האש עוברת מהמוסדיים לבנקים

כבר יותר משלוש שנים שהגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור נמצאים בקו האש וסופגים ביקורת מצד חברי הכנסת, הרגולטורים, כלי התקשורת והציבור. מאז המשבר של 2008 וגל הסדרי החוב שגרר אחריו, נאלצו מנהלי הגופים המוסדיים לספוג כותרות לא מחמיאות וביקורת ציבורית קשה על כך שהפקירו את את כספי החוסכים בידי בעלי ההון.

באותו הזמן הוצגה המערכת הבנקאית כדוגמה ומופת לאופן שבו צריך לנהל ולגבות אשראי. רבים מהמקטרגים טענו כי למוסדיים יש דבר או שניים ללמוד מהבנקאים השמרניים.

אלא שהסיפור של לאומי ודנקנר חושף לראשונה את המערכת הבנקאית במערומיה ומגלה כי הבנקים בעצם לא כל כך שונים מהמוסדיים, אלא רק הצליחו לפעול באופן דומה תחת מעטה סודיות.

בניגוד למוסדיים המעניקים הלוואות באמצעות אג"ח סחירות ולכן נדרשים לנהל הסדרי חוב באופן שקוף, שמגיע לשיאו באסיפות אג"ח שהופכות להצגה מבישה, הבנקים עושים את אותו הדבר בחדרי חדרים. בדומה למוסדיים, הבנקים מאשרים דרך קבע תספורות לבעלי שליטה, פורסים ומוחלים על חובות.

במקרה של דנקנר ולאומי נחשפה במקרה ההתנהלות השגרתית וחשפה את "הסוד הגלוי" לציבור שמתמודד בשנים האחרונות עם עלייה ביוקר המחיה, מלובה במחאה שהפכה לסמל.

מקרה לאומי ודנקנר הוכיח שהבנקים לא שונים מהמוסדיים. עד כה הצליחו לחמוק מאור הזרקורים ולתת למוסדיים לספוג את האש. לא עוד.