אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נמאס לכם מהעבודה? אל תתפטרו כל כך מהר

נמאס לכם מהעבודה? אל תתפטרו כל כך מהר

עובדים חדשים הם בדרך כלל חדורי מוטיבציה והתלהבות - אך אלה פוחתות עם הזמן. עזיבת מקום העבודה היא הפתרון הקל

23.03.2013, 22:22 | רחל אפרים

כעובדים שמתחילים עבודה חדשה אנחנו בדרך כלל חדורי מוטיבציה המתבטאת, בין היתר בהתלהבות יתר להציג את יכולותינו ונכונות רבה לתרום למקום העבודה מעבר לחובתינו, בדומה לתקופת ההתאהבות.

ההתחלה והאופק להתפתחות מבטיחים. עם הזמן מסיבות שונות, בזמן משבר ייתכנו התלבטויות הקשורות לאופי התפקיד, לעבודה בארגון, לממשקי העבודה ועוד. הדרך "הקלה"היא לחפש עבודה אלטרנטיבית. הדרך "המאתגרת", היא להישאר בארגון, להמשיך לבצע את העבודה היטב ולבחון את הנעשה והשיקולים על פיהם החלטנו לעבוד בארגון מנקודת מבט רחבה ולאורך זמן בהנחה שמדובר בפער "נסבל סובייקטיבי" בהשקפותינו ובערכים שלנו.

אילוסטרציה, צילום: שאטרסטוק אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק אילוסטרציה, צילום: שאטרסטוק

מה הם הרווחים האפשריים מצד העובד בהישארות לטווח ארוך בארגון?

1. חשיבה קרייריסטית לטווח ארוך- דובר רבות על החשיבות שמקנה המעסיק כשהוא בוחן את תקופות ההעסקה של המועמדים בכל מקומות העבודה שקדמו לו. מעסיק נבון יעדיף את העובד שמשדר יציבות תעסוקתית מהסיבה הפשוטה שאינו מוכן להשקיע בעובד שנע במהירות בין ארגונים. זהו חלק מהמיתוג האישי והמקצועי ועשוי להקטין את הסיכויים לקבלה לעבודה.

סיפוק מהעבודה מה לעשות כדי לקבל משוב אמיתי מהעובדים? מומלץ לבנות תרבות עבודה שבה העובדים אינם חשים שהם מסתכנים כשהם נותנים משוב ענייני לממונים עליהם רחל אפריםלכתבה המלאה

עובד שבוחר לעזוב את שורות הארגון רק כי לא קודם או שכרו קוצץ כתוצאה משינויים מערכתיים בעבודה, עשוי לשדר למעסיק הפוטנציאלי שהוא רואה את הארגון רק במשקפיים של כסף ואגו והוא מרוכז בעצמו. נקודת מבט זו חשובה כפליים לגבי מנהל שמצפים ממנו לרוץ למרחקים ולא לפרוש בשעת שיא, לשלוט על הרגש ולהסתכל לטווח ארוך. מנהל שפורש על רקע זה עשוי לפגוע בקידום הקריירה שלו, כיוון שחשיבה רק על כסף אינה מעידה על מנהיגות.

2. "מגיע לנו ועכשיו" - חוסר סבלנות של "כאן ועכשיו" מתוך ציפייה שכל מטרותינו יתגשמו בבת אחת, והשוואות טבעיות אינסופיות מול העמיתים, עשוי להוביל למרמור ולאשמה את הסובבים אותנו מלבד את עצמנו בדרך כלל. לעתים מתוך השוואה ו/או חשש להיראות "פראיירים", עובדים שלא חשבו על קידום מתחילים לדון בזה, נוצרת בהם תחושה כאילו הם צריכים לרצות להתקדם.

קונפליקט עשוי להתעורר כשמדובר על פירמידה ארגונית צרה שהאפשרויות להתקדם קטנות, או לחלופין בעת החלטת הממונים להרחיב את הסמכויות של העובדים רק בתוך גבולות התפקיד. בדרך כלל התפתחות והתמקצעות אמיתית מגיעה כשמוותרים על הגדרת קידום מקצועי כהשוואה לעמיתים ועל התעקשות על תואר תפקיד. אז גם מתאפשרת ההנאה מהדרך. אם אנו בוחרים ליהנות מההצלחות קטנות כגדולות באופן קבוע, איננו צריכים להמתין למחמאה או לקידום. יתרה מזאת, כשאנו מתמקדים בחשיבה על אופני פיתוח החברה בה אנחנו מועסקים ומקדמים את יעדיה, הקידום המיוחל בדרך כלל מגיע מתוך הערכת הממונים.

3. שליטה על האגו - כאמור איננו מוכנים או רוצים להבין שהאתגרים קשורים גם אלינו, ולא רק במנהל או בעמית עד כדי כך שאנו מסלפים את המציאות וסבורים שהבחירה שלנו במקום העבודה אינה נכונה ממקום של אגו בלתי נשלט. לרובנו יש קושי אדיר להודות במגבלות שלנו. כלומר, ייתכן והקידום מותנה בשיפור הביצועים והמיומנויות האישיים והמקצועיים, בשיפור התקשורת הבינאישית. ייתכן גם שאיננו מתאימים לאייש משרה ניהולית מסיבות שונות. להסכים שהצלחה בקריירה, כמטאפורה משולה לריצה למרחקים ארוכים עם ירידות ועליות ולוותר על רצוננו שאידיאל העבודה של חיינו יגיע מוכן ומותאם אלינו בתנאים שאנו רוצים, ייתכן כמו במעגלים אחרים בחיינו.

לסיכום, בראייה קרייריסטית לטווח ארוך, הישארות בעבודה מייצרת מחויבות והשקעה מקצועיות גם כשההמשך שונה מ"תקופת ההתאהבות", מייצרת יציבות תעסוקתית שמשתלמת גם בעיני המעסיק הבא, כל עוד אנו נשארים מהסיבות הנכונות עבורנו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

19 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

18.
תגובה
שלום לכולם/ן, מראש סייגתי וכתבתי על הישארות לאורך זמן במקום עבודה בהנחה שמדובר בפער נסבל סובייקטיבי בהשקפותינו, ערכינו וכו'. אני מודעת לכך שלעיתים אין ברירה ומשיקולי הישרדות או/ו משיקולים אחרים נותרים במקום עבודה שלא אוהבים. כוונתי במאמר היתה להראות את הפרספקטיבה הרחבה ביתרונות של יציבות תעסוקתית מנקודת מבטם של מעסיק ועובד כל עוד נהנים וצומחים במקום העבודה, או לחלופין לא למהר לעזוב ולגלות סבלנות כשישנו פוטנציאל להתפתח ולהתקדם. אחרת, המרמור והתסכול ישפיעו בדר"כ גם על איכות העבודה. אני מסכימה עם דבריו של המהנדס הותיק (מגיב למאמר) לגבי צבירת ידע והתעדכנות כל הזמן. הניידות בין העבודות גבוהה יותר ביחס לדור ההורים שעבדו שנים רבות באותו מקום עבודה וצריך למצוא את האיזון, לדעתי בין ההישארות מהסיבות הנכונות אישית לבין הרצון המבורך להתפתח ולהתחדש. לקואלה- בדומה למעסיק, גם לעובדים יש את אפשרות הבחירה בכל רגע נתון ולסיים את העבודה במידה ואינה מטיבה עימם. תודה.
רחל אפרים  |  27.03.13
16.
בדור שלנו מי שנשאר "יותר מידי זמן" במקום העבודה מסתכלים עליו בעין עקומה.
הלכתי למכרז פנימי במקום העבודה שלי אחרי 8 שנים של עבודה באותו מקום (לפני כן לא היה משהו שמשך את עיני). כך התנהל חלק מן הראיון. נציגת ההנהלה: טוב, למה את חושבת שעד עכשיו לא קידמו אותך? מישהי: כי זאת הפעם הראשונה שאני ניגשת למכרז... כמובן שלא קיבלתי את העבודה, שנתפרה למישהי אחרת. שנה אח"כ החלטתי להציע את עצמי שוב למכרז פנימי. הג'וב לא היה משהו, אולם הבוס התחלף והחלטתי לגשת בכל מקרה. הנה השוס מתוך הראיון שהיה ביני ובין ההנהלה. מנהלת משאבי אנוש: תגידי מישהי, אני חייבת לשאול, למה אחת אובר קוולפייד כמוך עובדת כאן? כמובן שאף אחד לא פיטר את אותה מנהלת, למרות שהיא שאלה את השאלה הזו בנוכחות הבוס והסגנית שלו.
מישהי  |  24.03.13
לכל התגובות