בעלי קבוצות הספורט בארה"ב: כסף שווה יותר מניצחון

כמה מהשמות הבולטים בצמרת מבנה הכוח בספורט האמריקאי, ביניהם סגן קומישינר ה-NBA, אדם סילבר, הבעלים של הפטריוטס, ג'ונתן קראפט ומנכ"ל הדודג'רס ובעל אחזקת מיעוט בקבוצה, סטן קסטן, מתנגדים לקביעה ש"קבוצות ספורט חייבות לנצח". בפאנל שנערך בפני קהל רב במסגרת כנס ניתוח הספורט של MIT סלואן בבוסטון, הם הציגו את הטיעון כי ניהול קבוצה על פי מודל האליפות תוך התעלמות מחישובי EBITDA הוא נחלת העבר.

"המצב משתנה, אם אין רווחים להשקיע מחדש, אנחנו לא נצמח", טען סילבר. "אלה הם כעת השקעות עצומות הטומנות בחובן סיכונים רבים". בין השינויים הגדולים ביותר שהתרחשו במרוצת השנים, והוזכרו על ידי חברי הפאנל: הגודל של ארגוני ספורט כיום בהשוואה לדור הקודם. קסטן הזכיר את הקבוצה הראשונה שבה עבד, אטלנטה הוקס – הוא מונה לתפקיד המנג'ר הכללי ב-1979. הוא סיפר כי הקבוצה העסיקה אז 5 אנשים שעבדו במשרד הקבלה (אם כי הוא הגזים).

לעומת זאת, בשנת 1990 כשעזב את ההוקס, הועסקו בקבוצה כבר מאה איש. עם זאת, בשתי השנים שהזכיר "אם הכל היה הולך כפי שהיה צריך, היינו מרוויחים אולי מיליון דולר". קראפט ציין גורמים כמו מחקר – הן למעקב אחר מאגרי המידע של האוהדים והן לביצוע ניתוח משחקים - שלא היו קיימים כאשר המשפחה שלו רכשה את הפטריוטס ב-1994, אך כעת מחייבים העסקתם של לפחות עשרה עובדים כדי להפעיל אותם.

הנקודה העיקרית: העסקים קודמים לכל, פרט שעד לא מזמן מרבית הבעלים והבכירים היו מסרבים להודות בו . מדובר כעת בתעשייה גדולה ומתוחכמת יותר שמחייבת הזרמות גבוהות יותר של הון מאשר בעבר. התפיסה לפיה כל קבוצה נהנית מזכויות של מונופול בשוק המקומי שלה היא מיושנת – כיום הקבוצות מתחרות נגד שלל אפשרויות בידור. גם המחירים הגבוהים מטעים, שכן בעלים רבים של קבוצות יוכלו להשיג תשואות גבוהות יותר אם ישקיעו את הכסף בעסקי הליבה שלהם.

מדוע בעלים חדשים מגיעים ומסכימים לשלם פרמיות עבור קבוצות כמו הדודג'רס או הגולדן סטייט ווריורס? ההכנסות מזכויות השידור בעלייה ויש גם את עניין הסיפוק האישי. קראפט מודה כי אפקט "הקוליות" הוא בעל תפקיד משמעותי, ובמקרים רבים הרווחים לא מצדיקים את השערוכים הגבוהים.

"מעולם לא הכרתי בעלים של קבוצה שלא חושב שהוא יכול לשפר ולתקן את המצב", מוסיף קטסן. זה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות בלוס אנג'לס. קסטן מזכיר במהותו את אותו דוד נרגן שכולם מעריצים על אף שכל כמה זמן הם מגלגלים עיניים ממה שהוא אומר. הוא אוהב לאוורר בפומבי מפעם לפעם את התלונות שלו לגבי העבודה אף שהוא מתכוון לדבוק בה כל חייו. אוטו הגלידה שנהג להסיע לא כלל 500 ערוצי תקשורת שניתחו כל מהלך שלו, או 56 אלף לקוחות פוטנציאליים שמשרתים 81 פעם בשנה. "זהו מאבק יומיומי", הוא מודה.

המאבק הוא ניהול מותג חשוף וציבורי שמאחוריו עומד לא מעט כסף. זכייה בתואר היא נהדרת, אך השגת רווחיות היא מעל לכל. נכון, שני ההישגים שלובים אחד בשני, אך לא לגמרי. כפי שמתאר זאת סילבר מנקודת המבט של הליגה שלו: "ניצחון הוא משחק שמסתיים בתוצאה אפס – אפס, אנחנו לא יכולים לייצר עוד ניצחונות על בסיס קולקטיבי".