"השינוי של שיטת הממשל הוא בעיקר לטובת האזרחים"

"הרופא המליץ שנישאר בבית, בבברלי הילס, ושנדחה את הביקור בישראל בשבועיים־שלושה כי אבא נתקף בכאבי גב. אבל אבא אמר: 'הזמן להשפיע הוא עכשיו, לפני שמרכיבים קואליציה'. הוא קיבל זריקה בגב ויצאנו, עכשיו אנחנו עורכים פה פגישות כדי לקדם את שינוי החוק". כך מספרת דורה קדישא (53), בתו של יצחק נזריאן (84), המיליארדר היהודי יוצא איראן, בעל מניות פרטי מרכזי בחברת קוואלקום.

דורה ואביה מרבים לבקר בישראל במשותף מאז האב עקר עם משפחתו ללוס אנג'לס ב־1979, אחרי שנאלץ לעזוב את מגוריו ואת עסקיו באיראן בעקבות המהפכה החומניסטית. דורה, הבכורה מבין ארבעת ילדיו, שולטת בעברית באופן הטוב ביותר ומנהלת את הפעילות הפילנתרופית המשפחתית. בעלה, ניל קדישא, מנהל חלק מחברות הקבוצה של האב בתחומי הנדל"ן והתעשייה תחת חברת האם "אומני־נט". האח הצעיר, בנימין, עוסק בתחום הנדל"ן והשקעות בסטרט אפ. האחות דליה עורכת דין, והאחות דפנה אדריכלית המעורבת בפעילות הנדל"ן של המשפחה. "תמיד הייתי בביזנס עם אבא. כל אחד מהאחים לקח חלק מהעסקים שהיו מתאימים יותר לאופי שלו, כך שבאיזשהי צורה כולנו בביזנס - כל אחד בתחום אחר שמבטא את הכישרונות והאהבות שלו. בכל כמה חודשים אנחנו מתאספים ומדברים על הכיוון", היא מספרת.

הביקור הנוכחי של השניים בישראל מוקדש באופן מוצהר לקידום חבילת צעדים שתקנה יציבות לממשלה. נזריאן הקים לפני כעשור את "המרכז להעצמת האזרח", שפועל לשינוי שיטת הממשל. יחד עם בתו השניים קיימו בזמן שהותם בישראל פגישות עם פוליטיקאים וראשי מפלגות.

"שני הנושאים החשובים היום הם שיוויון בנטל וחיזוק הממשל הפרלמנטרי בחקיקה שתתן לו יותר יציבות ויעילות, שיהיה יותר כוח לפוליטיקאים שלנו", אומרת קדישא. "זאת טובת האזרחים, זה יאפשר לממשלה לקבל החלטות בנושאים של כלכלה ושלום ולבצע אותן, זה גם ישפיע על השקעות שנכנסות לישראל. בבחירות האחרונות ראינו בחירה פרסונלית לגמרי בראשי מפלגות: לפיד, בנט, לבני, מופז. אנשים לא ידעו מי זה מספר 5 ברשימה. כבר לא מצביעים למפלגה אוטומטית כמו בתקופת סאלח שבתי. הממשלה הקודמת כיהנה כמעט 4 שנים, כפול ממשך החיים הממוצע של ממשלות, אבל במחיר של לא לעשות כלום. תחשבי שאם היינו מעבירים חוקים בקדנציה הקודמת, היום זה כבר היה קורה". אביה, שמאזין כל הזמן לשיחה לצד אשתו פוראן, מצטרף ומעיר: "לבזבז זמן זה מחיר יותר מדי יקר".

נזריאן. עזב את איראן בעקבות המהפכה החומניסטית | צילום: ענר גרין

כל חזון צריך מנהיג

מה צריך להשתנות פה?

ליברמן. נפגש עם חברי המרכז להעצמת האזרח | צילום: אלכס קולומויסקי

"צריך לחזק את המשטר הפרלמנטרי בהעלאת אחוז חסימה, שהפלת הממשלה תוכל להיות באחוז חברי כנסת גבוה יותר, צריך להקטין את הממשלה ל־18 שרים במקסימום, להקטין את התלות של הממשלה בכנסת, ולהגביר קשר בין הבוחר לאזרח בשילוב בחירות אזוריות וארציות לכנסת. חשוב שלאזרח יהיה קשר עם ח"כ שמייצג אותו, היום אין קשר הדוק בין בוחר לנבחר", אומרת קדישא. היא קושרת את הקשיים הפוליטיים והבירוקרטיים לכשלון הובלת פרויקטים לאומיים גדולים ולהימנעות משקיעים זרים מלהכנס לישראל: "יש בארץ הרבה עבודת ניירת, והבירוקרטיה היא צעדים מלהגיע מנקודה איי, לבי ולסי. זה משהו שאנחנו לא חווים כל כך בארה"ב". קדישא נמנעת באדיקות מלהכנס לדוגמאות. "לא רוצה לדרוך על אצבעות של אף אחד, לא רוצה להעליב".

שיוויון בנטל זאת אג'נדה חדשה שלכם?

"אנחנו לא מתעסקים בשיווין בנטל, אבל זה נושא חשוב מאוד על סדר היום הפוליטי. חשוב לראות שכל האזרחים במדינת ישראל מקבלים אותו יחס וגם משתפים פעולה כדי לקדם את המדינה, בצורה של יציאה לשוק העבודה ופרודוקטיביות. זה גם יעלה להם (לחרדים - דב"נ) את רמת החיים, כיום הם חיים ברמת חיים נמוכה ובלי הרבה ידע בהרבה תחומים בסיסיים, אנחנו מאוד מאחלים להם חיים יותר טובים".

המיסוי בישראל הוא אחד המחסומים בפני הגעת משקיעים?

"זה שוב חוזר וקשור לממשלה חזקה ויציבה. ישנם משקיעים ציונים שבאים מחו"ל אבל מאוכזבים מהבירוקרטיה ונורא קשה להם לעבוד בארץ. שנית, חבר'ה צעירים וסטארט־אפים ישראל היום בין הראשונים בבורסה הבינלאומית, אבל לעשות דברים בארץ זה קשה. המס פחות קריטי, מה שקשה הוא הבירוקרטיה, שקבלת כל אישור למהלכים לוקחת הרבה זמן. בנינו בשנתיים בניין של 40 קומות בלוס אנג'לס, פה רצינו לבנות משהו קטן יותר ואין לנו שום מושג כמה זמן זה ייקח, אין תאריך. ישראל היא מדינה קטנה, אז מכאן יש לאן לעלות".

חוסר הקידום של פרויקט תעלת הימים, שבה רציתם להשקיע, הוא דוגמא לכבדות הזאת?

"אבא רצה להכנס לפני 5–6 שנים לתעלת הימים, תוכנית שתביא פריחה כלכלית לאזור, תספק חשמל טבעי לישראל וירדן. זה יתרום לשלום. נפגשנו עם מקורבים למלך ירדן באנגליה, הם הביעו רצון לקדם את זה. נפגשנו גם עם פוליטיקאים כאן, זה לא היה קשה, הם חברים שלנו. אבל לצערי, הבעיה היתה אצלנו וכך זה נשאר באוויר. שרים כאן מפחדים מלקדם עניינים שחשובים, וזה בנוסף לבירוקרטיה בארץ שלא מאפשרת קידום פרויקטים ארוכי טווח".

"כל חזון צריך מנהיג" אומרת דורה, ואביה מוסיף: "אבל חוזרים לאותו מקום" של "פוליטיקאים שלא יכולים לקבל החלטות", דורה משלימה. "זה מבוי סתום. אולי מתוך פחד להפלת הממשלה, הם לא רואים את עצמם משלימים 4 שנים בתפקיד, הם לא מביאים לתוצאות וחבל. מרגע שיש קואליציות כל כך גדולות הם מפסיקים לראות את הדברים מנקודת מבט של מי שרוצים לשנות, ומעדיפים לוותר, לשבת בשקט ולא לעשות כלום. לפרויקטים בסדר גודל לאומי צריך תמיכה ממשלתית, ועבודה משותפת של משרדי הממשלה, אחת הבעיות היא שכל משרד ממשלה עובד על פי כללים משלו ולא יחד. תעלת הימים זה פרויקט בסדר גודל לאומי, גרנדיוזי. אם לבן גוריון היה חלום של ישוב והפרחת הנגב - בעיני זאת ההגשמה שלו".

תומאס ג'פרסון כמודל

מנסים לעשות סוף לסבכי הבירוקרטיה "תכנון ברמה גבוהה יש כאן, הבעיה היא להוציא לפועל" בארגונים שמקדמים את שינוי שיטת הממשל מחפשים דרך להתיר את הפלונטר בשירות הציבורי. פרופ' יולי תמיר: "שום שיטת שלטון לא תפתור את חוסר ההסכמה בחברה" אורי פסובסקי, תגובה אחתלכתבה המלאה

את מדברת בלהט של מישהו שגר פה.

"בית זה איפה שהלב, לא רק המבנה", אומרת קדישא, שקנתה לאחרונה דירה באחד ממתחמי המגדלים בת"א. "לפני שנה כשהייתי בבנק שאלו אותי אם שהיתי יותר מ־180 יום בארץ. אמרתי שאין לי מושג אבל סביר מאוד להניח שכן. אנחנו אוהבים את ישראל, הבנות שלי חגגו בת מצוות כאן, החתן שלי הוא ישראלי, את החתונה ערכנו פה. יש סיכוי טוב שהשנה ביליתי בבית שלי בלוס אנג'לס פחות מ־180 יום".

מאיפה המוטיבציה של אביך לקדם את שינוי שיטת הממשל?

"זה בא מהחוויה הדמוקרטית באמריקה. כשאבא קיבל את האזרחות האמריקאית ולמד יותר על זכויות אזרח באמריקה, הוא ראה איך יש קשר הדוק וישיר יותר בין בוחר לנבחר. הוא מאוד אהב את המצב שאם הפוליטיקאים לא מקיימים הבטחות לבוחרים, אחרי 4 שנים הם לא יהיו באותם התפקידים. הוא חושב שזה חסר בארץ, משם החלו הרעיונות לבדוק את זה בצורה יותר עמוקה, להביא את ועדת מגידור, לעשות מחקרים, להגיש המלצות. הוא רוצה לחזק את הממשלה ואת הקשר בין הבוחר לנבחר. הגיבור של אבא זה תומאס ג'פרסון, הוא מאוד אהב את התפיסה שלו, שבכל תקופת זמן צריך לבחון את החוקה מחדש, ולא לגלגל על הדור החדש את מה שהיה בדור הקודם. צריך כל הזמן לבדוק מה הזמנים החדשים מחייבים".

באיזה תעשייה אתם מאמינים בישראל?

"בתעשייה שיכולה לתת תמיכה מסחרית לפעילות בחוץ לארץ", אומר האב. קדישא, שספוגה במנטליות העסקית של אביה, מפרטת: "זה מה שעשה המפעל שאבא הקים בלוס אנג'לס. הוא עסק בחריטה מאוד מדויקת, אבא ניסה הרבה שנים לתת פעילות משלימה לתעשייה האווירית באמריקה. היום אני נכנסת לתחום הנדסת רובוטיקה בגלל האהבה של אבא. קידמנו תוכנית לימודים ייחודית באוניברסיטת בר אילן. אלה טכנולוגיות חדשות וחכמות שאפשר להכניס למערכות עבודה במפעלים, בבתי חולים, לשימוש יומיומי. אנחנו גם מנסים לקדם פיתוח טכנולוגיות כאלה כמשקיעים".

קדישא. "בית זה איפה שהלב" | צילום: ענר גרין

פריחה כלכלית בארה"ב

נזריאן, שנולד בטהרן לאם ילידת ארמניה, החל בגיל 15 לעבוד בחברת הרכבות של איראן כחשמלאי ובגיל 17 נסע לחפש פרנסה באיטליה, משם הגיע לארץ להשתתף במלחמת השחרור. הוא נפצע ברגלו ממוקש עליו עלה רכבו והפך נהג בשירות

ההסעות של הקריה. "בכל בוקר וערב הסעתי את גולדה מאיר לבית בחולון. לפעמים היא קראה לי מהחלון לבוא לאכול איתה ארוחות בוקר, אני לא שוכח את זה", סיפר בעבר בשיחה עם "כלכליסט".

את הונו עשה נזריאן בארה"ב, שם חבר לכמה פרופסורים מקומיים בפיתוח טכנולוגיה בתחום התקשורת הלוויינית, ממנה הוקמה קוואלקום - אחת מחברות הטלקומיוניקציה הגדולות בעולם. "אבא תמיד אומר: צריך לתת ברכות לחומייני שעלה לשלטון, כי אם לא - היינו נשארים באיראן".

"אחד הדברים החשובים שלמדתי מאבא שלי", מוסיפה קדישא, "הוא לא להסתכל אחורה ולא להצטער. למדתי ממנו להסתכל כל הזמן על חלונות שנפתחים, על אהבת החיים, למדתי ממנו לאהוב את המדינה ואת המשפחה. הטבע שלו הוא להסתכל כל הזמן קדימה".

וזה מתורגם לתפיסת עולם עסקית?

"אפילו במצב הכלכלי כמו היום, אבא אומר שדווקא במצב כזה יש הזדמנויות שאסור לפספס".