מעבר לשורה התחתונה: הערך המוסף שבדו"חות

עונת הדו"חות השנתיים היא הזמן של כל המנכ"לים להציג את השורה התחתונה שהשיגו, בכמה הם הצליחו להגדיל (או להקטין) את רווחי התאגיד שעליו הם מופקדים. מעטים המנכ"לים ששואלים את עצמם על חשבון מי הם הגדילו את הרווחים שלהם, ואם היו דרכים אחרות להגדלת הרווחים שהיו מספקות גם ערך מוסף לא רק לבעלי המניות, אלא גם לעובדים, לחברה ולסביבה.

חברות לא פועלות בוואקום. קיצוץ משרות הוא נהדר לשיפור הרווחיות אבל משמעותו היא משפחות בלי מפרנסים. ללחוץ את הספקים זה נפלא לקיצוץ עלויות, אבל אם עסק קטן יקרוס בשל כך, האם זה שווה את זה? השקעה במערכות ניטור ופיקוח על איכות הסביבה היא חתיכת כאב ראש, אבל מה לגבי האחריות של החברה לאוויר שאנחנו נושמים ולמים שאנחנו שותים?

ארגונים רבים מתחילים להבין כי האינטרס הכללי הוא גם האינטרס שלהם. כאשר המעסיק משקיע כמה גרושים באוכל איכותי יותר בארוחת הצהריים הוא מרוויח עובדים בריאים ושמחים יותר. כשהוא גובה מחיר הגון מהלקוח שלו הוא מרוויח לקוח נאמן לאורך זמן שלא ינטוש אותו עבור כל מתחרה חולף. הבעלים של מפעל שלא מזהם ישן טוב יותר בלילה, ואם הוא מתקין פאנל סולארי או מערכת ניצול יעיל של חשמל הוא חוסך גם בחשבונות השוטפים.

הדו"חות השנתיים שמפורסמים לציבור אמנם לא נועדו לתאר את הערך המוסף שנותנות החברות לקהלים שעמם הן באות במגע, אך אם אנו רוצים לבדוק את התנהלותן של חברות, הדו"חות הכספיים יכולים לספק לא מעט אינפורמציה בנושא. המידע הזה ראוי להדגשה, ולו רק כדי שאותן חברות יידעו שהן נמדדות גם על פי פרמטרים נוספים.

חברות רבות מנסות כיום לשלב ערכים של אחריות חברתית וסביבתית, משימה שאינה תמיד קלה. קודם כל הן צריכות להיאבק במנטליות הקיימת שבמסגרתה לא ממש אכפת לכולם מהם תנאי ההעסקה של השומר בכניסה לבניין, אבל מהר מאוד הן מגיעות לדילמות קשות - לבצע השקעה גם אם היא מזיקה מבחינה סביבתית או לתמחר את המוצרים שלהן תוך אחריות חברתית.

דבר אחד ברור, המגמה בעולם היא לא לבקש מעסקים להיות אחראיים יותר, אלא לדרוש זאת מהם. אלה שיאמצו את הערכים הללו כבר עכשיו, ימצאו את עצמם מוכנים יותר ליום שבו תגיע הדרישה.

תורמים לקהילה פחות מהממוצע: בבילון לא תרגמה רווחים לתרומות

> אחד המדדים הקשים ביותר לביקורת בתחום האחריות התאגידית הוא מדד התרומות לקהילה.

קשה לומר מהי הדרך היעילה ביותר לתרום, אך ברור הוא שגודל התרומה מבחינת היקפה הכספי אינו מכריע את השפעתה החברתית.

למרות כל זאת, יש מקרים שבהם ברור מאליו שהחברה יכלה לתת הרבה יותר ממה שעשתה בפועל.

זהו המקרה עם חברת בבילון, שסיכמה בדו"חותיה הכספיים שנה נהדרת - ההכנסות קפצו פי שלושה, הרווח לפני מס זינק פי 3.5 לסכום של 122.2 מיליון שקל, והרווח הנקי זינק פי 3.6 לעומת הרווח הנקי ב־2011. אלו תוצאות מרשימות שלא נראו ברוב החברות ב־2012.

באותה שנה נהדרת החליטה בבילון להעניק לקהילה תרומות בהיקף 315 אלף שקל בלבד ולחברה אין מדיניות בנושא מתן תרומות ואלה מופנות לפי שיקול דעת ההנהלה ל"חינוך ועזרה לזולת", ללא פירוט נוסף. אז נכון, היקף התרומות זינק מ־131 אלף שקל שתרמה החברה בשנת 2011, אבל שיעור התרומה מהרווח לפני מס ירד מ־0.38% בשנת 2011 לשיעור של 0.26% בלבד בשנת 2012.

לשם השוואה, בדירוג מעלה 2012 התרומה הממוצעת של החברות היתה 1.2% מהרווח לפני מס (שיפור לעומת כ־1% בדירוג 2011). בארגון מעלה מציינים כי השיעור המקובל בעולם הוא 1%–3%.

מבבילון נמסר: "בבילון שמה דגש רב על מעורבות חברתית ותרומה לקהילה. בשנת 2012, הגדלנו את תקציבי התרומות בכ־150% והרחבנו משמעותית את הפעילויות ההתנדבותיות של עובדי החברה במסגרת שעות העבודה. לצד אלו, הרחיבה החברה את תוכנית "בבילון לכל תלמיד" המעניקה רישיונות שימוש בתוכנה, בשווי מיליוני שקלים, בחינם לאלפי תלמידים בבתי ספר ברחבי העולם. "הגדלנו במידה ניכרת את תוכניות המעורבות הקהילתית של בבילון לשנת 2013, ובתוך כך גם את התקציבים למימון הפעילויות ואת התרומות".

 

חוסכים במשאבי האנוש: ממן רואה את עובדי הקבלן כהערת שוליים

מי שמסתכל על מצבת העובדים בדו"חות מסוף המטענים ממן רואה במבט ראשון שמספר העובדים במסוף נותר כמעט ללא שינוי בין 2011 ל־2012. הערה קטנה בתחתית העמוד חושפת מציאות אחרת: בדצמבר 2012 העסיק מסוף המטענים 92 עובדי קבלן, עלייה של 18% לעומת מספרם של עובדים אלה בדצמבר 2011.

 

עובדים אלו לא נכללים בטבלת מצבת העובדים של המסוף, כך שהחברה בחרה פשוט לא לספור אותם בטבלה הראשית, אלא בהערת שוליים בתחתית העמוד. פירוט על שכרם של עובדי קבלן - אין, אבל פה ממן אינה שונה משאר החברות הנסחרות בבורסה של תל אביב.

מספר ימי האשראי של מסוף המטענים לספקים עמד ב־2012 על 90 בממוצע, לעומת ממוצע של 81 יום ב־2011. אחד הספקים העיקריים של מסוף המטענים הן חברות כוח האדם. עם זאת, בממן הסבירו אתמול כי למרות מספר ימי האשראי הממוצע, התשלום לחברות כוח האדם מתבצע בשוטף פלוס 15 יום, ולא בעיכוב של 90 יום (ויותר) כמו שממן נוהגת מול ספקים אחרים.

 

האחריות התאגידית נשכחה: בסלקום לא מעדכנים את הדיווח לציבור

חברת הסלולר סלקום, שמשתתפת בדירוג מעלה, בנתה ב־2008 פורטל אחריות תאגידית מרשים, שמציג את דו"ח האחריות התאגידית של החברה לאותה השנה (דו"ח ראשון לתחילת הפעילות), את רשימת הפרסים שהחברה זכתה בהם, תוכניות לשיפור איכות הסביבה ופרטים רבים נוספים. מי שהיה מעוניין השנה לראות את פורטל החברה מ־2008 לא נדרש למכונת זמן, מספיק היה להיכנס לאותו פורטל גם ב־2013.

 

עובדי ומנהלי סלקום היו כנראה עסוקים כל כך בשיפור האחריות התאגידית של החברה בחמש השנים האחרונות, עד שהם פשוט שכחו לעדכן את פורטל האחריות התאגידית.

כך, הדו"ח מ־2008 הופיע כדו"ח העדכני של חברת הסלולר גם ב־2013, וגם רשימת הפרסים מציגה את הישגי החברה באותה השנה.

דו"ח אחריות תאגידית אינו ערובה לחברה אחראית, אבל הוא התחלה של שינוי תפיסתי בחברה. הדו"ח אמור להבהיר למנהלים ולעובדים מסר חשוב: החברה לא נמדדת רק על פי סעיפי דו"ח רווח והפסד, וכאשר היא משפרת את הרווח, מחובתה לבדוק אם השיפור חלחל מטה בשרשרת או אולי בא על חשבון מישהו אחר - העובדים, הספקים, הסביבה או המדינה שבה היא פועלת. פרסום דו"חות לא מבטיח אחריות, אבל אי־פרסומם מבטיח שסדרי העדיפויות בחברה לא ישתנו.

מסלקום נמסר: "החברה מודה על הפניית תשומת הלב והסירה את הדו"ח שאינו רלבנטי לחברה הממוזגת והעכשווית. החברה פועלת בשיתוף ארגון מעלה בכל הקשור לאחריות תאגידית".

 

מעדיפים העסקה חלקית: שופרסל גייסה 410 עובדים ב־12% משרה

לאחר המחאה החברתית של קיץ 2011 חברות רבות הבינו שצדק חברתי בא לידי ביטוי לא רק במחירי המוצרים, אלא גם בתנאים לעובדים.

 

דו"חות שופרסל ל־2012 מגלים מגמה הפוכה - במקום שמספר עובדי הקבלן יצומצם, הוא דווקא גדל. בדו"חות 2011 דיווחה הרשת הקמעונאית הגדולה בישראל על כ־800 עובדי קבלן, ובדו"חותיה ל־2012 מספר זה עלה ל־1,100 עובדי קבלן.

מגמה מטרידה נוספת ניתן לראות במצבת העובדים הכללית של שופרסל: 410 עובדים נוספו לשופרסל ב־2012. עם זאת, מספר המשרות בחברה באותה התקופה עלה רק ב־50. כלומר, כל עובד חדש שנקלט ברשת בשנת 2012 הועסק בכ־12% משרה בממוצע.

בחישוב כללי, 10,650 משרות חולקו בין 12,300 עובדים, כך שכל עובד בחברה הועסק ב־0.86 משרה בממוצע. החברה מרוויחה מההעסקה החלקית גמישות תפעולית מירבית, כך שהיא יכולה לנייד את העובדים בין מחלקות ביתר קלות. אך לפי סקרי הלמ"ס רוב המועסקים במשרה חלקית במשק היו מעוניינים במשרה מלאה אך נאלצים להסתפק בפחות.

תגובת שופרסל: "החישוב שאנו עושים הוא לפי משרות, ותוספת כוח האדם היא לאו דווקא במשרות מלאות. כדוגמה לכך ישנם עובדי הסדרנות, שקלטנו מאות מהם בשנה האחרונה, וחלקם הגדול במשרות חלקיות".