אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שיטת ממשל ארורה

שיטת ממשל ארורה

המיאוס הציבורי משיטת הממשל שלנו יעלה את מפלס הזלזול והזעם הכלכלי עד לחוסר אמון

15.03.2013, 07:33 | ניסן לימור

הדיונים הממושכים על הרכבת הקואליציה החדשה מעלים שאלה נוקבת – מדוע על פי השיטה הישראלית משותקת המדינה לחודשים ארוכים כאשר הציבור נקרא לבחירות לכנסת? הזמן הארוך איננו רק 42 הימים של המו"מ הקואליציוני, שעון החול מתחיל לתקתק כבר כשמועד הבחירות באופק או מגיבוש הצעת חוק להקדמת הבחירות ואישורו על ידי הכנסת.

תחילה, הכנסת יוצאת לפגרה, נוספים לכך לפחות 100 ימים להיערכות לבחירות, כשבוע עד לפרסום תוצאות הבחירות, ימים נוספים להתייעצויות הנשיא והטלת תפקיד הרכבת הממשלה, תקופת המשא המתן הקואליציוני, אישור הכנסת את הממשלה החדשה ואחר כך – מאה ימי חסד לממשלה החדשה. לפנינו אם כן תהליך ארוך וממושך היכול להגיע לשנה שלמה. אם נספור את השבועות שחלפו מאז ההחלטה על הקדמת הבחירות לינואר 2013, נגיע לשמונה חודשים והמלאכה טרם הסתיימה.

יאיר לפיד, בנימין נתניהו ונפתלי בנט, צילום: יובל חן גיא אסיאג יאיר לפיד, בנימין נתניהו ונפתלי בנט | צילום: יובל חן גיא אסיאג יאיר לפיד, בנימין נתניהו ונפתלי בנט, צילום: יובל חן גיא אסיאג

הנושאים העומדים על סדר היום במישור החברתי, הכלכלי, הביטחוני ואחרים, דורשים מענה מהיר. האם אנו יכולים להרשות לעצמנו ליטול פסק זמן כל כך ארוך וממושך? כיצד אפשר להבין את הדברים כאשר מנהיגנו חוזרים ומסבירים לציבור כי קיים מצב כלכלי קשה, איום אירני, תהליכים בעלי סיכון במדינות שכנות וכיוצא בזאת, בעוד רשויות השלטון עוסקות במשאים ומתנים - משחקי כוח, אגו, כסאות ולשכות?

שני הסדרי מועדים טעונים תיקון דחוף. הראשון – תקופת 100 הימים כהיערכות לבחירות. אין צורך בתקופה כה ארוכה. פנקס הבוחרים בעידן הטכנולוגי הקיים זמין בכל עת לקיום בחירות. גם הנימוק בעניין העיון בפנקס וערעור אינו תופס. אזרח יכול לעיין בפנקס בכל עת ולערער אם כך יבקש ואין סיבה לדחות הכול לדקה ה-90, רגע לפני הבחירות. גם תעמולת הבחירות בעידן הנוכחי משתנה. הציבור מכיר את המפלגות ונציגיהן ואין צורך במאה ימים על מנת להציג את מה שהציבור כבר יודע.

תפסיקו לבזבז זמן

ההסדר השני נוגע לתקופה שלאחר הבחירות. ראשית, הגיעה העת לשנות את החוק ולהטיל את הרכבת הממשלה על המפלגה שזכתה ברוב קולות. תיקון זה יחסוך לפחות 10 ימים. שנית, משך המו"מ העומד על 42 יום, יכול היה להיעשות גם בשליש הזמן – 14 יום. לא מדובר רק בחסכון של זמן, דבר חשוב כשלעצמו. המו"מ צובע את המערכת הפוליטית בצבעים מכוערים ומיותרים ציבורית. סוג של עסקנות זולה ועלובה.

לטיפול בשני המועדים שלעיל, יש משמעות נוספת. הוא יאלץ את המפלגות להיערך אחרת לקראת הבחירות ולהציג לבוחר מצג שונה ממה שנעשה עד כה. לרבות קווים ברורים של המצע המפלגתי ושותפים אפשריים לדרך. כך ימנע מצב בו הבוחר אינו יודע מה כוונותיה של המפלגה בה בחר ואם בכוונתה להיכנס לקואליציה או לא, באילו תנאים ומי יהיו נציגיה בממשלה.

עבר זמנה של שיטת ה"יהיה בסדר", נערפל פה ושם, נלך לבחירות במצע עמום ואחר כך נקווה לטוב. זה לא עובד יותר. הציבור שמשלם את המחיר, תובע את עלבונו, והמיאוס יגרום לזעם וקבס ולחוסר אמון במערכת הפוליטית שכבר סובלת מדימוי נמוך.

ד"ר ניסן לימור, ראש המכון לאחריות חברתית, המרכז ללימודים אקדמיים. לשעבר מנכ"ל בית הנשיא והמל"ג.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

13 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות