תורת הפערים: איך זה שבעל שליטה מעז

דוד עזריאלי, יו"ר קבוצת הנדל"ן עזריאלי, שבר את שיאי השכר בביצה המקומית, ומשך מהחברה הנושאת את שמו שכר בעלות של 23 מיליון שקל. הנתון הזה מציב אותו, לעת עתה, כשיאן השכר של החברות הבורסאיות.

כל עלות שכרו של עזריאלי מורכבת מדמי ניהול ומענקים, בניגוד לשיאני שכר קודמים, שעלות שכרם הורכבה מאופציות ומתגמול מבוסס מניות. עזריאלי נהנה מדמי ניהול בגובה 8.7 מיליון שקל וממענק של 14.3 מיליון שקל במזומן. מסיבה זו עזריאלי הוא לא רק שיאן במונחי עלות השכר, אלא שיאן המזומן.

השכר רק נלווה לדיבידנד של 189 מיליון שקל

זה לא חדש עבורו. בשנה שעברה עמדה עלות שכרו של עזריאלי על 21 מיליון שקל, וב־2010 היא הגיעה ל־25 מיליון שקל. כלומר, מאז הנפקת החברה משך עזריאלי מהחברה הציבורית שבשליטתו כ־70 מיליון שקל. לפני שנת 2010, טרם הנפקת מניית עזריאלי בבורסה, עזריאלי גרף מאימפריית הנדל"ן שבשליטתו דמי ניהול של 78 מיליון שקל במשך 3 שנים.

השכר המפלצתי של עזריאלי מעלה תהייה: עזריאלי הוא לא מנכ"ל שכיר, הוא בעל מניות עיקרי, שמחזיק ב־71.4% ממניות החברה. הצלחת הקבוצה היא הצלחה שלו, רווחי הקבוצה כמעט כולם שלו, ודיבידנד שמחולק - רובו מגיע לכיסו. אם כך, ראוי שעזריאלי ייתן דוגמה לבעלי שליטה ויקבל את חלקו בהצלחת החברה עם שאר שותפיו בעלי המניות - משקיעים פרטיים, קופות גמל, קרנות נאמנות וקרנות פנסיה.

קבוצת עזריאלי עתירת נכסים משגשגים, המניבים לה תזרים קבוע. עזריאלי הרוויחה כמעט מיליארד שקל ב־2012 לבדה, ואתמול, במקביל לפרסום הדו"חות השנתיים, היא דיווחה על חלוקת הדיבידנד השנתי, שצפוי לעמוד על 265 מיליון שקל. מתוך סכום זה, 189 מיליון שקל מגיעים לעזריאלי עצמו. חלוקה של כ־300 מיליון שקל היתה מביאה את עזריאלי לקבלת דיבידנד של כ־215 מיליון שקל, סכום הדומה לדיבידנד שהוא מקבל כעת - בתוספת דמי ניהול. ומה זה 35 מיליון שקל בין שותפים?

סביר להניח שעזריאלי לא באמת זקוק לכסף, אלא עושה זאת על מנת לקבל הכרה, במספרים, על תרומתו לחברה. אם עזריאלי היה מכריז ששכרו עומד על סכום סמלי של שקל אחד והוא רוצה ליהנות מהצלחת החברה ביחד עם שאר בעלי המניות, אנו בטוחים שהוא היה זוכה למעמד של גיבור על בשוק ההון המקומי. עזריאלי היה מקבל לפי חלקו, ובכל מקרה משלשל לכיסו את רוב רובו של סכום הדיבידנד, מכוח אחזקתו בחברה.

הסכם השכר של עזריאלי יפקע בעוד 3 חודשים

מאז הנפקתה בבורסה חילקה החברה כ־745 מיליון שקל בדיבידנד, ממנו קיבל עזריאלי כ־530 מיליון שקל, וכאמור דמי ניהול של כ־70 מיליון שקל. כלומר, בסך הכל, כולל דמי ניהול, הוא קיבל כ־600 מיליון שקל, בעוד השותפים קיבלו כ־200 מיליון שקל.

עלות שכרו עומדת על פי 157 מהשכר הממוצע (ברוטו) של 3,330 עובדי קבוצת עזריאלי, הכוללת את פעילות הקניונים והמשרדים ואת החברות טמבור, סונול ואחרות. והיחס הזה אפילו גדל לעומת פער של פי 149 בשנה הקודמת.

מי שהיחס הזה מפריע לו יכול להתנחם בעובדה שעזריאלי הוא אחד התורמים הגדולים בישראל, וכספו מתגלגל בסופו של דבר לקידום מטרות חברתיות, חינוכיות ולארגוני צדקה. את הכסף מקבל עזריאלי לא ישירות לכיסו, אלא לחברות הרשומות בקנדה.

מי מבעלי המניות שמעדיף לראות כסף מזומן, והתרומות לא מנחמות אותו, בוודאי ישמח לדעת שהסכם השכר של עזריאלי יצטרך לעמוד בקרוב למבחן. הסכם השכר הנוכחי נקבע בעת הנפקת החברה, והוא תקף לשלוש שנים. בעוד שלושה חודשים, ביוני 2013, יפקע החוזה הנוכחי ועזריאלי יצטרך להביא את אישור החוזה החדש לאסיפת בעלי המניות של החברה. שם יצטרכו אנשי עזריאלי להוכיח כי שכר היו"ר ראוי ומוצדק. ואם נשפוט לפי מקרים אחרונים, כמו אישור השכר של נתן חץ מחברת אלוני חץ, מצפה לעזריאלי התנגדות מצד בעלי המניות.

בעלי השליטה לא מגבילים את השכר שהם מושכים

השאלה שעולה מנתוני עזריאלי תקפה גם לגבי חברות נוספות, כמובן - האם ראוי שבעל השליטה ימשוך גם שכר מהחברה?

בקבוצת שטראוס, למשל, מכהנת עפרה שטראוס כיו"ר שמחזיקה ב־12.4% מהחברה, מועסקת ב־80% משרה וב־2012 משכה שכר בעלות של כ־3.8 מיליון שקל.

מנהלי הקבוצה בחרו להקפיא את שכרם ב־2012, ושטראוס ויתרה גם על הצמדה למדד. בשנים 2010–2012 חילקה שטראוס דיבידנדים בהיקף של 540 מיליון שקל, מתוכם כ־67 מיליון שקל הגיעו אל שטראוס, כך שהקפאת השכר לא פגעה בה.

הבונוסים לבכירים בקבוצת שטראוס מוענקים על פי עמידה בשורה ארוכה של יעדים איכותים וכמותיים, כאשר על כל עמידה או אי עמידה ביעד מקבל הבכיר ציון. אותם ציונים נאספים ומוצבים במטריצה מיוחדת שכל תפקידה לקבוע את גובה הבונוס לאותו בכיר.

בקבוצת פוקס מכהן הראל ויזל כמנכ"ל, כאשר הוא מחזיק גם ב־8.7% ממניות החברה. שכר עובדיו של ויזל נמוך מאוד, כאשר צריך לקחת בחשבון שמדובר בעיקר בעובדים במשרות מכירה בחנויות השונות שמפעילה קבוצת פוקס. אותם עובדים מועסקים בדרך כלל במשרה חלקית, מה שמקנה להם שכר נמוך אבסולוטית ומגדיל מאוד את פערי השכר בפוקס לעומת חברות אחרות, בהן רוב העובדים מועסקים במשרה מלאה. התוצאה היא פער גבוה מאוד בשכר, של פי 108, אבל למעשה צריך לקחת אותו קצת בעירבון מוגבל.

ויזל אחראי על הבנייה של קבוצת פוקס, הרכישות שהובילו אותה לחיזוק מעמדה מול הקניונים כמו רשתות ללין, בילבונג וכדומה, וכן על המהלך השאפתני ביותר של הקבוצה - הבאת אמריקן איגל לישראל, מה שלמעשה מייצר לפוקס חשיפה לרשת אופנה בינלאומית. צעדים דומים לא ננקטו על ידי המתחרים של ויזל, והתוצאות שהם הביאו למשקיעים נמוכות יותר.

במפתיע, בעל השליטה והיו"ר חיים כצמן אינו מוביל את טבלת מקבלי השכר בגזית גלוב. בעוד עלות שכרו של כצמן הסתכמה ב־2012 ב־9.3 מיליון שקל, עלות השכר של מנכ"ל החברה־הבת בארה"ב EQY ג'פרי אולסון עמדה באותה תקופה על 14.2 מיליון שקל.

כצמן מחזיק ב־48.5% ממניות נורסטאר, חברה ציבורית הרשומה בפנמה, שמחזיקה ב־56% מגזית גלוב.

עלות השכר החודשית הממוצעת של עובדי גזית גלוב והחברות הבנות שלה עמדה על 25.7 אלף שקל ב־2012, כך שעלות שכרו של כצמן גבוהה פי 30 מזו של העובד הממוצע.

למעשה כצמן אינו מקבל תשלום עבור תפקידו כיו"ר גזית גלוב, אלא רק עבור תפקידו כיו"ר דירקטוריון וכדירקטור בחברות הבנות של גזית גלוב. הסידור הזה מביא לכך שדירקטוריון גזית גלוב לא נדרש לאשר את שכרו ולכן אין בדו"ח החברה התייחסות ספציפית לנימוקים שעמדו מאחוריו.

בהכנת הכתבה סייעו אופיר דור וגיל קליאן