זלאטן? פדרו!

בעונתו הראשונה של פפ גווארדיולה כמאמן ברצלונה תיירי הנרי עדיין נחשב לכוכב גדול. אמנם הוא הזדקן וכבר לא היו לו המהירות והעוצמות שהיו כלי הנשק העיקריים שלו כשחקן ארסנל - אבל מבחינת שכר ומעמד, הצרפתי עדיין נחשב לאחד הגדולים בעולם. עם זאת, במערך החדש של פפ נאלץ הנרי לנדוד לעמדה שלא שיחק בה מאז צעירותו - צד שמאל של ההתקפה.

הוא לא אהב את זה, אבל ארוחת צהריים עם המאמן הקטלאני "סידרה לו את הראש", והוא הפך לשחקן חשוב בשלישיית התקפה שכללה את ליאו מסי וסמואל אטו, ושזכתה בטרבל עם כדורגל זורם ומופלא. הנרי תמיד היה שחקן קבוצתי - למרות המעמד. הוא גדל במחלקת הנוער של מונאקו, שבזמנו עוצבה על ידי ארסן ונגר המאמין בקבוצתיות מעל כוכבות, ואת התקופה הטובה ביותר בקריירה שלו בילה בארסנל, שבה שיתוף הפעולה בין השחקנים היה החלק החזק ביותר שלה.

חלופה טקטית אבל...

בעונתו השנייה של פפ כמאמן ברצלונה הגיע זלאטן איברהימוביץ' כדי למלא את תפקידו של סמואל אטו. זלאטן הובא, בין השאר בגלל שהנהלת ברצלונה הזיעה מלחץ לנוכח ההחתמות הענקיות של ריאל מדריד - קאקה וכריסטיאנו רונלדו. כסף רב הוצא על השבדי עם האגו המנופח - שבסופו של דבר היווה את הגורם העיקרי לכישלונו בקבוצה. אמנם אטו היה שחקן עם אגו ענק בלי עין הרע, אבל הוא תמיד ידע לשחק עבור הקבוצה וגם נהנה מעבודה הגנתית רחמנא ליצלן. לעומתו, זלאטן שבתור שחקן בן טיפשעשרה ממאלמו לא הסכים לחתום בארסנל בגלל שהתבקש לעבור מבחן - לא כל כך.

ההתחלה של זלאטן בבארסה היתה מצוינת: חמישה שערים הוא כבש בחמשת המשחקים הראשונים, וחשוב יותר - הוא סיפק לקבוצה אלטרנטיבה טקטית למשחק המסירות הקצרות. אבל האגו של זלאטן, שבכל מקום שאליו הגיע היה השחקן הראשי, לא אפשר לו להשאיר את האווירה בקאמפ נואו ללא קונפליקט. במשחק ליגה נגד מאיורקה הוא היה מצוין, אבל לא כבש. כשסחט פנדל הוא רצה לבעוט אותו אותו, אבל ליאו מסי, בועט הפנדלים הראשי של בארסה, לא אפשר זאת. "הפנדל הזה היה שלי!", צעק זלאטן על פפ. לקראת הקלאסיקו הראשון שלו זלאטן גרר פציעה ומהתסכול ניסה לתפוס את מאמן הכושר, לורנסו בואנהונטורה, בגרון. שמועה שפפ לא מוכן לשחק איתו נגד ריאל מדריד גם אם הוא יבריא הגיעה לאוזניו.

במקביל, מסי הפך לגלגל השיניים המרכזי בהתקפה של ברצלונה. כשחקן שגדל במערכת הוא הבין את הדרישות ממנו בצורה טובה יותר. הוא נע יותר טוב על המגרש, ושיתוף הפעולה שלו אנדרס אינייסטה וצ'אבי היה מצוין. אז הוא עוד שיחק כשחקן כנף, אבל פפ כבר חשב להפוך אותו לשחקן המרכזי בהתקפה - "9 מזויף". כלומר שחקן התקפה ראשי שמשחק עמוק. הקבוצה המשיכה להעביר את הכדורים למסי, ואיברהימוביץ', שלא הכי הבין מה הוא צריך לעשות, הפך למשני.

"אין לך ביצים!"

בספרו האוטוביוגרפי, "I Am Zlatan", איברהימוביץ' מגלה שלפני פגרת חג המולד נפגש עם פפ והמנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין ואמר להם: "אני צריך שצ'אבי ואינייסטה ימסרו גם לי אבל הם רואים רק את מסי – אני גדול ממנו פי שניים!". אחרי השיחה הזו פפ לקח את זלאטן לארוחת צהריים, כפי שלקח את הנרי בזמנו - אבל בניגוד לחלוץ הצרפתי, זלאטן סירב לקבל על עצמו תפקיד אחר.

מסי גם הפך ליותר קנאי לטריטוריה שלו. אחרי משחק אחד שבו שיחק זלאטן כחלוץ המרכזי ומסי חזר לכנף, הארגנטינאי ישב מאחורה באוטובוס ושלח הודעה לפפ שבה היה כתוב, ככל הנראה, "אז אני מבין שאתה מוותר עליי". היחסים בין פפ, מייצג הערכים של ברצלונה, לזלאטן הפכו לקשים יותר. איברהימוביץ' היה מתחיל ויכוחים טקטיים עם המאמן במהלך האימונים וכינה את שחקני הבית של בארסה "חנונים". על פי האוטוביוגרפיה שלו, פפ התחיל להתייחס אליו כאחרון השחקנים. "הרגשתי כמו חרא כשישבתי בחדר ההלבשה ופפ פשוט היה בוהה בי.  עבורו הייתי אאוטסיידר. הוא היה קיר. קיר אבנים. לא קיבלתי ממנו סימן חיים". במשחק נגד ויאריאל, אחרי שעלה כמחליף למשחק, איברה איבד את זה. אחרי המשחק, בחדר ההלבשה במדריגאל, הוא התפרע ושבר ארון בגובה 3 מטרים. "הוא (גווארדיולה) פשוט בהה בי ואיבדתי את זה. חשבתי לעצמי - 'הנה, זה האויב שלי, מגרד את הראש הקירח שלו'. צעקתי עליו, 'אין לך ביצים', וכנראה דברים גרועים יותר. 'אתה מחרבן על עצמך בגלל מוריניו. אתה יכול ללכת לעזאזל!".

העסקה הגרועה ביותר

לא היתה דרך חזרה מזה. זלאטן התחיל את העונה הבאה כשהוא מבטיח "לעבוד עבור מסי", אבל פפ לא רצה אותו יותר. דויד ויאה, שחקן קבוצתי בהרבה מזלאטן, הובא, ובבארסה חיפשו קונה לשבדי ומצאו את מילאן, שניהלה משא ומתן קשוח. בדקות האחרונות של חלון העברות קיץ 2010, כששתי הקבוצות מצויות בשיאו של משא ומתן עיקש, זלאטן אמר לאחד מבכירי ברצלונה שאם הוא לא יימכר למילאן, הוא יחכה לרגע שבו הוא לבד עם פפ מול התקשורת ואז הוא יכה אותו. "אני אעשה את זה - אני אתן לו אגרוף בפרצוף מול כולם", אמר. סנדרו רוסיי, נשיא ברצלונה, חתם בסופו של דבר על ההעברה למילאן ואמר לזלאטן: "אני רוצה שתדע שזו העסקה הגרועה ביותר שעשיתי בחיי".

איברהימוביץ' עלה לברצלונה 66 מיליון יורו. 46 מיליון יורו בתשלומים ועוד סמואל אטו, שהוערך ב־20 מיליון יורו. הוא הושאל למילאן לשנה ואז נמכר לקבוצה האיטלקית ב־24 מיליון יורו. בשנתו בברצלונה זכה זלאטן בארבעה תארים וכבש 21 שערים עם תשעה בישולים. לא רע, אבל זה עלה לברצלונה ביוקר. כיום זלאטן מוצא את עצמו בקבוצה שאולי הכי מתאימה לו מבחינה אישיותית - פריז סן ז'רמן. קבוצה עם הרבה מאוד כסף שהפכה אותו לזכר האלפא שלה - ובונה סביבו וסביב הגחמות שלו את ההתקפות שלה.

המועדון החדש של זלאטן הוקם רק ב־1970 (בניגוד לברצלונה שקיימת 114 שנה) ועדיין מחפש את האישיות שלו. הוא אינו סמל של לאומיות או מוסד כדורגל כמו בארסה והפילוסופיה הנוכחית שלו - לקנות את הכי טוב בשוק במחירי פרימיום. זה מתאים לזלאטן, שרואה עצמו כשחקן הראשי בכל הצגה.

שופינג? להעלות מהנוער!

מלבד הפיקנטריה של מפגש בין זלאטן למסי וברצלונה - יש כמה שאלות משמעותיות שעולות מהתקופה של זלאטן בבארסה. טיטו וילאנובה, מאמן ברצלונה, אמר פעם ש"קשה מאוד לקנות שחקנים לברצלונה - קח את 25 השחקנים הטובים בעולם ואולי רק חמישה יכולים למצוא מקום בקבוצה. אנחנו משחקים שונה וקשה להתאים את עצמך לסוג המשחק הזה".

ברצלונה כעת, אם להאמין לסיפורים בעיתונות, מחפשת למכור כמה שחקנים, כמו דויד ויאה ואלכסיס סאנצ'ז כדי לצרף שחקני חיזוק. בין השאר, היא מעוניינת בניימאר מסאנטוס (ב־60 עד 65 מיליון יורו). אבל האם הוא השחקן המתאים לשיטה, שזה על פי תקדים זלאטן, הרבה יותר חשוב מהיכולות הטכניות או השיווקיות שלו? האם הוא השחקן שיעשה את הריצה הנכונה, את התנועה הנכונה ללא כדור, שישתף פעולה הכי טוב עם מסי?

לפי הבלוגר הטקטי הנורבגי תורה האוגשטאד (Thore Haugstad), "בארסה צריכה להשאיר את מסי כשחקן המרכזי, לשחק עם שחקני כנף שימתחו את המשחק לאגפים וימסרו לו את המסירות הנכונות. אין הרבה שחקנים שמבינים את הסגנון של ברצלונה. הייתי משאיר את אלכסיס סאנצ'ז, מעלה ילדים שמבינים את המערך מהנוער ומשקיע את הכסף במקומות אחרים. אנחנו רואים שבברצלונה, הבנה טקטית של המיוחדות של הקבוצה חשובה יותר מכדרור. ע"ע ההצלחה של פדרו".

פדרו הוא דוגמה לשחקן "אפור" שרושם הצלחה כבירה בברצלונה אף שמעולם לא היה כוכב, אפילו לא בברצלונה B. הוא פשוט מכיר יותר טוב מכל שחקן אחר שיכולים להביא לקבוצה את הסגנון שלה ואת המערך. ייתכן שמחוץ לברצלונה הוא לא יצליח להותיר רושם, אבל בזכות שחקנים כמוהו שמגלמים את המשחק הקבוצתי שנבנה במשחק עשרות שנים בלה מאסיה, ברצלונה היא הקבוצה הטובה בעולם.