המדינה צריכה להשקיע יותר בלי קורזיץ?

לא היה לי ממש מה לכתוב על הזכייה של לי קורזיץ באליפות העולם הרביעית שלה. לפעמים אין מה לכתוב אלא פשוט להעריץ את העובדה שהיא ספורטאית מופלאה באמת. מעטים הם האנשים שיכולים להגיד שהם הכי טובים בעולם במשהו. מעטים עוד יותר הם האנשים שיכולים להגיד שהם אלופי העולם ארבע פעמים. היא מיוחדת שכזו ונותר רק להעריץ אותה על כך.  

אבל בעקבות דיון שהתפתח בטוויטר – אני כותב טור קצר על איך משקיעים את הכסף שלנו.

לי קורזיץ היא תוצר של מסורת ישראלית מפוארת בגלישה. אין ספק שהמומחיות שהשיגה ישראל בתחום הזה מעניקה למדינה הקטנה יתרון אדיר בכל הקשור לגלישה. המסורת  הזו התפתחה בכמה מקומות ספיציפיים מאוד במדינה, כמו מכמורת, למשל. שם כל הילדים - בלי הבדלי כישרון, רמת הכנסה של ההורים או מידת אתלטיות - נזרקים למעגן במבואת ים מידי שישי בצהריים. כך יצאו משם נמרוד משיח, ילד "חוץ" במושב ממשפחה שבורה ומרקע סוציו-אקונומי בעייתי, וגם ילדי מושב כמו עמית ענבר וקורזיץ. בגדול, כמעט כל תושבי מכמורת יודעים לגלוש. כמעט כל הילדים מוצאים את מקומם על כלי שייט זה או אחר. ככה מהפירמידה הרחבה הזו באזור המאוד קטן הזה בישראל - יצאו אלופי עולם.

ועכשיו השוואה קצרה ששמה דברים קצת בפרופורציות עולמיות.

החיפוש "lee korzits" בגוגל הניב 22,800 תוצאות. החיפוש "itay shechter" הניב 143,000 תוצאות. גם החיפוש "Gal Nevo", שחיין אולימפי סביר פלוס, הניב יותר תוצאות מאלופת העולם "lee korzits". מספר התוצאות של השחיין הוא 25,400. אפילו חיפוש השם "ronen ginzburg" – מאמן כדורסל ישראלי בצ'כיה שנותר די  אלמוני בישראל, מקבל יותר מ-13 אלף חיפושים (35,900) מאשר אלופת העולם קורזיץ. 

הנקודה היא שקורזיץ מתחרה בספורט שולי מאוד. גם בישראל אין יותר מ-700 גולשים רשומים ופעילים. לשם השוואה, מספר גולשי הגלים החובבנים רק בתל אביב עומד על כמה אלפים טובים.

השאלה כעת היא במה המדינה צריכה להשקיע? בענף העממי או בענף האולימפי/מקצועי?

אם למדינת ישראל אכפת יותר מההישגים הבינלאומיים ומ"מדליות", אז היא צריכה להשקיע את מיטב כספה בתחרויות אזוטריות שינפיקו אלופי ואלופות עולם כמו לי קורזיץ. קחו את עמק הירדן ותשקיעו באזור מאות מיליונים כדי שינפיק 50 שייטי קאייקים ברמה הגבוהה ביותר. קחו את דימונה ותהפכו את כל העיר לקשתים מצטיינים.  

הזכיות במדליות בקאייקים וחץ וקשת עשויות להביא לכך שיותר ישראלים יתעסקו בענפי הספורט הללו – למרות שאני בספק גדול שזה יקרה לאור העובדה שרק 0.01% מהישראלים מתעסקים בגלישת רוח.  

אם למדינה יש אינטרס שאזרחיה יעשו ספורט – אז היא צריכה להשקיע את מיטב כספה בענפי הספורט הפופולאריים – אלו שאין בהם ממש סיכוי לזכות בתהילה בינלאומית, אבל בזכות השקעה בהם יותר אנשים יעשו ספורט. הרבה יותר אנשים יעשו ספורט.

במשך שנים המדינה השקיעה ב"חוד". בראש הפירמידה. הרבה יותר מדי כסף ציבורי הלך לספורט מקצועני, ופחות מדי לספורט עממי שמצמיח מתוכו גם מקצוענים.

אין ספק שהוועד האולימפי  צריך להשקיע במה שיכול להביא לו מדליות. אם הוא יוכל להשקיע את כל כספו בהשגת מדליות, זה מה שהוא צריך לעשות. אבל הפוקוס של ההשקעה של המדינה צריך להיות אחר לחלוטין.

האם מבינים את זה במשרד הספורט, או שפשוט רוב העבודה שם מתמקדת בטלפונים לזוכי מדליות שונות והוצאות הודעות לתקשורת?