הנשים החזקות בהייטק מבעירות את עמק הסיליקון

העובדות היבשות ידועות לכולם: נשים, בארה"ב לפחות, מקבלות יותר תוארים אקדמיים מגברים ומהוות חלק גדול יותר מכוח העבודה, אבל נוכחותן בצמרת עולם העסקים היא מזערית. רק ל-21 מחברות פורצ'ן 500 יש מנכ"לית בראשן, ורק 16% מהמושבים בדירקטוריונים השונים מאוישים על ידי נשים. הבעיה חמורה לא פחות בעולם הייטק, החדשנית והמתקדם לכאורה, שם אפשר לספור את הנשים שעמדו או עומדות בראש חברת טכנולוגיה גדולה על אצבעות שתי ידיים (בהערכה נדיבה). ויכוחים ודיונים בנושא מתנהלים במדיות השונות בקביעות, אבל בשבוע האחרון הפכה סוגיית מקומן של נשים בעולם העסקים בכלל ובתעשיית ההייטק בפרט, לאחד הנושאים החמים והמדוברים ביותר בתקשורת בארה”ב, והיא זוכה לחשיפה ועניין ששמורים בד"כ להשקות מוצרים חדשים של אפל או סמסונג.

לא קידמו אותך? זו אשמתך

מה קרה? מהלכים מקבילים, אחד מכוון ואחד לא, של שתיים מהמנהלות הבכירות ביותר בעולם ההייטק שהעלו את הסוגיה לסדר היום הציבורי. שריל סנדברג ומאריסה מאייר הן מהדמויות החשובת והמשפיעות ביותר בתעשיית הטכנולוגיה העולמית. סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק ומי שנחשבת לגורם מספר 2 באתר אחרי המנכ"ל והמייסד מארק צוקרברג, אחראית לפעילות היומיומית של הרשת החברתית גדולה בעולם.

מאייר מכהנת מזה כחצי שנה כמנכ"לית יאהו. הפורטל הוותיק אולי סובל מירידה מתמשכת בפופולריות שלו, אבל כהונתה של מאייר והמהלכים שהיא מבצעת בניסיון להחזיר את האתר לימי גדולתו מעוררים עניין תקשורתי רב, ומאייר עצמה נחשבת לדמות אהובה על התקשורת עוד מימיה כאחת מבכירי גוגל.

ככשתי נשים מוכרות וחשובות כל כך פועלות בנושא נפיץ זה, העולם מתעורר. במקרה של סנדברג, מדובר במהלך תקשורתי מחושב לרגל פרסומו של ספר חדש פרי עטה, בו היא מטילה חלק מהאחריות של היעדרותן של נשים ממשרות בכירות על הנשים עצמן - עמדה שנויה במחלוקת שהקימה מתנגדות רבות. מאייר, מנגד, נשפטת בגלל מעשה לא קשור לכאורה: החלטה לאסור על עובדי יאהו לעבוד מהבית, שיצרה ביקורת חריפה מצד אמהות עובדות. אף ששני המקרים לא קשורים ישירות, הם עוררו סערה תקשורתית אחת.

עיקר הסערה נסובה סביב ספר שכתבה סנדברג, Lean In, שיצא לאור השבוע, כבר הפך לספר הנמכר ביותר באמזון ועורר לא מעט מחלוקות שתודלקו בהופעה מתוקשרת של סנדברג בתוכנית 60 דקות. בספר מעלה סנדברג את הטענה כי הסיבה להיעדרן של נשים מתפקידים בכירים בעולם הטכנולוגיה (ובעולם העסקים בכלל) נעוצה בשנים עצמן.

"נשים פוגעות בעצמן באמצעות הישענות לאחור (Leaning Back)”, היא אמרה בראיון ל-60 דקות. “הן אומרות, 'אני עסוקה ורוצה שיהיו לי ילדים יום אחד, אני לא יכולה לקחת עוד על עצמי'. או, 'אני עדיין לומדת את התפקיד הנוכחי שלי'. מעולם לא שמעתי גבר אומר את זה. אני לא אומרת שנשים אינן שאפתניות, אבל בכל מה שנוגע לשאיפה להוביל יש יותר גברים מנשים".

סנדברג ניסתה להבהיר שהיא לא מאשימה נשים במצב שנוצר: “יש הרבה דברים שאינם בשליטתנו, אבל יש גם הרבה דברים שאנחנו יכולות לשלוט בהן ולעשות בשבילי עצמנו. לשבת ביותר שולחנות, להרים יותר ידיים. נשים מייחסות את הצלחתם לעבודה קשה, למזל ולסיוע מאנשים אחרים. גברים מייחסים אותה לכישורי הליבה שלהם. אני לא אומר שלכולן יש את אותן הזדמנויות שהיו לי. אני אומרת שנשים צריכות להכיר בכוח שיש להן".

הפתרון של סנדברג הוא שנשים יירכנו קדימה (ומכאן שם הספר, Lean In). לדבריה, הן צריכות לאתגר את עצמן, להאמין בעצמן, לדאוג לכמה שיותר עזרה בבית וללמוד לנהל מו"מ.

אף שציינה כי לא הכול נמצא בשליטת הנשים, האמירות של סנדברג לפיהן יש לנשים אחריות ניכרת למצבן ולהיעדרותן מהתפקידים הבכירים עוררו מחלוקת רבה בעולם הטכנולוגיה. מבקרים רבים, ובעיקר מבקרות, מיהרו לציין את השובינזם המובנה של עולם העסקים, גם בתחומים שנחשבים ליברליים יחסית כמו הייטק.

"המסר של סנדברג מכיל אשמה אפלה", כתבה ג'ולי בורט באתר Business Insider. “אם קריירה של מישהי לא מתרוממת, זה מפתה להגיד שהיא לא עושה מספיק. אבל תעשיות הטכנולוגיה ידועה לשמצה בנטיות המיזוגניות שלה. נשים נתפסות כחייזריות, או כחפצים, לא כאנשים, כחברות וכעמיתות לעבודה".

כתבת Vogue.com קתרין ברנרד הוסיפה: “סנדברג מעודדת נשים לתפוס מקום לצד השולחן, להרים יד ולדבר, אך מודה שלעתים קרובות בכירים תופסים נשים שכאלו כקשקשניות שמפריעות לגברים. סנדברג עצמה ציינה ששכרה מאמן קריירה כדי ללמוד לדבר פחות".

חגיגת מיזוגניה בהייטק

ביקורות מסוג זה אינן תלושות מהמציאות. מחקר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Personality and Social Psycology מגלה שיש הטייה מגדרית לרעת הנשים במודעות הדרושים למשרות פיתוח. לטענת עורכי המחקר, במודעות אלו נעשה שימוש רב במילים שהוגדרו על ידם כ"גבריות" (למרות שבאנגלית לא קיימת בהן לשון זכר או נקבה), כמו "מנהיג", “תחרותי" או "דומיננטי". מנגד, מודעות למשרות שמסורתית נתפסות כנשיות, כמו ניהול משרד או משאבי אנוש, לא כוללות מילים מסוג זה.

היחס המיזוגני לנשים אף מופיע בהקשרים תרבותיים מחוץ לעולם התעסוקה בהייטק, אך כאלו שבוודאי משפיעים על נשים בו. כך, למשל, כתבה שהתפרסמה באוגוסט בניו יורק טיימס תיעדה תופעה רחבה של סקסיזם והטרדות מיניות כלפי נשים בקהילות הגיימרים בארה"ב.

בנובמבר, בעת ועידת מפתחי המשחקים GDC החלו משתתפות רבות לחשוף בטוויטר את החוויות הקשות שהן עוברות במהלכה. “בכל ועידת GDC יש תקרית בה מישהו חופן אותי", סיפרה רנה נחו. גם כשאין מגע פיסי היחס יכול להיות מגעיל במיוחד, כפי שהעידה קארין ואיניו: “עדיין קוראים לי 'ילדה' ולא אישה. אני בת 40”.

במקרה אחר, מהשבוע האחרון, תיעד משתמש טוויטר צמידי יד מהמסיבה שערך MIT בפסטיבל SXSW ועליהם אמירות מיזוגניות כמו "זו שמלה נחמדה, היא תראה מעולה על הרצפה שלי".

ביקורות אחרות טענו שלאור מעמדה הבכיר של סנדברג, היא לא יכולה לדבר בשמן או להבין לעומקו את מצבן של נשים עובדות בתחילת דרכן, או כאלו שמחזיקו במשרות הנהלה מדרג הביניים. “כשהיא מזכירה את תחושת האשמה של להיות אמא ולעבוד מחוץ לבית, זה כבר בלתי אפשרי לשכוח שהיא עשירה, לבנה, נשואה ועם 'מערכת תמיכה רחבה'”, כתבה קוני שולץ בוושינגטון פוסט. “סנדברג בקושי מזכירה את מיליוני האמהות היחידניות והעובדות”.

בנוסף, זכתה סנדברג למטחי ביקורת גם בגין העצות שנתנה לנשים, ובמיוחד זו שנוגעות לחיי הזוגיות שלהן. שולץ: "היא מייעצת לנשים למצוא בן זוג תומך, ובספרה כמעט תמיד מדובר בגבר. לסביות שאפתניות צריכות למצוא הדרכה במקום אחר”.

התגובות הפרסונליות או הנקודתיות השונות עוררו תגובת נגד. “יש אמת מטרידה במה שסנדברג אומרת", כתבה מייגן מק'קארתי מרויטרס. “חלק גדול מתגובת הנגד מגיע בגלל אי הנוחות הקולקטיבית שלנו עם הנושא. אז, מבקרים מתמקדים בדברים שהם יכולים לתפוס, כמו יתרונות שהיו לה, ואז טוענים נגדם. אבל לא זו הנקודה. הרעיון שאפשר להתייחס לנשים בעולם המקצועי כי פרטים הוא חצוץ ונועז. יש כוח במחשבה שאנו יכולות לעצב את מצבנו מסביב לציפיות שלנו במקום לחפש ללא הפסק מקום שמתאים לנו. רעיונות עוצמתיים, חצופים ונועזים לרוב לא מתקבלים היטב".

סנדברג גם זכתה לתמיגה מאייקונים פמיניסטיים דוגמת גלוריה סטיינם, ששיבחה את הספר בחשבון הפייסבוק שלה שלה וכתבה: “הוא מטפל בדיכוי העצמי, מתנגד למחסומים חיצוניים שיוצרים אותו ודוחק בנשים לתמוך זו בזו כדי להיאבק בהם. הוא קורא לא רק לשיוויון נשים במקום העבודה, אלא גם לשיוויון גברים בטיפול בבית ובגידול ילדים. אפילו למבקריו יש נקודה שלא כיוונו אליה: רק בקרב נשים הצלחה נחשבת כמחסום לנתינת עצה".

להבין את האמהות

המנהלת הבכירה השנייה שנמצאת במוקד הסערה בימים האחרונים, מאריסה מאייר, לא החלה בכוונה לעורר מחלוקת, או לפחות לא בסוגיה זו. בסוף פברואר הודיעה יאהו כי עובדי החברה שעושים זאת לא יוכלו עוד לעבוד מהבית ויאלצו מעתה להגיע בקביעות למשרד. המהלך עורר ביקורת רבה מקרב גורמים שונים, בין הבולטים שבהם היה ביל גייטס שתהה האם מאייר לא שמעה מעולם על סקייפ, ובתוך כך גם מאמהות עובדות.

"האם מאריסה מאייר באמת ילדה או שזה היה תעלול בשביל העיתונות או משהו", כתבה הבלוגרית קלי סטיל, מפעילת הבלוג הפופולרי In The Mom Light. “זה נראה לי כמו החלטה שלא מחוברת למציאות של המשפחה האמריקנית". הבלוגרית דנס מילר מהבלוג MyBrownBaby, אחת מהקולות הבולטים של אמהות ממוצא אפרו-אמריקאי: “בוסית שהבינה את הדילמה שנוצרת כשהילדים חולים או כשהביביסיטר לא הגיע או כשבית הספר נסגר וסמכה עלי לבצע את העבודה שלי הפכה אותי ליותר נאמנה - ועודדה אותי לעבוד קשה יותר כדי להוכיח שהיא לא טעתה בכך שאפשרה לי להיות עובדת מסורה ואמא".

מאייר כבר זכתה למטח ביקורת קל אחרי שבסתיו חזרה לעבודה בתום חופשת לידה בת שבועיים, וטענה כי "טיפול בתינוק הוא קל הרבה יותר ממה שכולם טוענים". דברים שאמרה מאייר עצמה, בהקשר אחר, בוודאי לא תרמו לשיפור הלך הרוח כלפיה בסערה הנוכחית.

“אני לא רואה את עצמי כפמיניסטית", אמרה מנכ"לית יאהו בסרט תיעודי בשם Makers ששודר בסוף פברואר. “אני מאמינה בשיוויון זכויות. אני מאמינה שנשים מוכשרת בדיוק כמו גברים אם לא יותר. אבל אין לי דחף מילטנטי. לנשים יש הרבה הזדמנויות מדהימות בכל העולם ויותר טוב מגיע מאנרגיה חיובית מאשר מאנרגיה שלילית".

"ההחלטה של מאייר מזיקה ומחזירה אותנו לימי טרום-האינטרנט של חליפות כוח", כתבה ג'ואן באמברגר ב-USA Today. זוכת הפוליצר מורין דאוד הזכירה בטורה בניו-יורק טיימס טענות דומות לאלו שהופנו לסנדברג: “נשים רבות ציינו שמאייר, עם פנטהאוז, שמלות אוסקר דה לה רנטה שלה וחוזה חמש שנתי של 177 מיליון דולר, אינה מודעת לעובדה שבעבור רבות מאחיותיה עם ילדים צעירים, עבודה מהבית היא קו הצלה לחיים מסודרים".

דאוד אף קיבצה את מאייר וסנדברג ביחד, וציינה כי שתיהן שייכים לעילית הסגורה. אין זה פלא, לכן, שלהגנתה של מאייר יצאה בצורה בולטת סנדברג עצמה, שאמרה בראיון למגזין טיים כי מאייר מותקפת מכיוון שהיא אישה. שלא במקרה, את הדברים שאומרת סמנכ"לית יאהו אפשר ליישם גם לביקורת כלפיה. “אני חושבת שגמישות זה דבר חשוב הן לגברים והן לנשים, אבל יש עבודות שהן סופר-גמישות ויש כאלו שלו", היא אמרה בניסיון להדוף את הביקורת נגד מאייר, וציינה שאם מאחורי המדיניות המדוברת היה עומד גבר, הוא לא היה זוכה לכזו ביקורת קטלנית.