ישראל במקום ה-35 מתוך 50 בפתרונות הדיור שהיא מציעה

בעוד שר האוצר יאיר לפיד מנסה ללמד את פקידי משרדו לחשוב על האנשים ולא על המספרים, מדד חדש, ראשון מסוגו, מנסח באופן דומה את המציאות המורכבת של המשק הישראלי - המצב במאקרו הוא טוב, אבל במיקרו כבר מדובר בסיפור אחר לגמרי. 

הבשורות הטובות הן שמדד הקידמה החברתית, שבנה פרופסור מייקל פורטר מבית הספר למינהל עסקים של הרווארד עם כלכלנים מ־MIT ובשיתוף פירמת רו"ח Deloitte, חברת סיסקו ועוד, מצא שישראל הגיעה למקום ה־16 מתוך 50 המדינות שנבדקו. לשלושת המקומות הראשונים הגיעו שבדיה, בריטניה ושוויץ, כאשר ארה"ב הגיעה רק למקום השישי. מדינות ה־BRIC - ברזיל, רוסיה, הודו וסין, הנחשבות לארבע הכלכלות הגדולות של העתיד — הגיעו למקומות 18, 33, 43 ו־32 בהתאמה.

החדשות הפחות טובות הן שבחלק גדול מהפרמטרים שבונים את המדד ישראל הגיעה למקום שבו ממוקמות מדינות אפריקה והעולם השלישי, במיוחד בכל הקשור לאספקטים לאו דווקא כלכליים כמו שמירה על איכות הסביבה, שוויון הזדמנויות למיעוטים וביטחון אישי. כמו כן, אחד המקומות הגרועים של ישראל היה בפרמטר הדיור - מקום 35 מתוך 50 באיכות וכמות הדיור, "מחסה" בשפת המדד, לאזרחיה. ברזולוציה מדויקת יותר - הסקר והשקלולים שעשו החוקרים מצאו כי אזרחי ישראל הם במקום ה־45 מתוך 50 המדינות שנבדקו ביחס לשביעות הרצון שלהם מאפשרויות הדיור שעומדות בפניהם. רק 26% מהם ענו בסקר גאלופ שנערך ב־2011 בחיוב לשאלה האם הם מרוצים מאפשרויות הדיור באזור מגוריהם. הסקר מצא כי אנחנו פחות מרוצים מרואנדה ואתיופיה, אך יותר מרוצים מתוניסיה, ירדן, פולין, רוסיה ומצרים.

רמת החיים הכלכלית תשרת את איכות החיים

יש כמה מדדים מהסוג של מדד הקידמה החברתית, לדוגמה מדד הפיתוח האנושי של האו"ם, אך אין אחד שדומה לזה הנוכחי. זהו המדד היחיד שלמעשה לא מתייחס כלל לפרמטרים כלכליים כמו גובה התוצר לנפש, שכן אף כי יש מתאם מסוים בין מדינות עשירות לאיכות החיים בהן, הרעיון הוא כי רמת החיים הכלכלית נועדה לשרת את איכות החיים הלא חומרית ולא ההפך. תחת הרעיון שלפיו "מה שאתה מודד זה מה שאתה מנסה לקדם", מדד הקידמה החברתית מנסה לקדם את החברה, לא את הכלכלה.

כדי לעשות זאת החוקרים לא ויתרו והקפידו על תוצאות כמותיות והשוואתיות, כך שכל מדינה יכולה לראות מה החוזקות ומה החולשות שלה, או במילים אחרות היכן היא צריכה להשתפר גם אבסולוטית וגם ביחס למדינות אחרות. הקידמה החברתית, זו שהמדד נושא את שמה, מוגדרת כ"יכולת של חברה להשיג את הצרכים הבסיסיים של אזרחיה, ליצור את אבני הבניין שמאפשרות לאזרחים והקהילות לשמור ולהגדיל את איכות חייהם, וליצור את התנאים לכל האנשים לממש את הפוטנציאל שלהם".

שלושת החלקים של ההגדרה גם נוסחו כשלושת הפרמטרים של המדד — צרכים אנושיים בסיסיים, יסודות הרווחה ואיכות החיים ושוויון ההזדמנויות. כל פרמטר כזה מורכב מארבעה משתנים, שבתורם מורכבים גם הם משורה של בדיקות וקריטריונים, שלכולם משקל שווה במדד הסופי. איסוף הנתונים למדד נעשה באמצעות שלל מקורות מידע כמו סקרים, נתונים של ארגונים בינלאומיים כמו הבנק העולמי והאו"ם, ארגונים כמו עיתונאים ללא גבולות ועוד.

המסר לשר האוצר: לא לפגוע בדיור בר־השגה

בכל הקשור לפרמטר הראשון, זה של הצרכים האנושיים הבסיסיים, ישראל ממוקמת במקום השני, לא פחות, בביטחון התזונתי של אזרחיה ובאיכות והנגישות לשירותי רפואה בסיסיים. באיכות המים והאוויר אנחנו במקום השמיני, אך בביטחון האישי במקום ה־24, בעיקר כתוצאה מהאיומים הביטחוניים (מקום 38 בעולם), אך גם בתפיסה הסובייקטיבית של הביטחון האישי כפי שנמדדה בסקרים (מקום 16 בעולם). דרך אגב, בפועל, מצב הפשע בישראל ממקם אותה במקום העשירי.

לצורך העניין, נניח שלשר האוצר אין הרבה מה לעשות באשר לאיומי הטרור והמלחמה על אזרחי ישראל, אך יש לו הרבה מה לעשות בכל הקשור למשתנה הדיור (מקום 35) ובמיוחד לחלק בו הנוגע לדיור בר־השגה (מקום 45). בתקציב המדינה הקרוב יצטרך לפיד להכריע בעיקר היכן לקצץ, ובוודאי לא היכן להוסיף כסף, אך בכל הקשור לדיור בר־השגה אין צורך אפילו בתקציב, בטח לא בשנה הקרובה. כל שצריך הוא לקחת את המלצות ועדת טרכטנברג שפירטו איך ניתן להרחיב את היצע הדירות הזולות, איך לפתח את שוק ההשכרה ואיך לעדכן את תוכניות המתאר הארציות הרלבנטיות. ההמלצות כבר אושרו בממשלה הקודמת בחודש יולי האחרון, אך מאז יישומן תקוע לחלוטין.

מייקל פורטר | צילום: אי פי איי

אם לפיד יקצץ בתקציב משרד השיכון, רצוי לפיכך שידאג שלפחות תחום התכנון של דיור בר־השגה לא ייפגע, כאשר במקביל ינחה את פקידיו לא ללחוץ על מינהל מקרקעי ישראל לשווק קרקעות בעלות המקסימלית שניתן להשיג במכרז מול הקבלנים, אלא שהמדינה תוותר על חלק מההכנסות שניתן להשיג משיווק הקרקע אם הקבלן יתחייב לבנות גם דירות קטנות וזולות יותר.

בפרמטר השני, המודד את היסודות של הרווחה ואיכות החיים, אלו שמעבר לצרכים הבסיסיים, ישראל ממוקמת גבוה גם כן, במקום השישי. שיעור התלמידים בבתי הספר והשוויון בין נשים וגברים במערכת החינוך, כמות הטלפונים הסלולריים וחופש האינטרנט, תוחלת החיים הגבוהה והשיעור הנמוך יחסית של מחלות באוכלוסייה עוזרים כולם למיקום הגבוה מאוד של ישראל. חופש העיתונות (מקום 17) והכיסוי הרפואי (מקום 16) קצת מעכירים את התוצאה. עם זאת, בכל הקשור למצב איכות הסביבה — כמות פליטות הפחמן (מקום 41) והצריכה ממקורות מתכלים (מקום 36) נותנות תמונה אחרת של איכות החיים לאורך זמן בישראל, שפשוט אינה בת־קיימא. מכאן שריקי כהן מחדרה צריכה לקבל תמריצים מהמדינה למחזר יותר, להפחית את השימוש שלה ברכב הפרטי המזהם ולהשתמש יותר בתחבורה ציבורית. המס על מכוניות היוקרה המזהמות הוא התחלה לא רעה.

מה באמת יותר ישראלי מבוז או משנאה לשונה?

בכל הנוגע לשוויון הזדמנויות, התחום השלישי שנבדק, המצב הרבה פחות טוב, בלשון המעטה. מצד אחד, הנגישות להשכלה גבוהה לכל שכבות האוכלוסייה היא מצוינת יחסית (מקום 11), מערכת קצבאות הילדים רחבה מאוד (מקום 4), החופש הפוליטי והשוויון של נשים אל מול החוק מציבים את ישראל במקום הראשון עם מדינות מערב אירופה, וגם בזכויות קניין אנחנו ממוקמים היטב (מקום 11), כאשר רק הפגיעה בחופש ההפגנה והמחאה (מקום 36) מעיבה על היותה של ישראל מדינה מערבית בכל הקשור לזכויות הפרט.

אם לפיד רוצה לראות יותר גברים חרדים ונשים ערביות יוצאים לעבוד כדאי שישים לב לנתון הבא — סקרים שנערכו בכל אחת מ־50 המדינות גילו כי בכל הקשור לסובלנות כלפי מיעוטים ישראל נמצאת במקום ה־48 (לפני פרגוואי ורוסיה, אחרי טורקיה ואוגנדה). כן, במקום השלישי לפני האחרון. באופן מפתיע, מצבנו בכל הקשור ליחס למהגרי עבודה או פליטים מעט טוב יותר — ישראל במקום ה־45, וכך גם ביחס להומוסקסואלים. ביחס לנשים ישראל ממוקמת במקום ה־22, אך לפחות אפשר להתנחם בכך שאף כי אין דבר יותר ישראלי מבוז או משנאה לאחר, בכל הקשור ליחסים בתוך הקבוצה או הקהילה שהישראלי שייך לה התמיכה והעזרה החברתית הן טובות ואמיצות יחסית למדינות המערב, וישראל ממוקמת במקום ה־16.

רו"ח יגאל בריטמן, יו"ר ומנהל עסקים ראשי בפירמת ראיית החשבון והייעוץ Deloitte בריטמן אלמגור זהר, אמר ל"כלכליסט" כי "המדד לא מתייחס לפרמטרים כלכליים וזה מה שיפה ומעניין בו, אך לאורך זמן ברור כי אם ניתן איכות חיים נקבל גם כלכלה טובה יותר. אפשר לראות שהמצב של ישראל הוא טוב יחסית, אך כאשר יורדים ובודקים בתוך הדברים המצב פשוט מחריד. לדוגמה בנושא של דיור בר־השגה, שם יש לנו בעיה אמיתית שהטיפול בה הוא לא נכון.

"הממשלה ובנק ישראל מנסים להוריד את המחירים, שאמנם עלו באופן בלתי סביר בעשור האחרון, אך רק דרך הביקוש, כלומר באמצעות העלאת ריבית או צמצום אשראי. אנחנו עוד נגלה שכל אלו לא משפיעים כלל על הביקוש ואנשים פשוט ילכו לשוק השחור בשביל לקבל את הכסף שהם צריכים. במקום זאת המדינה צריכה לקום ולהגיד נכוחה, יש לי ים קרקעות ואני אפשיר אותן לדיור בר־השגה - ליוצאי צבא, משפחות עובדות מרובות ילדים, משפחות עובדות ונמצאות במצוקה וכדומה".