע בהגנת סייבר.
אושאהידי עדיין שם
קניה הולכת היום לעוד בחירות והחשש הוא שכמו בפעם שעברה, הן תהיינה מלוות בגל של אלימות בין-שבטית. בפעם הקודמת, בסוף 2007, קניה חוותה תופעה מחרידה. אם ברצח העם ברואנדה נעשה שימוש ניכר ברדיו, שדיווח לרוצחים איפה נמצאים קורבנותיהם אבל באותה מידה אפשר לקורבנות המיועדים לדעת שיש מישהו בעקבותיהם, בקניה הנושא שוכלל: קבוצות של תוקפים חיפשו את קורבנותיהם באמצעות מסרוני SMS. הם ידעו על הקורבן, הקורבן לא ידע עליהם.
האתר החשוב מאד אושאהידי, שעליו דיווחנו כבר בסוף 2008, הוקם כדי לדווח בזמן אמת על הזוועות של קונגו. השיטה פשוטה: המשתמש שולח מסרון עם דיווח על מקום הבעיה שחווה - תקיפה, חילופי אש, אונס, מחסום לא חוקי - ואושאהידי ממהר להציב את הדיווח על מפה. משתמשים יכולים כך לדעת לאיזה אזור לא כדאי להתקרב.
עכשיו אושאהידי מרחיב את פעילותו והוא ידווח גם על המתרחש בקניה בזמן אמת, בכלל זה על זיופי בחירות. בארגון מקווים שהם יצליחו להפוך את המכשירים הסלולריים "מכלי של אלימות לכלי של שלום".
נראה אם זה גם יצליח: החדירה הסלולרית בקניה עמוקה למדי: 70% מהתושבים מצוידים במכשיר סלולרי כלשהו, כפליים מהשיעור לפני חמש שנים. הארגון כבר רשם הצלחה אחת: קבוצה של צעירים חמושים במאשטות נראתה מתגודדת במקום מסוים, וזמן קצר אחרי שהארגון קיבל עדכון על כך ופרסם אותו, המשטרה הגיעה ופיזרה אותם.
בנסיון לשמור על הרגיעה, ספקית הסלולר הגדולה של המדינה תורמת 50 מיליוני מסרונים שמטרתם להפציר בתושבים באזורים לוהטים לשמור על השלום. אושאהידי הוא הצלחה גדולה והפרויקט אומץ בשורה של מקומות אחרים בעולם - ה-BBC למשל, משתמש בו כדי לעקוב אחרי האלימות בסוריה.
קצרצרים
1. מגפת האונס של הודו לא יורדת מהכותרות, ובזמן שהממשלה לא יודעת מה לעשות, הנשים לקחו את העניין לידיים. קבוצה שלהן יצרה אפליקציה בשם Safetrac, שמאפשרת להן לדווח על תקריות הטרדה מינית בזמן אמת תוך ציון מקום ומאפשרת לה לשלוח מסר מצוקה בלחיצת כפתור. תכונה חיובית נוספת היא שהמשתמשת יכולה לאפשר לנשים שהיא סומכת עליהן לעקוב אחריה ואחרי המכשיר. בעיה עיקרית: לרוב אוכלוסיית הודו, ודאי לנשים שלה, אין אפשרות לרכוש סמארטפון. תוקפים ילמדו תוך זמן קצר שלא כדאי להתעסק עם נשים שנראות עשירות, וגולרן של אלה העניות יהיה רע יותר.
2. טוויטר הוא הצלחה גדולה ביפן, ועכשיו פותחת שם הרשת החברתית שירות חדש: המקבילה של טוויטר לדפי זהב. השירות יאפשר למשתמש להחליט אחרי מי לעקוב, והוא יכול לבחור על פי הקטגוריה שמעניינת אותו - משתמשים שכותבים על מזון, אופנה וכן הלאה - ועל פי מיקום, כך שהוא יוכל לקבל גם מידע וחדשות מקומיות. מנכ"ל טוויטר דיק קוסטולו כבר זיהה את יפן כשוק שחשוב מאוד לחברה, ועם עליית מספר המשתמשים, מקווים בחברה, יעלה גם מספר המפרסמים.
3. שמש כנסיה קתולית בבולטימור, וויליאם סטיבן אלבאו, נעצר בשבוע שעבר אחרי שעשה את הטעות הקרדינלית של העלאת אוסף פורנוגרפיית הילדים שלו לענן של חברת ורייזון. החברה דיווחה על הסוטה למרכז לילדים מנוצלים ונעדרים, שבתורו העביר את המידע למשטרה. חשבתם שיש לכם פרטיות בענן? חשבו שוב. במקרה הזה, זה חיובי. כשעובד חברת ענן כלשהי יחליט להשלים הכנסה על ידי מכירת מידע שלכם, זה ייראה אחרת לגמרי.
4. ניקולאס וובר הוא עבריין מחשבים (מה שנהוג לכנות "האקר") בעל שם, שלפני מספר שנים נתפס על ידי הרשויות בבריטניה. הוא הועבר לכלא מאובטח היטב, אבל למרבה המבוכה של הרשויות, איכשהו הוא הצליח להגיע לכיתת ה-IT של בית הכלא. זה בערך המקבילה של לתת לפדופיל מוכר לשמש כבייביסיטר של הילדים שלך. לא ברור מי אחראי לפאדיחה - מורה הכיתה טוען שהוא לא ידע בכלל שמדובר בעבריין מחשבים - אבל תוך זמן קצר וובר פרץ למחשבים של הכלא. על פי הדיווחים פרצה פאניקה מאסיבית במוסד העונשין. המורה הרלוונטי פוטר מעבודתו וזו הסיבה שאנחנו שומעים על כך: הוא הגיש תביעה בשל פיטורים לא הוגנים.
5. מייקל ארינגטון אומר דברי טעם. קורה; גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום. הוא מציין שגורם שלא מוזכר בעלייתה של אפל הוא שהיא עולה במקביל עם עליית הרשת, ושקודם לכך האפליקציה העיקרית של מחשבים היתה אופיס. הרשת איפשרה שורה של דברים שלא היו אפשריים קודם לכן, ואפל זיהתה את ההזדמנות בזמן - בניגוד למיקרוסופט.
תגובה אחת לכתיבת תגובה