אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המבחן של שר החינוך הבא: איך מחלקים 40 מיליארד שקל? צילום: אוראל כהן

המבחן של שר החינוך הבא: איך מחלקים 40 מיליארד שקל?

זהותו של שר החינוך הבא תקבע אם תקציב משרד החינוך יחולק מחדש לטובת הרשויות החלשות או שהבלגן הקיים בו ימשיך לחגוג, המדינה תמשיך להגדיל את הפערים ותלמיד בהרצליה ימשיך לקבל יותר מחברו שבדימונה

12.03.2013, 08:22 | שאול אמסטרדמסקי

זהותו של שר החינוך הבא - גדעון סער או שי פירון - תכריע את הוויכוח על תקציב מערכת החינוך שהיקפו יותר מ־40 מיליארד שקל בשנה. אף כי תקציב החינוך מהווה 10% מתקציב המדינה כולו, והוא שני בגודלו רק לתקציב הביטחון, לציבור אין צל של מושג איך הר המיליארדים הזה נחלק. הנה סוד קטן: גם במשרד החינוך לא באמת יודעים. עם השנים מערכת החינוך הלכה והסתבכה - מחוזות על גבי מחוזות, אגפים על גבי אגפים, רבדים ניהוליים מוזרים זה מעל זה וזה בצד זה. גם מבקר המדינה טוען כי משרד החינוך מנותק מהשטח, לא באמת יודע מה קורה בבתי הספר, ומתקשה לשלוט בנעשה בהם.

נוסחה שוויונית, החלוקה לא

אין פלא שהיעדר המשילות מתבטא בכך שמשרד החינוך לא יודע איפה הכסף. המשרד לא יודע כמה כסף הוא מעביר לכל תלמיד ותלמיד במערכת החינוך הממלכתית, הממלכתית־דתית, הערבית והחרדית. הוא אינו יודע להגיד, למשל, אם ילד חילוני בהרצליה מקבל יותר מילד חילוני בדימונה, או מילד ערבי באום אל־פחם, או מילד בחינוך הממלכתי־דתי בפתח תקווה, או מילד שלומד בבית ספר במגזר החרדי בבני ברק. 40 מיליארד שקל, ובלגן מוחלט.

גדעון סער, צילום: אלכס קולומויסקי גדעון סער | צילום: אלכס קולומויסקי גדעון סער, צילום: אלכס קולומויסקי

כל מי שנתקל בעובדה המדהימה הזו שואל את עצמו, ובצדק, "רגע, אם מקבלי ההחלטות לא יודעים לאן הכסף הולך, וכמה מושקע במי, איך הם יכולים לקבוע מדיניות?". התשובה לשאלה הזו מרה ופשוטה - הם לא יכולים. וליתר דיוק, הם יכולים, אבל ההחלטות הללו לא יתבססו על עובדות.

הרב שי פירון, צילום: אוראל כהן הרב שי פירון | צילום: אוראל כהן הרב שי פירון, צילום: אוראל כהן

כדי לפתור את המצב הלא ראוי הזה, משרד החינוך החל בשנה שעברה בבניית מערכת ממוחשבת שתאסוף את כל הנתונים מכל אגפי המשרד, תאגד אותם, ותאפשר למקבלי ההחלטות לראות בדיוק איפה הכסף, בחתכים שונים. ככל הידוע, המערכת הזו כבר מספקת בימים אלה נתונים ראשוניים, המאפשרים להגיד בזהירות המתחייבת שאף כי הממשלה מתבססת על נוסחה שוויונית בתקצוב, בפועל ישנה אפליה. כך למשל, אופן חלוקת תקציב החינוך מפלה לטובה את התלמידים היהודים על פני התלמידים במגזר הערבי. וככל הנראה אופן חלוקת תקציבי החינוך מפלה לטובה גם את התלמידים בערים החזקות על פני התלמידים בערים החלשות. במילים אחרות, במקום לצמצם פערים, המדינה מנציחה אותם, ואפילו מגדילה אותם.

אי־השוויון הבין־דורי גדל

אם תוסיפו למשוואה את כספי החינוך, שכל רשות מקומית מוסיפה לתקציבים הממשלתיים, קל להבין שתלמידי היישובים העשירים מקבלים הרבה יותר מתלמידי היישובים העניים - מה שמעמיק את אי־השוויון הבין־דורי. ואם אנחנו רוצים חברה שיש בה סולידריות חברתית ולא רק אוסף של אנשים שממקסמים את האינטרסים הפרטיים שלהם, על הממשלה לפעול כדי להקטין את אי השוויון. בפני הממשלה ניצבות שתי דרכים להשיג זאת: להתערב במקום שבו אי־השוויון מתחיל, כלומר במערכת החינוך, או להתערב בנקודת הקצה של אי־השוויון, כלומר בחלוקת ההכנסות - למשל, על ידי הטלת מס על העשירים יותר והחזרתו לעניים יותר דרך קצבאות הביטוח הלאומי.

אם אתם סבורים שהמדינה צריכה להתערב ביכולות ובכלים שהדור הבא מקבל בשביל להצליח בחיים, הרי שהפתרון האפשרי יכול להיות חלוקה של 40 מיליארד השקלים האלה בצורה אחרת. למשל, להעביר פחות תקציבים ממשלתיים לעיריות חזקות ולהעביר יותר תקציבים לרשויות חלשות יותר. תושבי הרשויות החזקות עלולים להתרגז ממהלך כזה, ובצדק מבחינתם. הם הרי עובדים ומשלמים מסים וארנונה, אז למה שיקבלו פחות שירותי חינוך מהממשלה כדי שילדים ברשויות אחרות יקבלו יותר. אבל זה בדיוק האופן שבו פועלת רשת ביטחון חברתית סולידרית.

הרעיון הזה מתגלגל במסדרונות משרד האוצר כבר די הרבה זמן, והוא יקום וייפול על זהותו של שר החינוך. יש עתיד כללה במצע הבחירות שלה שינוי בשיטת העברת התקציבים לצורה דיפרנציאלית: יותר לרשויות החלשות, פחות לרשויות החזקות. כך ששי פירון נראה מועמד טבעי להוביל מהלך כזה.

גדעון סער, מצד שני, אמנם שינה את שיטת חלוקת התקציבים כך שתהיה מעט יותר פרוגרסיבית, אבל הוא לא עשה זאת בתקציבים הגדולים, אלא רק בתוספות תקציביות שהמשרד מעביר לבתיה"ס. בשוליים, ולא בליבה. עם זאת, הואיל והוא הפוליטיקאי הראשון שהוביל את בניית מערכת הנתונים החדשה, סביר להניח שהוא מבין כי לנתונים שייחשפו יהיו חייבות להיות השלכות מעשיות.

בסוף, יש כאן מלחמה עם מוקדי כוח בחברה הישראלית - הרשויות המקומיות, ציבורים שמשתייכים לזרמי חינוך שונים, ארגונים מהמגזר השלישי - ושינוי כזה דורש פוליטיקאי חזק שיעמוד מאחורי המהלך. אם זה יהיה שי פירון, סביר להניח שמשרד האוצר ימצא במשרד החינוך שותף נלהב לשינוי מסוג זה. אם יהיה זה גדעון סער, זה כבר פחות ברור. לטוב, ולרע.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



27 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

27.
פעילות מח ימין- זמרה, חקלאות,נגרות, כלכלת בית -קוצצו בשיטתיות
כבר בשנות החמישים ידעו מובילי הדור שילד רעב אינו יכול לתפקד כתלמיד. והיה בכל בית ספר לימודי כלכלת בית ואוכל במסעדת ביה" ס - לכולם! וריח האוכל שעלה מהמטבח הלימודי, זכור לרבים מאיתנו כחוויה שאותה אנו נושאים עד היום .ולא כמו היום אוכל סינטטי בחמגשיות לילדים המסומנים בצבע/דת או ומעמד חברתי. חקלאות- לגעת באדמה ובערוגות ביה"ס בהן גידלנו צנוניות... והתעמלות הבוקר? מסדר בוקר עם התעמלות ,כמה חשובה הפעילות הזו לכולם, לפני מאמץ אינטלקטואלי. כל אלו נגזלו מילדי ישראל. פיטרו את המורות לכלכלת בית או הפכו אותן למורות למדעים. מורים לחקלאות כבר אין. פעילויות מהסוג הנ"ל לא יסולאו מפז. אלפי ילדים לא יצטרכו ריטלין. אלא ,ששם למעלה לא שומעים את המורים.,אותם לא משתפים בהתוויית הדרך-אילו היו משתפים אותם - החינוך היה נראה אחרת.לידיעתכם, השינויים הנ"ל לא עולים הרבה אך ערכם רב.
אילנה , רחובות  |  29.03.13
26.
שי היקר, סומכת עליך שהינך האדם הנכון במקום הנכון! גם הזדמנות לחשוב אחרת, להעסיק
הכיתה, או במקביל. הרבה מאד פנסיונרים גברים ונשים,יכולים לתרום מנסיונם וידיעותיהם לצעירים, והצעירים ילמדו אותם יישומי מחשב התקדמות הטכנולוגיה, ועוד. הקשר והתרומה ההדדית חשובים לעיתים מעוד תרגיל בחשבון. פנסיונרים ומתנדבים כמורים לקבוצות קטנות בנוסף ללימודים. בנוסף, בעלי מקצוע מגוונים יאמצו תלמידים כמו בעבר, כנערי\נערות שוליה שילוו אותם בכל המקצועות האפשריים. זו אחת הדרכים המשמעותיות ללמידה.נתינה תורמת לשני הצדדים. הוראה היום כבעבר אינה רק עניין של מורים בתוך כתלי בית הספר. ליווי ולמידה מעשית ולא רק תאורתית שווה אלף מונים מישיבה פאסיבית בכיתה, כשכל הצדדים מייחלים לצלצול הגואל. נושא שלישי, היום באמצעות האינטרנט ניתן ללמוד בצורה מרתקת. תפקיד המורה היום השתנה, תפקידו לעורר שיחה, להקנות כלים לקריאה \צפייה עניינית בקורתית, להסיק מסקנות, לנתח, לאסוף מידע רלוונטי, ליישם אותו בתחומי החיים. לסיכום, לשלב את כל השלושה ללמידת חקר משמעותית ברת שימוש.
אור , מרכז  |  18.03.13
25.
להתחיל מחדש
אני מורה בבאר שבע. מערכת החינוך עובדת לפי מודל של לפני 200 שנה. צריך להתחיל מחדש. לשנות את כל המערך הביתספרי והכיתתי, לא עוד מורה בודד בכיתה, לא עוד למידה בכיתה עם עוד 40-35 תלמידים, לא עוד קידוש התוצאות על חשבון הדרך. ללמוד זה לטעות, ללמוד זה לשאול, ללמוד זה להתסכל, לעצור, להקשיב ולהבין. לא ללמוד זה לשנן, לא ללמוד זה לדאוג רק לציון הסופי. ויחד עם זה לא לשכוח שילדים צריכים גם להיות ילדים, להיות מגורים וסקרנים. אבל, תאמינו לי שלרובנו אין זמן בכלל להתחיל ולחשוב אחרת שלא לדבר על לעשות אחרת. יש לחץ תמיד להספיק, לדווח, למלא טפסים. המורים הם ביביסיטרים! הביתספר הוא מעון! אין שום קשר לחינוך, תלמיד חזק יצליח לא משנה מה, תלמיד חלש יקבל שיעור פרטי על חשבון ההורים ומשפחה חלשה תשרוד בנס. זוהי המציאות. כשכל בית ספר מקבל מימון לפי אחוז הזכאות לבגרות, אז מעכשיו זה מה שחשוב אחוז הזכאות ולשם כך משקרים, מסלפים, מעוותים את כל הנתונים וכולם עושים את זה!! והילד לומד את זה, וזה שיעור מצער לחיים מכוערים.
אורן , באר שבע  |  17.03.13
24.
הכסף הולך להמוני מפקחים, למפתחי תוכניות לימודים לא רלוונטיות
שמדרדרים את החינוך בישראל לשפל בלתי נסבל, הכסף נמצא בהשתלמויות לתוכניות לימודים שלא באמת צריך (הנה, למשל המוט"ב- מקצוע שכל מורה מתחיל למדעים יכול ללמד אחרי הכשרה של 4 שעות- מורחים אותך בהשתלמות של שבוע.למה? מי משלם על זה?) בפרוייקטים דביליים ותצוגות שנראות טוב ולא מקדמות את התלמידים לשום מקום. תנו לנו לחנך. רק תפסיקו להפריע. רק תפסיקו לשנות כל יומיים את תוכנית הלימודים ולהמציא עוד נושאים שוליים וחסרי משמעות כדי לבחון עליהם, וככה נוכל להשקיע את הכוח שלנו במה שבאמת חשוב- לנו ולכם- לחנך!!!! הלוואי ששר החינוך יהיה מספיק אמיץ לחתוך שם....
מורה בישראל  |  15.03.13
לכל התגובות