צילום: יותם פרום
"מומחים ומקבלי החלטות מצאו דרך מוסכמת לקצץ את החריגה בתקציב המדינה"
כך הכריז המשנה לנשיא המרכז הבינתחומי בכנס הרצליה. הוא התייחס לתוצאות סימולציה שנערכה לקראת הכנס, על פיה הפתרון לחריגה בתקציב יושג בין היתר על ידי קיצוצים נרחבים בחינוך ובתשתיות
"הגברת הצמיחה כוללת בתוכה ניהול סיכונים", אמר, "יש היום הרבה קולות שמדברים על הצורך לפרוץ את מגבלת ההוצאה ולדעתי זו התנערות מאחריות, מפני שכלל ההוצאה הוא חגורת הבטיחות של המשק. כמובן שתמיד צריך לשאוף להגדיל את ההכנסות, אבל הכנסות הן תנודתיות מטבען. קשה לקצץ הוצאות כשההכנסות יורדות. לכן בנוסף ליעד הגירעון חייבת להיות תקרה, ריסון ומשמעת להוצאה. ככה מנהלים כל משק – ממשק בית ועד מדינה".
כהן התייחס להמלצתו של פרופ' מלניק לקבוע את הקיצוץ בתשתיות כזמני בלבד ואמר כי "התאמת ההוצאות למסגרת התקרה הוא לא עניין זמני. ההתאמות צריכות להיות ארוכות טווח, ואף סעיף אינו חסין מפניהן".כהן ציין את הגידול של 6 מיליארד שקלים בחינוך, ללא השכלה גבוה, כאחד ממנועי הצמיחה העיקריים והדגיש את חשיבות הגדלת ההשתתפות בשוק העבודה. "אנחנו שוקדים כבר למעלה משנה על רפורמות בשירות המדינה, אבל זו צריכה להיות מערכת שמשמרת את ההון האנושי ובמקביל מייצרת קשר של תגמול והכרה בתוצאות, תפוקות והישגים".
עוד הוא הוסיף כי "במצב הנוכחי כמעט אין גמישות ניהולית. לפעמים, כשאתה נעול בין רגולטורים ובתהליכים בירוקרטיים, קשה לקדם תהליכים. הצורך לצמצם את מספר המדרגות בפירמידה של התכנון והבנייה הוא אלמנטרי אם רוצים להתמודד עם בעיית שוק הדיור".
לדברי כהן, החוליה החלשה של המשק הישראלי היא פיריון שוק העבודה, תחום שבו ישראל עולה רק במעט על הממוצע של ה-OECD, "הדרך להתמודד עם המחסום היא צעדי התייעלות, רפורמות והפחתת בירוקרטיה, אבל יותר מכל - העצמת ההון האנושי וההשקעה בחינוך". ירון אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, התייחס לתרגיל הרצליה ואמר כי "קל לקצץ על יבש וכשאין אחריות או מחיר פוליטי. היתה חוויה מרעננת לראות שאפשר". אריאב הדגיש כי תקציב, בהיותו תוכנית עבודה של ממשלה, הוא אמירה לגבי העדפות פוליטיות, אלמנט שלא היה קיים בתרגיל 'הסכמת הרצליה'"."לא לפגוע במנועי הצמיחה של המשק"
אריאב הציע לממשלה החדשה לבחון את הקיצוצים דרך הפריזמה של הפגיעה הפוטנציאלית שלהם במנועי הצמיחה. "ברמת הדיאגנוזה יש פה בעיה. יש פה בריחה של המדיניות הפיסקאלית מאחריות תקציבית. העובדה שהגענו לגירעון מבני, שאותו אני מעריך ב-5%, היא בעיה קשה. כשנכנסנו למשבר הגדול של 2008, כשהשמיים נפלו, העובדה שסיימנו את 2007 עם גירעון של 0% עזרה לנו מאוד. זו הסיטואציה שאיתה נכנסו אל המשבר, זה היה יתרון עצום מבחינתנו". אריאב רואה את מגזר ההייטק, העלאת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה והמשך הרפורמות בחשמל, בנמלים ובריכוזיות כמנועי הצמיחה העתידיים של המשק הישראלי. "ברגע שנדע שהממשלה נחושה, גם הציפיות של הציבור יהפכו למנוע צמיחה, תשתיות, חינוך הוא מנוע צמיחה מרכזי ובוודאי הסכם מדיני", הוסיף. ישראל מקוב, יו"ר הוועד המנהל של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, הדגיש את חשיבות תוכנית העבודה לטווח ארוך. "כל עסק רציני עושה תוכנית עבודה לשלוש שנים לפחות, אי אפשר לעבוד עם אופק צר יותר מזה. אנחנו זקוקים לתקציב שתומך במנועי הצמיחה. בכל הדיונים הקודמים הניחו שהמשק חזק, הכלכלה חזקה, והניחו שהצמיחה תגדל בלי לפרט בדיוק כיצד. לדעתי יש שם אתגרים מאוד מדאיגים".
מקוב סבור כי אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים הוא היצוא, בייחוד היצוא התעשייתי. "אנחנו מייצאים למעלה מ-50% לארה"ב ולאירופה, שסובלות כיום מירידה בביקושים. אנחנו מתחרים שם עם פירמות מקומיות ואין לנו יתרון תחרותי מולן. הפיריון שלנו נמוך מזה של ארה"ב ב-40% ומזה של אירופה ב-20%. בפערי פיריון כאלה אי אפשר להמשיך להתחרות ולייצא לאורך זמן".
מקוב ציין כי גם ההייטק ישראל חווה ירידה בפיריון. "בשנת 2000 התוצר לעובד הייטק ישראלי היה הגבוה בעולם, וכיום הוא נמוך יותר בהשוואה לארה"ב ולאירופה. גם בדירוג התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי ירדנו ממקום 14 למקום 26. אנחנו לא יכולים להניח שהצמיחה תעלה כשיש לנו בעיה של פיריון ושל תחרותיות". לדבריו, הממשלה חייבת להגדיל את תקציב המחקר והפיתוח. "הוא ירד מ-0.8% מהתמ"ג בשנת 2000 ל-0.4% מהתמ"ג היום. לחברות מתחילות קשה להשיג היום כסף מחברות הון-סיכון, והממשלה חייבת להיכנס לנישות שיש בהן כשל שוק".מקוב הצהיר כי חשוב שנגדיר את הגירעון לא כיעד אלא כמגבלה. "היעד שלנו הוא לצמוח, לשפר מטרות חברתיות, לשפר את החינוך ולצמצם את הפער באיכות החיים".
"ניתן למתן את יעד הגירעון"
פרופ' לאה אחדות, עמיתת מחקר בכירה במכון ון ליר בירושלים ומרצה במרכז האקדמי רופין הציגה עמדה שונה.
לדבריה, ניתן למתן את יעד הגירעון ל-2-3 השנים הקרובות בשל העובדה שאנחנו נמצאים בהאטה, וגם אין צורך להתעקש בשנים האלה על גידול בהוצאות לפי כלל ההוצאה, ובמקביל להציע הצעות לטווח ארוך. אחדות הסבירה כי מומחים במכון ון ליר הציעו תוואי שלפיו מגדילים את המסים על פני כמה שנים, ובטווח ארוך מגיעים לתוצאות דומות לאלה של סימולציה שבה עומדים ביעדי הגירעון ובכללים הפיסקאליים. במסגרת תוכנית כזאת, משלמים יותר מסים, התוצר גדל ב-1% בלבד, אבל משפרים את השירותים שנותנים לאזרחי מדינת ישראל.
לדברי אחדות, שהיתה חלק מצוות המומחים של ניסוח "הסכמת הרצליה", אם הגירעון המבני נוצר עקב הפחתת מסים ישירים, הפתרון צריך לבוא מאותו מקור. חשוב לשקם את צד ההוצאות בתקציב, דרך מסים פרוגרסיביים, תחום שלטענתה יש בו מרחב פעולה לא מבוטל– פטורים, חוק עידוד השקעות, הטבות שניתנות לשכבות מבוססות – החל מהפרשות לפנסיה ועד תגמולים ממשאבים לאומיים. "יש פה פוטנציאל להגדלת הכנסות המדינה באופן פרמננטי".
לגבי התפלגות הקיצוץ שהציע צוות הסכמת הרצליה, אחדות סבורה כי אם ישראל שמה לפניה יעד של ביעור העוני, צריך להיזהר עם הקיצוץ שהוצע בקצבאות והעברות.
"הירידה במדד ג'יני (מדד לאי-שוויון בחלוקת ההכנסות, מ"פ) בעשור האחרון היתה בגלל מדיניות הממשלה של הקטנת הקצבאות ומערכת ביטחון סוציאלי מאוד לא נדיבה בהשוואה בינלאומית". היא הוסיפה כי "הממשלות גם הפחיתו מסים, ויחד עם הפחתת תשלומי ההעברה הם פעלו כמלקחיים על הגידול באי השוויון".
"יש משהו שגובר על הרצון של הממשלה בצמצום האי שוויון והוא הלחץ של השכבות המבוססות לא לבטל את ההטבות שניתנות להן. הלחץ על הפחתת המסים גדול משנאת האי שוויון. אם מסתכלים בפרספקטיבה ארוכת טווח על הגידול בתשלומי ההעברה, אין שום סיבה בהתפתחות הדמוגרפית או המאקרו-כלכלית שמחייבת קיצוץ, ואם יהיה קיצוץ הוא ישמש עדות לשינוי במשטר ובתפיסה הכלכלית והחברתית".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה