אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אין על מי לסמוך אלא על האוהד שביציע צילום: חיים צח

אין על מי לסמוך אלא על האוהד שביציע

האוהדים החדשים הרבה יותר מתוחכמים בזכות הרשתות החברתיות ובלוגים על כדורגל שעוסקים בדברים כגון "מינוף", "שקיפות" ו"ניהול תקין". אחרי שהניסיון לימד אותם שמיליארדרים הם לא מתת אל, האוהדים כבר לא רוצים את הכסף של הבעלים, הם רוצים להשפיע

14.03.2013, 11:29 | אוריאל דסקל

מיליארדר קונה קבוצה, משקיע בה את מיטב כספו, בעיקר ברכישת שחקנים ובמשכורותיהם. המיליארדר, במקרה הטוב, משקיע בה עד שהוא הופך אותה לשחקנית ראשית בכדורגל האירופי. במקרה הרע נמאס לו מכדורגל, ואז הוא נותן לקבוצה לדעוך. הסיפור מוכר וחזר על עצמו במספר גרסאות ובמספר רב של מדינות. אבל סיפור כמו של קרפטי לבוב הוא נדיר.

קראו עוד בכלכליסט

אוהדי ליברפול עם שלט מחאה נגד מחירי הכרטיסים. כסף לא קונה אמון האוהדים, צילום: אימג אוהדי ליברפול עם שלט מחאה נגד מחירי הכרטיסים. כסף לא קונה אמון האוהדים | צילום: אימג'בנק, Gettyimages אוהדי ליברפול עם שלט מחאה נגד מחירי הכרטיסים. כסף לא קונה אמון האוהדים, צילום: אימג

האוליגרך פטרו דימינסקי הוא נשיא כבוד של המועדון מאז 2001. הוא תרם כספים רבים למועדון ואף ניהל אותו עד 2012. בספטמבר האחרון הוא החליט להעניק את השליטה בקבוצה לעמותת האוהדים שלה. "יש הבנה גדולה שהמועדון לא יכול לסמוך עליי או על מישהו אחד", הסביר דימינסקי, שב־2001 הבטיח להפוך את המועדון לבר־קיימא ולהעניק את השליטה בו לאוהדים. "מועדון צריך להיות עצמאי ויציב מבחינה פיננסית, כל אוהד צריך להרגיש שהוא יכול להיכנס למשרד ולחלוק את רעיונותיו בקשר למועדון, כי כל אחד רוצה להפוך את המועדון לטוב יותר".

המועדון הועבר מידיו של דימינסקי לבעלות ציבורית, וכך הפך למועדון האוקראיני הראשון בבעלות אוהדים. דימינסקי זכה לפופולריות אדירה וגם הבטיח לכסות הפסדים במקרה הצורך. הוא גם נותר בעלים של 50% מהמועדון.

הרבה אנשים עשירים שנכנסים לכדורגל אומרים שהם עושים זאת "עבור הקהילה", אבל כמה מהם באמת עוזרים לקהילה? כמה מהם מוכנים לוותר ככה על ההשקעה שלהם באקט אלטרואיסטי אמיתי, שמלמד את הקהילה על אחריות ועל ניהול כדורגל?

קראו עוד בכלכליסט

אוהדי בית"ר ירושלים. שמו מיליונים בקבוצה ולא קיבלו כלום עבורם, צילום: חיים צח אוהדי בית"ר ירושלים. שמו מיליונים בקבוצה ולא קיבלו כלום עבורם | צילום: חיים צח אוהדי בית"ר ירושלים. שמו מיליונים בקבוצה ולא קיבלו כלום עבורם, צילום: חיים צח

בינתיים בישראל...

אם נשווה את דימינסקי לאוליגרך אחר כמו ארקדי גאידמק, נבין עד כמה מזיק המיליארדר לשעבר לבית"ר ירושלים ולקהילה שנמצאת מסביב למועדון הרבה לפניו ותהיה שם הרבה אחריו.

כיום העמותה של אוהדי בית"ר ירושלים מצויה במצב קשה. היא גייסה 2,000 חברים, וכל אחד תרם מכספו כדי לסייע לבית"ר ירושלים לצאת מהברוך הכלכלי שנקלעה אליו בגלל השקעותיו הכושלות של ארקדי גאידמק בקבוצה. העמותה הצליחה לגייס 1.9 מיליון שקל מחבריה ומתורמים כחלק מהסכם שבמסגרתו הוחלט להכניס לדירקטוריון המועדון שלושה נציגים. היא אמורה לגייס עוד 600 אלף שקל עד 2014. הכסף שלה, אגב, התבזבז על גיוס שחקנים ולא רכש לאוהדי הקבוצה אחוזים בה.

באחרונה ביקשו נציגיה בדירקטוריון שגאידמק יוותר על ההפרש, 600 אלף שקל, אבל ארקדי לא מוכן.

בגלל צירוף השחקנים הצ'צ'נים אוהדי בית"ר מפוצלים יותר מתמיד. הקבוצה שלהם, ששיחקה טוב עד שגאידמק החליט לצרף את השחקנים כדי לרצות את שותפיו העסקיים, מסיימת את העונה בפלייאוף התחתון ועומדת בפני אובדן הכנסה של לפחות 3 מיליון שקל. גאידמק מבטיח להעביר כספים רבים בעונה הבאה, אבל ספק גדול שזה קרה.

אז מה שקרה כאן הוא שהאוהדים הצליחו לעבוד קשה כדי לגייס מיליונים וסייעו בכיסוי הפסדים של הקבוצה בשנים שבהן הבעלים לא העביר כספים. מיליונים אלה היו אמורים לתת להם קול בדירקטוריון, אך ללא רכישת אחוזים בקבוצה הקולות שרכשו לעצמם בדירקטוריון לא היו שווים הרבה. את הכסף ניצלו מנהלי בית"ר לתשלום לשחקנים שמחר לא יהיו כאן. האוהדים נותרו בלי קול, בלי אחוזים ועם מינוס של 1.9 מיליון שקל. מנוצלים וכואבים — ספק גדול אם יצליחו לגייס שוב את אותם הסכומים כשהקבוצה תצטרך. עתיד המועדון — לוט בערפל.

ארקדי גאידמק, כאמור, העביר כ־400 מיליון שקל לבית"ר ירושלים. השקעותיו בקבוצה היו גרועות כי הן לא הפכו אותה לעסק בר־קיימא, אלא לבור של חובות שעדיין לא נסגר. לבד מכמה הצלחות מקצועיות, הקבוצה לא נמצאת במקום טוב יותר מזה שהיתה בו לפני הגעתו של גאידמק. היא משחקת מול פחות צופים, מעמדה בקרב ספונסרים בעייתי, ומחלקת הנוער שלה אולי טובה טיפה יותר משהיתה, אך לא בצורה משמעותית. אם היו מבקשים מהאוהדים שלה לוותר על 400 מיליון השקלים שקנו לה כמה אליפויות עבור מועדון שעובד טוב, יציב כלכלית, מחובר לקהילה המקומית ומחלקת הנוער שלו משובחת, ייתכן מאוד שהיו מסכימים.

קראו עוד בכלכליסט

אוהד ארסנל. רוצים שיקשיבו להם, צילום: איי אף פי אוהד ארסנל. רוצים שיקשיבו להם | צילום: איי אף פי אוהד ארסנל. רוצים שיקשיבו להם, צילום: איי אף פי

בינתיים בהפועל...

הדיבור בקרב אוהדים רבים של הפועל תל אביב כיום הוא ש"צריך אוליגרך", וזאת אחרי שאוהדים רכשו 20% מהקבוצה, והם היחידים ש"שמו את הכסף איפה שהפה שלהם" והשקיעו במיזם החדש. אז נכון, הוא מנוהל בצורה לא אידיאלית, אבל אוליגרך שיבוא ויזרוק את הכסף לא יפתור את הבעיות של הפועל. אוהדים אדומים רבים מבינים זאת, ואחרים פחות.

לא רוצים עוד כסף

 

בכלל, ניתן לראות בעולם יותר ויותר אוהדים שמעדיפים לוותר על הכסף כדי שתהיה להם יותר השפעה.

לפני שבועיים התעוררו אוהדי ארסנל לכותרות שמבשרות שכמה אנשי עסקים מהמזרח התיכון מוכנים לשלם 1.5 מיליארד ליש"ט עבור הקבוצה, להשקיע עוד כמה מיליונים טובים ברכישת "כוכבים" ואף להוריד את מחירי הכרטיסים — המחירים הגבוהים ביותר בעולם הכדורגל.

התגובות של אוהדי ארסנל, מהטוקבקים המנוסחים היטב, מהגרדיאן ועד הטוויטר, היו רחוקות מלהיות שמחות. ההפך הוא הנכון. אוהדים רבים שאלו את השאלות הקשות: מי הם המשקיעים האלה? מה הם רוצים? מה הם מקבלים מרכישת המועדון?

ארסנל, הרי, בבעלות האנשים העשירים בתבל, אבל אחרי שמונה שנים ללא תואר אך עם רווחים שנתיים בריאים הם לא מתעניינים בעוד בעלים עשירים שמבטיחים דברים.

מלבד העובדה שהשקעות של מאות מיליונים בקבוצה כבר לא ממש אפשריות — בגלל חוקי הפייר פליי הפיננסי — ארסנל לא צריכה השקעה של מאות מיליונים. יש לה אצטדיון רווחי, שלד קבוצה סביר ומחלקת נוער מצוינת; האוהדים מעוניינים שמישהו בהנהלה יקשיב להם. עמותת אוהדי ארסנל, AST, מציינת ש"מודל הבעלות הטוב ביותר הוא כזה שיש בו מעורבות של אוהדים".

קראו עוד בכלכליסט

אוהד סוונסי. "המודל האידיאלי" , צילום: איי אף פי אוהד סוונסי. "המודל האידיאלי" | צילום: איי אף פי אוהד סוונסי. "המודל האידיאלי" , צילום: איי אף פי

"המודל האידיאלי"

 

לאור ההצלחה של סוונסי סיטי, בבעלות אוהדים (20%) ואנשי עסקים מקומיים, יותר ויותר אוהדים באנגליה מבינים שהקבוצה שלהם לא צריכה מיליארדרים, אלא ניהול נכון. אפילו ריצ'רד סקודמור, המנכ"ל של הפרמיירליג, ציין שהמודל של סוונסי "אידיאלי".

מתחת לפרמיירליג מתנהל מאבק איתן עוד יותר על מעמד האוהדים באנגליה. ארגון Supporters Direct, שעזר להקים 180 עמותות אוהדים בעלות יותר מ־300 אלף חברים, עובד כבר יותר מעשר שנים, וחבריו רואים שיש שינוי בתחום בעלות קבוצות בגופי הספורט.

אם בעבר התקבלו מיליארדרים בכדורגל בזרועות פתוחות, כיום מסתכלים עליהם בעיניים חשדניות הרבה יותר. האוהדים היום גם הרבה יותר מתוחכמים. בזכות הניסיון ההיסטורי, הרשתות החברתיות ובלוגים שעוסקים בדברים כגון "מינוף", "שקיפות" ו"ניהול תקין", הם יודעים שמיליארדרים הם לא מתת אל. לא באופן אוטומטי בכל מקרה.

בשורה מהדרום

הדוגמה הבולטת ביותר להבנה המחודשת של אוהדים את תפקידם מצויה בדרום אנגליה. אוהדי פורטסמות' היו בעננים בגלל סשה גאידמק, הבן של, שהשקיע עשרות מיליונים וזכה עמה בגביע האנגלי, אבל עזב והותיר את הקבוצה בבור חובות ובליגה השלישית. אחרי שהגיעו למועדון שלהם עוד כמה מיליונרים חשודים עם שק של הבטחות ריקות, הם התעשתו ובנו עמותת אוהדים שמנסה לרכוש את המועדון ולהבטיח את עתידו כקבוצת אוהדים. מיכה הול, בלוגר מצוין ומוביל העמותה, נלחם בנחישות בהצעות רכישה של גורמים מפוקפקים ואף עומד בפני תביעות דיבה על כך. גם נראה שהוא וחבריו הצליחו להדוף ניסיון רכישה של קית' האריס, מנהל קרן הון שבעברו היה נציג של מיליארדרים שרכשו קבוצות פרמיירליג.

אוהדי ארסנל ואוהדי פורטסמות' אולי מגיעים משני קצוות שונים של הכדורגל, אולם שניהם מבינים שאנשים עם כסף לא יפתרו להם בעיות. מי שאחראי לקבוצה צריך להיות מי שהולך לישון איתה בכל לילה ומתעורר איתה בכל בוקר, זה שיהיה שם גם אם כל השחקנים יעזבו ולא תישאר אגורה אחת בקופה — האוהדים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות