הסדר החוב של דנקנר רע לישראלים

נוחי דנקנר ואנשיו תמהים על הביקורת הציבורית בנושא הסדר החוב המתגבש בינו לבין מחזיקי האגח"ים שלו. מדובר, כך הם טוענים, בהסכם חופשי בין שני צדדים המיטיב עם שניהם. אך הם מסתירים את העובדה שיש גם צד שלישי להסכם זה והוא הציבור הישראלי ובראשו המשקיעים האחרים. צד זה הוא המפסיד הגדול מההסכם למרות שהוא אינו צד שווה בו.

הסדר החוב המסתמן של דנקנר פוגע בציבור המשקיעים בישראל משום שהוא (יחד עם הסכמים דומים שנעשו עם טייקונים אחרים) משנה את כללי המשחק הכלכלי.

הסכם זה יוצר נורמה עסקית חדשה לפיה אם הצליח הטייקון יחזיר את כספו לנושיו, אך אם נכנס לקושי כלכלי מסוים יהיה רשאי שלא להחזיר את מלא החוב גם אם יש ביכולתו לעשות כן. זהו תמריץ אדיר להפקרות בלקיחת סיכונים. אם יפול המטבע על הצד הנכון ארוויח בגדול ואם חלילה הוא יפול על הצד הלא נכון יממנו לי בעלי האגח"ים את חלקו הגדול של הנזק.

המשמעות המיידית של ההסכם הוא שהאגח"ים של המשקיעים האחרים בישראל יהיו שווים פחות משום שהשוק יבין שהסיכוי לראות את החזר החוב במלואו הוא קטן משהיה אי פעם. הוא למעשה יפגע גם באנשי עסקים אחרים, רציניים ואחראיים, המבקשים ללוות מהציבור משום שאלו יחויבו לשלם ריבית גבוהה יותר על ההלואות שהם יטלו מהציבור.

בנקים למשכנתאות נוטים להימנע מלהגיע להסדרי חוב דומים עם לווים בדיוק משיקול זה. אך בעוד שבחוזי משכנתאות המלווה הוא הצד החזק והלווה הוא החלש, כאן התהפכו היוצרות - המלווה הטיפוסי לטייקון דנקנר הוא אדם קשה יום שבאמצעות החזר החוב קיווה לממן את שארית חייו לאחר פרישתו לגמלאות. ולכן, כאשר הסדר בין שני צדדים פוגע בצד שלישי ראוי, צד זה לקבל הגנה משפטית באמצעות מניעת ההסכם.

על אייל גבאי (המומחה מטעם בית המשפט) המייצג את הציבור בעניין זה, למנוע את החתימה על ההסכם. אך לא די בכך. אנו זקוקים לחקיקה שתגביל אחת ולתמיד הסכמים מבישים מסוג זה. חקיקה שתיקבע שהסדר חוב שאינו מטיל אחריות אישית משמעותית על בעל השליטה אינו חוקי. חקיקה שתחייב את הטייקון המלווה להביא נתח משמעותי ממקורות ההון האחרים שלו, כשאלו קיימים, לכיסוי החוב.

ההסכם המתגבש להסדר החוב של דנקנר הוא רע לכלכלת ישראל ולאזרחיה. אלו זכאים להגנת החוק!

הכותב הוא פרופ' במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית