אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פופוליזם זה לא הפתרון

פופוליזם זה לא הפתרון

ויתור על חובות הטייקונים עורר, ובצדק, טענות לחוסר שוויון. אולם הכניעה לפופוליזם מובילה לתוצאה מאכזבת

22.04.2013, 11:43 | אלכס זבז'ינסקי

מקור המושג פופוליזם הוא מהמילה הלטינית populous שפירושה ציבור. אפשר להגדיר פופוליזם כהצגה של דרכי פעולה וסיסמאות פופולריות, אך לא מציאותיות, לפתרון בעיות קיימות כדי להשיג מטרות פוליטיות. פופוליזם רוכב על מצבי רוח ודעות ששולטים בציבור ו"לוחץ על כפתורים" של שאיפה להוגנות ולצדק. הוא מתבסס על ראיה פשטנית של עולם צבוע בשני צבעים בלבד, שחור ולבן. פופוליזם מנצל את אכזבת הציבור, אך גם מוביל תמיד לאכזבה.

קראו עוד בכלכליסט

בישראל של השנים האחרונות מנוצלות לעיתים דרישות לגיטימיות לחלוקה הוגנת יותר של המשאבים ולתיקון עוולות חברתיות לצרכים פופוליסטים. פתרונות פשטניים ו"זעם קדוש" על "רשעים" מוצעים כאלטרנטיבה לשינויים אמיתיים שלא תמיד פופולריים ופשוטים. כניעה לפופוליזם מובילה לתוצאה מאכזבת והדוגמאות לכן רבות.

אובדן ההכנסות והגירעון המאיים בתקציב המדינה נובעים מירידה בצמיחה כלכלית. כמובן שהמשבר הכלכלי אשם בכך, אך לא רק הוא. ולראיה, הצמיחה הכלכלית בעולם ירדה בין השנים 2011 ל-2012 רק ב-0.5%, לעומת ירידה של 1.5% בישראל. במהלך העשור האחרון רק פעם אחת ירדה הצמיחה בישראל יותר מאשר הצמיחה העולמית. זה קרה במשבר הכלכלי והביטחוני הגדול במשק בשנת 2002.

רקפת רוסק עמינח ונוחי דנקנר, צילום: עמית שעל, צביקה טישלר רקפת רוסק עמינח ונוחי דנקנר | צילום: עמית שעל, צביקה טישלר רקפת רוסק עמינח ונוחי דנקנר, צילום: עמית שעל, צביקה טישלר

שורשיה של הפגיעה בצמיחה נטועים בין השאר באווירה הפופוליסטית שרכבה על גל המחאה החברתית של שנת 2011. פתרונות קלים והפניית אצבע מאשימה לכל עבר וגרמו למדיניות כלכלית מבלבלת ויצרו אווירה של אי וודאות במגזר העסקי. תגובת המגזר העסקי לאי וודאות ולשינויים תכופים בכללי המשחק תמיד מתבטאת בירידה בפעילות, בהקפאת השקעות ובהקטנת ביקושים אשר גורמים לאובדן הכנסות ממסים.

בנוסף, חלק נכבד מהגירעון הממשלתי הנוכחי נובע מהעלאות השכר בסקטור הציבורי, במיוחד במגזרים שאינם ממש מקופחים. המאבקים של האיגודים המקצועיים לווו בפרץ של תמיכה רחבה מצד הפוליטיקאים ואמצעי התקשורת. רק מעטים מבעלי התפקידים ניסו לעמוד אל מול פרץ התמיכה ולהציע גישה מידתית, אך אלה הודחו מעמדת השמירה על הקופה הציבורית ע"י "הטובים והצודקים". כעת חשבון הקיצוצים מוגש לכולם.

המשבר בשוק ההון גם הוא יצר גל פופוליסטי של התקפות גורפות כלפי החברות והמשקיעים המוסדיים, שנעו בין האשמות בחוסר מקצועיות עד לפעילות זדונית ומכוונת. ללא ספק נעשו טעויות, אולם אווירת העליהום גרמה לפגיעה ביכולת השוק למלא את ייעודו במתן משאבים למימון המגזר העסקי. התוצאות מדברות בעד עצמן. משקל המשקיעים המוסדיים בשוק הקונצרני ממשיך לרדת בהתמדה, השוק ללא המוסדיים נתון לתנודתיות ולתהפוכות תדירות ורוח צפונית קלה עלולה להחזיר אותו שוב לקיפאון, כפי שהיה בשנת 2012.

כ-65 מיליארד שקל הופקדו לחסכון הפנסיוני בשנים 2009-2012 . כ-80 מיליארד שקל זרמו להשקעות מחוץ לגבולות ישראל. למעשה, על כל שקל שנכנס, שקל ועשרים אגורות יצאו מישראל. התוצאה היא שכספי החוסכים בישראל מממנים חברות בחו"ל. אגב, לא הייתה זרימה נגדית משמעותית מחו"ל שמימנה את המגזר העסקי המקומי. חלק גדול מהוצאת הכספים לחו"ל נעשה כמובן מטעמי פיזור סיכונים, אך חלקו יוצא מישראל בשל האווירה האנטי-עסקית שרוכבת על גל פופוליסטי.

הפרשיות האחרונות של חובות הטייקונים לבנקים עוררו, ובצדק, טענות לחוסר שוויון. אולם, הטיפול בנושא צריך להוביל לפתרון שלא יגרום לפגיעה בהיצע של האשראי הבנקאי למגזר העסקי, וכתוצאה מזה גם לפגיעה בצמיחת המשק, בשעה שגם האשראי החוץ בנקאי נמצא בסטגנציה.

המציאות מורכבת יותר מסיסמאות פופוליסטיות ודורשת פתרונות נכונים, שלא תמיד הם הפופולריים ביותר.

הכותב הוא כלכלן ראשי בבית ההשקעות מיטב-דש.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות