על רשות ההגבלים לעודד הגשת ייצוגיות

לא צריך להיות מומחה גדול כדי לדעת שהצרכן הישראלי משלם יותר מרוב הצרכנים בעולם על חלק גדול מהמוצרים והשירותים שמרכיבים את היומיום של כולנו. כדי להגיע למסקנה הזו, מספיק להשוות את המחירים שכולנו משלמים בסופר בארץ למחיר שמשלמים על אותם מוצרים באירופה או בארה"ב כדי להבין עד כמה הפערים גדולים.

זה גם לא סוד שהסיבה העיקרית לכך היא היעדר תחרות וריכוזיות, שמביאים לכך שחלק נכבד מהמחיר שאנחנו משלמים אינו עבור חומר הגלם והעבודה שבמוצר אלא תוספת שנובעת מהעובדה שמי שמוכר לנו הוא מונופול או דואופול או טריאופול, או כל סוג של עסק שנהנה ממחירים מנופחים ללא הצדקה, כלומר "תוספת מונופוליסטית".

הפגנות, ועדות ומה לא

כדי לנסות ולתקן את המצב יצאו מפגינים בהמוניהם לרחובות, ועדות חקירה למכביר ישבו על המדוכה ופרסמו את מסקנותיהן, פורומים של מחאות צרכנים קמו, ומה לא. הכל כדי להוריד את המחירים שהם תוצאה של שוק מעוות ומונופוליסטי. כל הגורמים האלה מנסים לשנות את מה שהוגדר לאחרונה על ידי שר הכלכלה החדש נפתלי בנט כ"שלטון המחוברים". לפי בנט, המשק הישראלי משופע בחברות "שנשענות על הקשר עם הרגולטור ופועלות לעצור תחרות, כדי שיוכלו לגבות מחיר הרבה יותר גבוה ממה שמגיע לאזרחי ישראל".

הממונה על הגבלים דיויד גילה. לא כלב השמירה היחיד | צילום: עמית שעל

לדידו של השר בנט, ואני מסכים עם כל מילה, "החברות האלה לא יוצרות ערך אלא משמידות ערך, ומנצלות את הקרבה לצלחת כדי לקחת מאיתנו". מי ששומע את הדברים, בטח חושב לעצמו שמדובר על מפלצות מרובות ראשים וזרועות שמגיעות לכל מקום, ידיים מטונפות שדואגות לשמן את המערכות של הגורמים שמחליטים. ולא היא. בפועל מדובר בפעולות פשוטות בהרבה, שאפילו מקבלות עטיפה של שירות מקצועי לכאורה חוקי לחלוטין שחשבונית שכר טרחה נאה בצדה.

מה שצריך כדי לשמר את היכולת של המונופול התורן להמשיך וליהנות ממחירים מונופוליסטיים זה לשכור כעורך דין את מי שעבד בעבר אצל הממונה על הגבלים עסקיים בתפקיד בכיר, והופ, נפתחת הדלת להידברות קלה וידידותית למשתמש עם הרגולטור שאמור לשמש ככלב השמירה של השוק החופשי עבור כולנו.

בחיי המעשה, "הקשר עם הרגולטור" ו"הקרבה לצלחת" נעשים על ידי עורכי דין מלומדים בחליפות שנשכרים לא בגלל כישורים מקצועיים יוצאי דופן, אלא בשל קשרים יוצאי דופן שמאפשרים להחליק "חקירות" ולרכך את האפקט שלהן.

לא במקרה עורכי הדין בתחום ההגבלים העסקיים מייצגים רק צד אחד - את התאגידים המונופוליסטיים. ולא במקרה משרדי עורכי הדין הגדולים במדינה שכרו בשנים האחרונות בכירים לשעבר ברשות ההגבלים כדי שיעזרו ללקוחותיהם לשפר את ההידברות עם נציגי הממונה על הגבלים עסקיים. ולא במקרה אין תביעות פרטיות שמוגשות לתיקון תקלות כפי שראינו לאחרונה בשוק ההון.

אז אם השר בנט באמת רוצה לפרק את "שלטון המחוברים", הוא צריך לחסום את הגישה של אותם בכירים לשעבר אל המקומות שאותם הם ניהלו אך שנים בודדות קודם לכן ולטהר את עבודת הרגולטורים מהפרעות ומניגודי אינטרסים. ובכלל לחשוב איך ולמה הגענו למצב שבו אין כמעט אכיפה אפקטיבית בתחום ההגבלים, ומדוע אין כמעט אכיפה פרטית ותביעות ייצוגיות בתחום.

לנטרל את אפקט הקרבה לצלחת

אפשר וצריך לבחון מה נעשה על ידי רשות ני"ע כדי לקדם אכיפה פרטית בדמות הגשת תובענות ייצוגיות ונגזרות וליישם זאת בתחום ההגבלים העסקיים. הממונה לא צריך, וזה ודאי לא תפקידו הבלעדי, לשמש ככלב השמירה היחיד.

אפיק לא פחות אפקטיבי בריסון מונופולים טמון בעידוד הציבור להגיש תביעות נגד חברות מונופוליסטיות כשהן מנצלות לרעה את כוחן. מונופול שמנצל קרבה לצלחת כדי לשמר מבנה שוק לא תחרותי וגובה מחירים גבוהים ולא הוגנים על מוצרים ושירותים, צריך לדעת שמולו לא יתייצב רק הממונה על הגבלים עסקיים, אלא שהוא ומנהליו יהיו חשופים גם לתביעות בסכומים משמעותיים.

בלי שתבוצע הפעולה הבסיסית הזו, לא ניתן יהיה לנתק את המחוברים מהרגולטורים. לא יהיה אפשר לצמצם את הפגיעה בצרכן הישראלי, ולא נראה כאן עבודת רגולציה שתבלום ניצול לרעה ותעצור פגיעה בתחרות.

הכותב הוא שותף בנאור גרשט ומשמש כתובע בייצוגית שהוגשה נגד תנובה