חקר ביצועים: השבוע של יאיר לפיד, אילנה דיין וג'רמי לוין

ברבק-לטמת

לא קולט את כיוון הרוח

שימו לב מה אמר השבוע יו"ר נסטלה העולמית פטר ברבק־לטמת: אנחנו רוצים להישאר בשוויץ, אבל הסביבה הרגולטורית שלנו הופכת להיות מאיימת מרגע לרגע. באירופית זה אומר: החוקים החדשים שחוקקתם בשוויץ להגבלת שכר הבכירים לא מוצאים חן בעינינו, ואם לא תתנהגו יפה נקום ונלך מכאן. נשמע מוכר, לא? הרי גם בכירי החברות הגדולות בישראל, שנהנות מבטלה רגולטורית גם בתחום המס, גם בשכר הבכירים וגם בנושא השימוש במשאבי טבע, מאיימים ללכת מכאן ולהשאיר אותנו ללקק את הפצעים. הם לא מבינים שלכולם, בכל מקום, נמאס שהעשירים נעשים יותר עשירים על חשבון מעמד הביניים והעניים. רבע מיליון איש שיצאו להפגנה השבוע בצ'ילה הם פרומו קטן למה שעשוי לקרות בעולם, ואז כבר לא יישאר לחברות לאן לברוח.

גולן פרידנפלד

400 מיליון דולר. זה היקף האקזיט המרגש שעשתה חברת טכנולוגיות התקשורת סיי אופטיקס, שקמה ב־1999 כישראלית ונמכרה בשבוע שעבר כאמריקאית־סינגפורית. במותה לא הורישה סיי אופטיקס רבות למדינת ישראל. מעבר למשקיעי קרן JVP הירושלמית ולמייסדה אראל מרגלית, החברה לא הותירה כאן עובדים או בעלי מניות, או דבר שיאפשר גם לנו ליהנות מהאקזיט. וזה לא האקזיט הראשון שמקבל הרבה כותרות ומעט הכנסות לישראל. גם מכירת NDS הירושלמית ב־5 מיליארד דולר היטיבה בעיקר עם האמריקאים. אקזיטים הם השמן על גלגלי ההייטק הישראלי, אבל אם עוד ועוד מהשמן הזה יזרום אל מחוץ לגבולות המדינה, מתישהו נתחיל לשמוע חריקות.

מאיר אורבך

מנהלי סיי אופטיקס

לפיד

מצטרף למבהילים

אדם נכנס לפייסבוק במוצ"ש ופתאום מזנק עליו שר האוצר ומבטיח לו קיצוצים, יזע ודמעות. אין ברירה, מסביר יאיר לפיד בעמוד שלו, "צריך לחזור להתנהגות אחראית כדי שלא נהפוך להיות יוון או ספרד". מסר לעוס, ובעיקר בעייתי. בלי קשר לדילמות הקיצוצים, יוון וספרד לא נהיה. הן פשוט לא דומות לנו. הן בגוש היורו, אנחנו לא. לנו יש בנק מרכזי אמיתי, להן לא. הן תלויות במעצמה כלכלית אגרסיבית כמו גרמניה, אנחנו לא. אפילו חתן הנובל פול קרוגמן העיר שההשוואה גרועה, עוד בימי שטייניץ. ייתכן שלפיד ואנשי משרדו יודעים זאת, וסתם מנסים להפחיד. ויכול להיות שהם באמת חושבים כך, ואז זה כבר מטריד.

אורי פסובסקי

לוין

מדבר עם יד על הכיס

לג'רמי לוין, מנכ"ל טבע, חשוב לשדר ישראליות. ביום חמישי שעבר הוא זימן עיתונאים מקומיים לסדרת ראיונות שנערכו עם דגל ישראל ברקע, ועם שרבוב של כמה שיותר משפטים בעברית. לוין, המנכ"ל האמריקאי של טבע שמדווח ליו"ר האמריקאי של טבע, לא חשף מידע חדש על התפתחויות בחברה או בשוק התרופות. הוא בעיקר ניסה, בכל כוחו, לשכנע את הציבור המקומי שטבע היא חברה ישראלית לכל דבר, ולא חברה אמריקאית שמחזיקה בישראל מרכז מו"פ גדול וכמה מפעלים - שזו למעשה טבע של היום. השאלה היא למה המאמץ. האם לא היה פשוט יותר, ובעיקר קולע למטרה, להזמין את החבר'ה מרשות המסים לאיזה פלאפל־חומוס־צי'פס־סלט טוב, ולהסביר להם באנגלית קלה ועל בטן כבדה למה אסור לבטל את הטבות המס המפליגות שהחברה נהנית מהן? הרי זה מה שלוין באמת ניסה לומר.

סופי שולמן

מנכ"ל טבע ג'רמי לוין | צילום: סיון פרג'

הדלתיים הסגורות

הן כמו כוסות רוח למת

עבירת הסוביודיצה נהפכה לאות מתה. כבר התרגלנו לקיום משפטים מקבילים: באולם ובתקשורת. כעת זהו שמעון קופר, הנאשם ברצח אשתו, שהוציא צו מניעה נגד שידור תחקיר הפרשה ב"עובדה" עד שבשבוע שעבר בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והתיר את השידור. רק שופט ההרכב נועם סולברג ניצל את ההזדמנות והדגיש: "גם בעידן הנוכחי של הקידמה הטכנולוגית וזרימת המידע (...) משפטו הפלילי של נאשם צריך להתקיים בתוככי בית המשפט. מדובר בדיני נפשות. כיכר העיר אינה זירה נאותה להכרעת דין". סולברג גם סיים בהמלצה לקופר "לעתור לשם מימוש איסור הסוביודיצה". אבל האות המתה הזאת כבר לא תקום לחיים, וזאת בגלל הגנת היתר שמערכת המשפט מעניקה לתקשורת, שפרסומים נגד נאשמים אף פעם לא הדאיגו אותה באמת.

משה גורלי

הזיהום

רק החליף שם

באמצע ינואר התבשרו 67 מתושבי מועצת רמת חובב שבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את תביעתם לפיצויים מהמועצה ומהמפעלים באזור על הנזקים הבריאותיים שנגרמו להם. הם אפילו נדרשו לשלם 7 מיליון שקל הוצאות משפט. השבוע הודיעה מועצת רמת חובב בגאווה שבמשרד ראש הממשלה נפל דבר, ומעתה קוראים לה ולפארק התעשייה "נאות חובב". טבעי, מוריק וצלול ממש כמו נאות קדומים ונאות מרדכי. כמעט. כי המפעלים המזהמים עדיין שם. המועצה פועלת להפתחתת הזיהום, אבל זה ייקח עוד לא מעט זמן. אם במועצה או במשרד ראש הממשלה רוצים שהציבור ישכח מהזיהום, הם לא צריכים להחליף את השם. הם צריכים להחליף את התושבים.

חן פונדק

רמת חובב | צילום: חיים הורנשטיין

אובמה

חווה מיתון על בשרו

בשנה שעברה מישל וברק אובמה תרמו רבע מהכנסתם ל־33 מטרות צדקה, אף שהכנסתם צנחה ב־22%. אובמה, שחידש בשבוע שעבר את קריאתו להטיל מס עשירים, שילם ב־2012 112 אלף דולר מס, 3,000 דולר יותר מב־2011. הכנסתם הכוללת של בני הזוג עמדה על 609 אלף דולר, מהם כ־40% ממכירות ספריו של הנשיא. ב־2009 הכנסותיו של אובמה מספריו היו 5.5 מיליון דולר, בשנה שעברה 259 אלף דולר בלבד. ככה זה, הציבור קצת איבד עניין באיש הזה. והוא מרוויח פחות, ומשלם יותר מס. כמו כל האזרחים, האזרח מספר אחת. יש משהו מנחם בידיעה שהמנהיג שלך נתון לאותן מגמות כלכליות כמוך.

תמר טוניק

קרנות הפנסיה

מערפלות עתיד רע

לפני כמה שבועות הגיע הדיווח השנתי של קרן הפנסיה שלי. באחד השדות בדו"ח כתבה הקרן מה אמורה להיות הפנסיה הצפויה שלי על בסיס הכסף שהצלחתי לחסוך עד כה. 3,000 שקל. נחמד. ואז ראיתי שיש כוכבית. קחו אוויר: "בעקבות שינויים בהוראות משרד האוצר לעניין ההנחות הדמוגרפיות, יחולו שינויים במקדמים הקבועים בתקנון הקרן, ולכן צפוי שינוי באומדן פנסיית הזקנה הצפויה. האומדן המעודכן יהיה בהתאם למקדמים הקבועים בתקנון הקרן כפי שהוא מעת לעת". ובעברית: אתה יכול לשכוח מזה שהפנסיה שלך תהיה 3,000 שקל. תוחלת החיים עולה ולכן נשלם לך פחות. למה? כי ככה עובדת השיטה. האמת? את כל המלל המשפטי הזה, את כל הלשון המכובסת, אפשר היה להחליף בשלוש מילים: בעירבון מוגבל. מאוד.

שאול אמסטרדמסקי