הופעה: דני רובס, "בדרך אל האושר"

"בדרך אל האושר" הוא האלבום המצליח ביותר מסחרית של דני רובס. סיבה מספיק טובה לחזור אליו במופע 20 (ומשהו) שנה מאוחר יותר.

קהל היעד: מי שעדיין מאמינים שאהבה זה לא רק מוצרי טיפוח.

דבר המבקר: רובס נמצא בפריחה מקצועית בעשור השישי שלו.

מעין עוף חול שנעלם לכמה שנים, רק כדי לחזור ולגלות שצבר דור של מעריצים חדשים. ולפי העומס בזאפה, הם בהחלט שומרים על נאמנות. רובס מנפק עם הלהקה המצוינת שלו יותר משעתיים של מופע מרגש וקצבי, שמיטיב לשכנע שהוא לא איבד כלום. הכרס צמחה והתלתלים התפיידו עם השנים, אבל הקול הצלול שעולה גבוה גבוה עדיין שם. העוצמה העיקרית של רובס היא היכולת שלו להיות מספר סיפורים אמיתי, אולי אחד היחידים שיש לנו במוזיקה.

הוא מציג כל שיר לעומק, מהסיפור המשעשע על "איך הוא שר" שהפך להיות שיר לזכר זוהר ארגוב אף שלא התכוון לכך; ועד כיצד נתקע עם שלמה ארצי במלון בניו יורק המושלגת, מה שהביא לכתיבת "פנים ושמות" שלו ו"שינויי מזג האוויר" של ארצי (רובס פורט במיומנות את האינטרו לשיר של ארצי, ואז עוצר ונוזף בחן בקהל: "נראה לכם?"). המסע הסיפורי־לירי הזה נמשך עד לימים אלה, עם "אני לא מפסיק להתרגש" שחיבר לרגל נישואיו לאילאיל תמיר, המופיעה לצדו. הרכות והכנות של רובס עלולות בקלות להידרדר לשמאלץ, אבל הוא עוצר בנקודה הנכונה, שמונעת מהשירים להפוך לעיסה דביקה מדי.

במקביל להופעות הנמשכות, יצא גם אלבום הופעה - רכישה משתלמת לא רק לרומנטיקנים שזוכרים לרובס חסד נעורים, אלא גם למי שיודעים שכוחו עדיין במותניו.

שורה תחתונה: מופע שובה לב של אמן שרק משתבח.