ודיברת עם בנך

קלטות הכושר של ג'יין פונדה

1982: קלטת הכושר הראשונה של ג'יין פונדה, "Workout: Starring Jane Fonda", יצאה באפריל 1982, ובמשך שנתיים היא כיכבה בראש רשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס". פונדה סיפרה כי בתחילה חששה שקלטת האימון האירובי תפגע בקריירת המשחק שלה, אך אפילו היא לא שיערה איזו דרך חדשה ומשמעותית תיפתח בעבורה, ותהפוך אותה לכוהנת הגדולה של הכושר בסלון הביתי באמצעות הווידיאו, בארצות הברית וגם בעולם.

2013: גם בגיל 75 לא מפסיקה פונדה להמציא את עצמה מחדש. היא הוציאה בדצמבר האחרון די.וי.די חדש, "Prime Time AM/PM Yoga", שזינק מהר מאוד לראש רשימת רבי־המכר באמזון. האימון החדש מיועד לנשים בנות 50 ויותר, המעוניינות להתחיל לתרגל יוגה. בראיון ל"USA Today" מסבירה פונדה כי במשך שנים סברה שפעילות גופנית אמורה להגיע עד לסף הכאב, אך בגילה המתקדם הבינה שאנשים מבוגרים יותר לא אמורים לבצע פעילות קשה מדי, אלא פעילות קלילה ומהנה - ועם זאת אפקטיבית.

מימין: ג'יין פונדה אז והיום

נעלי פלדיום

שנות התשעים: חברת פלדיום נוסדה ב־1920 כמפעל צמיגים צרפתי, ומ־1947 החלה לייצר את הנעליים מקנבס, גומי ועור, שיועדו בתחילה לחיילי צבא צרפת. בשנות התשעים הן היו הטרנד החם ביותר בקרב הנוער, אך נעלמו עם כניסת מותגים אמריקאיים חדשים ומלהיבים יותר.

נעלי פלדיום אז

2013: לפני כשלוש שנים רכש יזם הולנדי את המותג, וכיום הנעליים משווקות ב־40 מדינות, גם ישראל, בדגמים צבעוניים ועכשוויים יותר, וגם כנעלי ילדים.

נעלי פלדיום היום

"חברות הכי טובות"

1999: המחזה שכתבה ענת גוב, "חברות הכי טובות", עלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב־1999, בבימויה של עדנה מזי"א ובכיכובן של קרן מור, ענת וקסמן, שרה פון שוורצה, מיטל דוהן, ליאת גליק ומיכל דביר. זה סיפורן של שלוש חברות על שני צירי זמן: בעבר כתלמידות תיכון, ובמפגש אחרי כמה שנים, כשהן בוגרות ומערכת היחסים ביניהן טעונה. ההפקה זכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר בטקס פרסי התיאטרון, ומיטל דוהן גרפה באותה שנה את פרס השחקנית המבטיחה. ב־2006 עובד המחזה לסדרת דרמה בכבלים, וב־2009 העלה אותו תיאטרון הספרייה בבימויה של אתי רזניק.

צילום: גדי דגון

2013: השבוע עלה המחזה מחדש בהפקה משותפת לתיאטרון בית ליסין והקאמרי, בבימויו של גלעד קמחי ובהשתתפות מיה דגן, שרית וינו אלעד, יעל לבנטל, שמרית לוסטיג, דינה סנדרסון וכנרת לימוני. גוב נתנה את ברכת הדרך להפקה החדשה, והקריאה הראשונה שלו נערכה ביום מותה.

צילום: דניאל קמינסקי

"דאלאס"

מ־1978: 365 פרקים של הדרמה, שהיתה מראשונות אופרות הסבון, שודרו בין 1978 ו־1991. אילי הנפט מדאלאס טקסס, ובנם הבכור והרשע ג'יי אר, היו אורחים קבועים גם בסלון הישראלי ונושא לשיחה בפינות הקפה.

2012: לפני כמה חודשים עלתה ברשת TNT סדרת ההמשך עם חלק מהצוות המקורי (והרבה פלסטיקה ובוטוקס). את עשירי טקסס החליפו מנהלי קרנות גידור ואוליגרכים, ברוח הזמן, אך נתוני הצפייה צנחו לכ־3 מיליון איש לפרק - רחוק מהמספר הפנומנלי של 41,470,000 צופים בפרק שבו נחשף מי ירה בג'יי אר.

כוכבי דאלאס אז והיום

דיוויד בואי

מ־1967: מאלבום הבכורה הסלף טייטלד שיצא ב־1967 ועד "Reality" מ־2003, דיוויד בואי נחשב אחד האמנים הפוריים בעולם הפופ, עם אלבום חדש בכל שנה־שנתיים ושורה ארוכה של גלגולים שבאמצעותם המציא את עצמו מחדש פעם אחר פעם כדמות שונה ומסקרנת. הרצף נקטע לפני עשור, בעקבות מחלת לב באמצע סיבוב הופעות, ששלחה את בואי לשנים ללא מוזיקה חדשה ורחוק מאור הזרקורים.

2013: החודש בואי הפתיע עם האלבום "The Next Day", שעליו עבד בסודיות עם המפיק טוני ויסקונטי, שמייצג אותו כעת גם מול התקשורת, היות שבואי החליט לא להתראיין יותר לעולם. האלבום, ובו עוסק בואי גם במיתוס כוכב הרוק שלו עצמו, זכה לביקורות מצוינות, ונחשב למוצלח בין אלבומיו האחרונים.

מימין: אלבום הבכורה והאלבום האחרון

Tomb Raider

סוף שנות התשעים: כל מי ששיחק במשחקי וידיאו בסוף שנות התשעים הכיר את לארה קרופט, אולי הדמות הנשית המפורסמת ביותר שטבחה מפלצות על מסך המחשב. היא הפכה לאיקון גם בשני סרטים עם אנג'לינה ג'ולי, אך בעשור האחרון המותג דעך.

לארה קרופט אז

2013: המשחק האחרון בסדרה, שיצא בתחילת החודש, שודרג לסטנדרטים הגרפיים של דור החומרה האחרון, ו־Tomb Raider קצר תשבחות מקיר לקיר וערימה נאה של פרסים.

לארה קרופט היום

קרם בוואריה ופחזניות

שנות השבעים: הרבה קציפות יש בספרה האלמותי של רות סירקיס "מהמטבח באהבה", אבל המוכרת מכל היא כנראה הקרם בוואריה. “קציפה בווארית, או כפי שהיא מוכרת יותר - קרם בוואריה - היא קינוח מקובל ביותר אצלנו", מקדימה סירקיס מילים למתכון שבו, בין השאר, ביצים, ג'לטין, עמילן תירס וקוניאק. ואכן, אין מי שגדל פה בשנות השבעים או השמונים ולא נחשף לפלא הרוטט, שאפשר היה לפגוש בו לא רק במסעדות העילית, אלא גם בכל שיפודייה נידחת. עוד להיט של שנות השמונים היו הפחזניות, שהוכנו אז למרבה הזוועה עם מרגרינה.

2013: החדשות הטובות, או הרעות, תלוי איך מסתכלים על זה, הן שהקרם בוואריה והפחזניות שוב פה. במסעדת זיגל הגדול ביפו, של השף אריאל כהן, הבוואריה מוגשת בשם המבטיח "בוואריה עם טוויסט". הטוויסט הוא ציפוי פירורי טוויסט (כן, החטיף) וסירופ שוקולד. בחדר אוכל של השף שיודע לזהות טרנדים לפני כולם, עומר מילר, מוגש קרם בוואריה עם גנאש שוקולד, נוגטין ואגוזים. הפחזניות מוגשות כיום בגאון במסעדות כמו הרברט סמואל (עם גלידה ביתית ורוטב שוקולד משובח) או בגרסה הצרפתית, כשהן מזוגגות בקרמל מתפצח, בהוטל מונטיפיורי והבראסרי.

מימין: בוואריה של מי ומי ושל זיגל | צילום: אוראל כהן

"בית הקלפים"

1990: בשנת 1990 שודרה מיני־סדרה בריטית בת ארבעה פרקים, לפי הספר "בית הקלפים" של מייקל דובס העוסק בפוליטיקאי בריטי מהמפלגה השמרנית, פרנסיס ארקהרט, שחושק במשרת שר הפנים בממשלה שקמה אחרי עידן מרגרט תאצ'ר. משלא ניתן לו מבוקשו, הוא מחליט לנקום ולהפיל את ראש הממשלה החדש.

איאן ריצ'רדסון, יוצר הסדרה, כתב את דמותו של ארקהרט בהשראת המלך ריצ'רד השלישי, שלא היסס להרוג את הקרובים לו. הנקמה של ארקהרט אטית, כואבת ומקיפה את כל שכבות האוכלוסייה, ובסופו של דבר הוא גורם למלחמה. ב־1993 וב־1995 שודרו סדרות המשך ל"בית הקלפים".

2013: הגרסה החדשה, שמשודרת גם ב־HOT וגם ב־yes, יצאה בנטפליקס בתחילת פברואר והרעידה את העולם. לראשונה הפיקה טלוויזיה אינטרנטית סדרת דרמה יקרה (כ־100 מיליון דולר), שאפשר לצפות ב־13 פרקיה ברצף. כולם עלו לאינטרנט בבת אחת, ואצלנו ב־VOD. התאמת הסדרה לזמננו ותסריט מהודק על הפוליטיקאי פרנסיס אנדרווד, מצליף המפלגה הדמוקרטית שמצפה להתמנות למזכיר המדינה האמריקאי, עשו את שלהם, וסביר מאוד להניח שמאות מיליוני צופים כבר מחכים לפרקי העונה השנייה שהפקתה מתחילה בקרוב.

מימין: איאן ריצ'רדסון בתפקיד פרנסיס ארקהרט וקווין ספייסי בתפקיד פרנסיס אנדרווד

בורוסיה דורטמונד

שנות התשעים: קבוצת הכדורגל בורוסיה דורטמונד היתה בין הגדולות באירופה בשנות התשעים. כוכבים גדולים, אליפויות בגרמניה (95', 96') ואפילו זכייה בליגת האלופות (97') - עם שער אחרון מרהיב של השחקן הצעיר לארס ריקן - הפכו את הצהוב הזוהר של BVB לאחד הפיצ'רים המגניבים ביותר של הכדורגל האירופי. אבל מאז אותם ימים הקבוצה הנפיקה את עצמה בבורסה בצורה לא מוצלחת, נכנסה לבורות של חובות, דעכה וכמעט פשטה רגל.

2013–2012: בזכות אוהדיה הרבים הקבוצה התעשתה ואימצה מודל "בר קיימא" עם תחושה של סטארט־אפ. מנהלים צעירים בז'קטים ספורטיביים, ויורגן קלופ, מאמן צעיר ונלהב שמשתולל על הקווים, הובילו את הקבוצה לזכות בשתי אליפויות (2011 ו־2012) וגם בגביע (2012). כעת היא ברבע גמר ליגת האלופות. אבל לא רק הניצחונות הפכו אותה לשם חם - אלא גם הסגנון. המועדון אימץ את המוטו "Echte Liebe" (אהבה אמיתית), גייס שחקנים שהם אוהדי הקבוצה וקידם צעירים מקומיים לתפקידי מפתח בארגון ובסגל. הכדורגל שלו מהיר ומגניב, ומחירי הכרטיסים שווים לכל נפש. דורטמונד חזרה להיות שם חם בכדורגל האירופי ומופת לניהול קבוצת ספורט.

בורוסיה דוטמונד אז (למטה) והיום | צילום: איי פי

אפליקציות למכונת פינבול וסינתיסייזר

משנות השלושים: שורשי משחק הפינבול נעוצים במאה ה־17, במשחק כדור איטלקי בשם טרוקו. הגרסה המודרנית של שולחנות המשחק הגיחה לעולם בתחילת שנות השלושים בארה"ב, והם השתכללו וכבשו את העולם עד שנות התשעים. עם עליית טכנולוגיות הבידור הביתיות דעך העניין של בני נוער באולמות המשחקים, והמכונות שנותרו הפכו לאביזר רטרו שמקשט ברים של היפסטרים.

ממש כמוהם דעכו גם הסינתיסייזרים, של Moog, ששנות השישים והשבעים היו בשיאם והפכו אפילו לאחד מסימני ההיכר של אלבומים פורצי דרך כמו "Abbey Road" של הביטלס.

סינתיסייזר אז והיום

2012: התפתחות אפליקציות הסמארטפון והטאבלט הפיחו חיים חדשים במכונות הפינבול ובסינתיסייזרים. המשחק פינבול מג'יק של חברת New Potato משלב את ממשק המגע של האייפד עם שולחן פינבול קטן, אבל אמיתי למראה, בניסיון לשחזר את החוויה המקורית.

אנימוג (Animoog) היא גרסת כיס לאייפון ולאייפד של הסינתיסייזר האגדי moog משנות השישים והשבעים. הוא שומר על אופי וצליל הכלי המקורי בפורמט מודרני ובמחיר נוח.

פינבול אז (מימין) והיום

"סטאר טרק"

מ־1966: סדרת הקאלט "סטאר טרק" ("מסע בין כוכבים"), שעסקה בקורות החללית אנטרפרייז, שודרה מ־1966 עד 1969, הפכה לסרט קולנוע ב־1979 וזכתה לסדרות המשך בשנות השמונים והתשעים ("מסע בין כוכבים - הדור הבא"), כנסי מעריצים וסרטי קולנוע נוספים בכיכובם של קפטן קירק וקפטן פיקארד.

גרסת שנות השבעים

2013: ב־2009 הגיעה ההחייאה, שהוציאה את "סטאר טרק" מנישת הקאלט והמד"ב והפכה אותה, שוב, לתופעה עולמית. ב־2009 ג'יי ג'יי אברהמס (יוצר "אבודים") ביים והפיק עבור פרמאונט את "סטאר טרק" בגרסה חדשה, עם האנטרפרייז והצוות המוכר בליהוק חדש עם טוויסט עלילתי. במאי 2013 ייצא סרט ההמשך, "Star Trek into Darkness".

כריס פיין (קפטן קירק) וזכארי קווינט (מיסטר ספוק) בגרסת 2013