אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
החופש לבעוט: מדוע הכדורגל ינצח את הגזענות צילום: איי פי

החופש לבעוט: מדוע הכדורגל ינצח את הגזענות

הנאצים לא הצליחו לנצל את הכדורגל לצרכי תעמולה, וכך גם משטרים אפלים אחרים. הסיבה לכך היא שהמשחק מייצג ערכים אחרים לגמריי - למשל יצירתיות ודמיון חופשי

07.04.2013, 18:48 | אוריאל דסקל

אדולף היטלר לא אהב ספורט בכלל, וכדורגל בפרט. הסיבה היתה ככל הנראה חולשה פיזית והעובדה שאינו יכול לשלוט בתוצאות. ליוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, אף מיוחס המשפט "הכדורגל הפכפך מדי ולכן מסוכן לשלטון". ואולם הפופולריות הרבה של הכדורגל בגרמניה ובאירופה חייבה את המשטר הנאצי להתייחס לספורט – ושם הם נחלו הפסדים תעמולתיים גדולים. 

קראו עוד בכלכליסט

המשחק היחיד בו צפה היטלר בוודאות היה בהפסד של הנבחרת הגרמנית לנורבגיה הקטנה באולימפיאדת ברלין, ב-7 באוגוסט 1936. "הפיהרר הזדעזע" כתב גבלס ביומנו הפרטי. יומיים לאחר מכן, ג'סי אוואנס, האצן האמריקני השחור, זכה במדליה הרביעית שלו במשחקים.

אבל אם אולימפיאדת ברלין היתה, בסך הכל, טובה לתעמולה הנאצית - עם כמה "גליצ'ים" לא מתוכננים - אז הניסיון לנצל כדורגל לתעמולה כמעט שלא צלח. "הכדורגל לא נכנע למפלגה הנאצית. המשחק סירב להיכנע לצבירת הכוח של המפלגה", כתב דיוויד גולדבלד בספר "כדור הוא עגול", שעוסק בהיסטוריה של הספורט.

ועדיין - ממשלת הפיהרר ניסתה לכופף את המשחק לטובתה. משחקי כדורגל התקיימו בגרמניה כרגיל במשך תקופת המלחמה – מטעמי תעמולה בלבד. ביום בו כוחות אמריקאים ובריטים נחתו בנורמנדי, אף נערך גמר אליפות המדינה בברלין (לעיני 100 אלף צופים).

אדולף היטלר, צילום: בלומברג אדולף היטלר | צילום: בלומברג אדולף היטלר, צילום: בלומברג

"הכדורגל היה חשוב כדי לשמור על המורל של העם", אומר אולי הסה, עיתונאי וסופר גרמני. "כשהגורל התהפך והצבא הגרמני התחיל להפסיד בקרבות, גבלס דרש שהמשחקים יימשכו. הרי אם השלטון אומר שהוא הולך לנצח את המלחמה, ואי אפשר להמשיך לשחק כדורגל – זה היה שולח את המסר הלא נכון".

שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ סבור היה כי הכרחי שנבחרת גרמניה תניף את הדגל הנאצי ברחבי העולם ונגד יריבות רבות. כך, בין 1939 ל-1942 התקיימו יותר מ-30 משחקים.

"להחזיר את החיים לנורמליות"

מועדונים גרמניים נאלצו להרחיק שחקנים יהודים ומרקסיסטים. נשיא באיירן מינכן היהודי, קורט לאנדאור, נזרק מתפקידו על ידי המשטר, וכך גם וולטר בנסמן, המקים והעורך הראשי של מגזין הכדורגל הגרמני "קיקר".

במקביל, בערים שהיו בשליטת הנאצים, ארגן הצבא הגרמני  ליגות מקומיות - "כדי להחזיר את החיים לנורמליות". אפילו במחנה הריכוז טרזינשטט התקיימה ליגת כדורגל - "ליגה טרזין"; ההתאחדות לכדורגל בצ'כיה אף הכירה בה כחלק מההיסטוריה הרשמית של הכדורגל במדינה.

ואולם למרות כל הניסיונות ההשתלטות הללו על הכדורגל, רוחו של המשחק הרימה את ראשה והסבה לתעמולה הנאצית ולמשטר נזקים רבים. 

ספ הרברגר, מאמן נבחרת גרמניה, היה מערים על ראשי הצבא כדי לשחרר את שחקניו מהשירות, בשעה שנבחרת גרמניה לא הרשימ וספגה שריקות בוז - דבר שלא סייע לתעמולה.

בינתיים, לאנדאור נשלח לדכאו אבל שוחרר אחרי חודש והוגלה לשווייץ מאחר ששירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. כשבאיירן מינכן הגיעה למשחק ידידות בז'נבה, ראשיה ושחקניה נפגשו עם הנשיא לשעבר - ובכך עוררו את זעמם של אנשי הגסטפו, שלא יכלו לפגוע בהם בשל מעמדם הציבורי.

"משחק המוות"

ב"ליגות המקומיות" ספגו הנאצים את ההפסדים הגדולים ביותר שלהם. ההפסד הגדול ביותר היה בקייב, אוקראינה, שם קבוצה בשם FC Start, שכללה שחקנים מקצוענים מדינמו קייב, פירקה את כל היריבות – כולל את קבוצת חיל האוויר הגרמני (Flakelf) פעמיים. האוקראינים ניצחו את הקבוצה הגרמנית 5-1 ו-5-3 אף שהשופטים היו מהאס.אס ונציגים נאצים איימו על השחקנים. במהלך האחרון של המשחק השני, מגן בשם קלימנקו עבר את כל ההגנה הגרמנית, כולל השוער, נעמד על קו השער ובעט את הכדור חזרה לכיוון המגרש. השופט שרק לסיום לפני הזמן.

המשחק הזה, שמכונה "משחק המוות", היווה השראה למאבק בנאצים וגם לסרטים וסיפורי-עם רבים. לא ברור בדיוק מה קרה לכל השחקנים, אבל יומיים לאחר המשחק האחרון של FC Start בליגה נגד לאומנים אוקראינים ששיתפו פעולה עם הנאצים (Start ניצחה 8-0), נשלחו 10 משחקניה למחנה ריכוז. ארבעה נרצחו ושישה הצליחו להימלט.

גיורגיוס קאטידיס, קשר א.א.ק אתונה ונבחרת יוון הצעירה. הורחק מהכדורגל בגלל חגיגת שער עם מועל יד, צילום: אי פי איי גיורגיוס קאטידיס, קשר א.א.ק אתונה ונבחרת יוון הצעירה. הורחק מהכדורגל בגלל חגיגת שער עם מועל יד | צילום: אי פי איי גיורגיוס קאטידיס, קשר א.א.ק אתונה ונבחרת יוון הצעירה. הורחק מהכדורגל בגלל חגיגת שער עם מועל יד, צילום: אי פי איי

מה בין ערכי הכדורגל לפאשיזם

לאורך ההיסטוריה, דיקטטורות ניסו להשתלט על נתיניהם באמצעות הכדורגל, אבל מעולם לא הצליחו. ערכי הכדורגל נוגדים את הפאשיזם. זאת, משום שבכדורגל אתה חופשי לבחור את מי אתה אוהד ויכול ואף חייב לצעוק את דעתך על שחקנים. המשחק עצמו מקדם יצירתיות, דמיון ומחשבה חופשית. מדובר במשחק שהוא לא רק ספורט ולא רק בילוי או בידור; הוא כלי חברתי של ממש שבאמצעותו ילד עני יכול להפוך למיליונר בזכות כישרון ועבודה קשה.

בכדורגל אין יותר מדי חוקים. זה המשחק הדמוקרטי ביותר - כל אחד יכול לשחק אותו, וכמעט שאין צורך באביזרים כגון סל, מחבט, רשת או בריכה. כל מה שצריך זה חברים, ארבע אבנים וכדור. כל אחד יכול להצטיין במשחק הזה - אפילו אם הוא טיפה שמנמן או סובל ממחלה הורמונלית. הכדורגל הוא כנראה המשחק הבסיסי ביותר. ספונטני, חגיגה של איכויות הגוף והמוח. חגיגה של בחירה. משחק טבעי שגורם לאנשים להתחבר ליצרים הבסיסיים ביותר שלהם, אבל להישאר בתוך קהילה.

הכדורגל "הפכפך" ואנרכיסט. הוא אנטי פאשיסטי והוכיח את זה לאורך ההיסטוריה. לכן, כל כך עצוב שעדיין יש קבוצות "אולטראס" רבות שמהללות את הפאשיזם והנאציזם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
גלעד אתה מקשקש
תקרא את הספר "הפצצה". אתה תראה שם שהייזנברג ברגע האמת לא ביקש תקציב לייצור פצצה כי לא רצה ליצור אחת להיטלר. להפך, הוא היה גרמני נאמן אבל לא נאצי נאמן, ולא כאב לו מידי עם הפסד גרמניה. הוא האמין שאפילו גרמניה נאצית היא שיפור עבור האזורים שברוסיה, אבל הוא לא היה נאצי אדוק. אם אנחנו מדברים על אותו לורנץ, אז הוא היה בכלל אמריקאי. במקרה הטוב היה ממוצא גרמני.
נועם , רמת גן  |  07.04.13
3.
הכדורגל הוא סם ההמונים בשרות הדיקטטוריות
הכדורגל הוא המשחק היפה , היצירתי ואכן גם האנרכיסטי ולכן הוא מרתק ומושך. הוא גם מאחד המונים סביב קבוצה אחת שהיא הקשר היחידי שקושר אותם יחדיו, הכדורגל הוא יותר ממשחק , הוא התנהגות ואורח חיים מובנה תת הכרתי במובן הסוציולוגי פסיכולוגי של היחיד ושל ההמון כיחיד. מבין כל אלופות העולם בכדורגל , מאז היח המפעל ב 1930 בכל הזכיות זולת שציים נפלו בחיקן של קבוצות ממדינות פשיסטיות בהווה או בעברן - אורוגוואי בשנות השלושים, ארגנטינה של 1978 בעת שלטון הגנרלים, ברזיל הדיקטטורית משנות העשרים, גרמניה ואיטליה הפשיסטיות בשנות השלושים והארבעים וכן, גם האלופה הנוכחית ספרד היא בעלת שורשים פשיסטיים מימי פרנקו. בהתאמה ניתן לראות באירופה את המובילות הניצחיות בליגת האלופות לקבוצות, ריאל מדריד בת טיפןחיו של פרנקו והיריבה הגדולה שלה בספרד נציגת קטלוניה הבדלנית , הלא היא ברצלונה , באיטליה אלו הן מילאן ואינטר , בגרמניה באיירן מינכן. רק שתי מדינות בעלות מסורת דמוקרטית זכו כ"א פעם אחת בגביע העולם הלא הן צרפת ואנגליה. הכדורגל הוא משחק להמונים אבל משחק לידי דיקטטורים פשיסטיים. אומרים כי הכדורגל הוא סובלימציה של המלחמה - דגלים, מדים, חצוצרות ותופים, הרטוריקה היא מלחמתית , האוהד האחר הוא שנוא ואוייב. הכדורגל הוא משחק נהדר , אבל קל להשתמש בו ככלי להגברת הייצריות , הלאומנות והגזענות. מניהיגיים פשיסטיים הבינו את הכוח הטמון בו לסחוף את ההמונים. ולהבדיל ובקטן , אצלנו פה מבינים גם פוליטיקאים קטנים וצרי מוח את הכוח האלקטוראלי שקיים בקבוצות אוהדים שהולכים אחר קבוצתם "באש ובמים" וגם שורפים את המועדון שלהם.... הכדורגל הוא התעמולה היעילה ביותר והיא מקבלת משנה יעילות הודות לתקשורת האלקטרונית ולעיתונאים מתלהמים ומלהיבים ברטוריקה מלחמתית יוקדת בשנאה , שלהוב יצרים ...הריטינג למשחק כספורט עושה את שלו , אבל מה יותר מעניין אם למשחק מתלווה נופך לאומי היסטורי שבו עוסקת העיתונות ומעלה פצעים וכוויות מהעבר? שימו לב במשחקים בין תורכיה ליוון , גרמניה ונורבגיה , רוסיה נגד אוקראינה או פולין ופעם כשגברה מכבי ת"א כדורסל על קבוצה מיוון , כבר היה מי שכתב כי נקמנו באנטיוכוס הרשע...
אליקו  |  07.04.13
לכל התגובות