מה נשתנה התקציב הזה?

לפני קצת יותר מחצי שנה, כשראש הממשלה נוכח לדעת שהוא לא יצליח לאשר את תקציב המדינה לשנים 2013–2014 בכנסת, משום שהוא יצטרך לכלול בו קיצוצים רבים והעלאות מסים, הוא החליט בלית ברירה להקדים את הבחירות. כלומר, הבחירות שנגמרו לא מזמן היו בעצם סביב הסוגיה התקציבית. 

הציבור נדרש לבחור איזה סדר יום כלכלי הוא מעוניין לראות כאן. חשוב לזכור את הנקודה הזו משום שבימים אלה מתברר שלמעשה לא הרבה השתנה מאז, משום שסדר היום הכלכלי של הממשלה הנוכחית דומה דמיון רב לזה של הממשלה הקודמת, לפחות אם לשפוט על פי מה שיוצא בימים אלה ממשרד האוצר.

מה בכל זאת השתנה? שני דברים. הראשון, החרדים אינם בממשלה ולכן כעת האפשרות לפגוע בהם היא נוחה יותר - וכפועל יוצא גם הפגיעה באוכלוסיות עניות נוספות. והשני הוא שבגלל משיכת הזמן הזו, אפשרויות הפעולה של הממשלה מצומצמות יותר, ולכן הגירעון השנה יהיה גדול יותר, והנזק למשק כבד יותר. בסופו של דבר כנראה שכל הבחירות האלה היו בשביל להזיז הצידה את הלחץ החרדי, ותו לא. כל היתר נשאר פחות או יותר אותו הדבר.

1. הזמן שבוזבז הסיר כמה חלופות מהפרק

הזמן שהלך לאיבוד עד גיבוש התקציב ואישורו בא לידי ביטוי בשני דברים - בצעדים בתחום המיסוי שכבר אי אפשר לבצע ובצעדים בתחום השכר במגזר הציבורי שכבר אי אפשר לבצע. איך זה עובד? נתחיל מהמס. ברגע שהאחד בינואר חלף, לא ניתן הלכה למעשה להעלות את המסים על עבודה (מסים ישירים - מס הכנסה, מס חברות), וכך האפשרויות של הממשלה לפעול מצומצמות יותר. מה נשאר? להעלות את המע"מ כמובן. ואפילו כשזה יקרה - וזה יקרה - ההשפעה על הכנסות המדינה תהיה חלקית בלבד, משום שעד אז מחצית מהשנה כבר תהיה מאחורינו.

גם בתחום המגזר הציבורי, שעתיד לחטוף מכות כואבות אם ראש הממשלה ושר האוצר יצליחו להוציאן אל הפועל - ברגע שהאחד בינואר חלף, הממשלה הפסידה צעד שהיתה יכולה להפעיל לו התקציב היה מאושר קודם לכן. זאת משום שבתאריך זה קיבלו עובדי המגזר הציבורי תוספת שכר של 2.25%. הממשלה הפסידה זמן, ומעובדי המגזר הציבורי נחסכה מכה כואבת אחת. בינתיים, לפחות.

התוצאה של שני הדברים הללו היא שהגירעון ב־2013 יהיה גבוה בהרבה מהיעד שראש הממשלה הציב רק ביוני האחרון, שגם הוא גבוה פי שניים מהיעד המקורי. על פי נתוני משרד האוצר, הגירעון השנה צפוי להיות בסביבות ה־4%, כשהיעד עומד על 3%. וגם ל־2014 המשימה לעמוד ביעד גירעון נמוך - של 3% - תהיה משימה לא קלה בכלל.

צעדי המיסוי המתוכננים הם העלאת המע"מ, העלאת מס ההכנסה ב־1% לכל מדרגות המס, העלאת מס החברות באחוז ל־26% וצעדי מיסוי סמליים נוספים כמו הטלת מס על צריכת מוצרי יוקרה. אלה יכניסו לקופה בין 5–7 מיליארד שקל.

עם זאת, החור האמיתי הוא בגודל של 10 מיליארד שקל, כך שלא יהיה מנוס מצעדים נוספים. כך למשל, ייתכן שהמשרד יחליט על ביטול פטורים ממס. משרד האוצר היה שמח לבטל כל פטור שזז, בין אם זה פטור ממע"מ באילת ובין אם זה הפטור בקרנות ההשתלמות, אולם ביטול כל אחד מהפטורים הללו משמעו מלחמת עולם עם קבוצות לחץ שונות. קל זה לא יהיה. ואם זה לא ילך, והחור בהכנסות המדינה לא ייסגר, כולנו נרגיש את זה בהעלאת מע"מ נוספת או בהעלאת המס על הדלק.

בהקשר זה יש לציין כי האמירה של שר האוצר מאתמול שהצעדים הללו זמניים אינה מדויקת. העלאות המס האלה יישארו איתנו עוד תקופה ארוכה, משום שהגירעון - ובעיקר החור בהכנסות המדינה - הוא מבני, כלומר נובע מבעיות מבניות של המשק, ואינו תוצאה של חוסר צמיחה. המשק, רק נזכיר, עדיין צומח, גם אם טיפה פחות.

 

2. הזדמנות לרפורמה במגזר הציבורי

 

הדבר השני שקרה מאז הבחירות והתחלפות הממשלה הוא שקבוצת לחץ אחת נחלשה משמעותית - החרדים. לכן, לממשלה הנוכחית יהיה קל בהרבה מהממשלה הקודמת לחתוך את קצבאות הילדים, ואולי אפילו לצמצם במידה מסוימת את הקצבאות לאברכים שהמדינה מחלקת כל שנה (מיליארד שקל בשנה).

מלבד הקצבאות, לראש הממשלה ולשר האוצר תחכה מלחמה עם מערכת הביטחון ועם המגזר הציבורי, שמשרד האוצר מעוניין לקצץ כמה מיליארדים טובים מהתקציבים של שניהם. כל ויתור של ראש הממשלה ושל שר האוצר לקבוצה מסוימת ירע באופן אוטומטי את מצבה של הקבוצה השנייה, כך שאם בסופו של דבר משרד הביטחון יחמוק מתחת לרדאר, עובדי המדינה יצטרכו לסבול יותר.

העברת התקציב הזו יכולה להיות עיתוי טוב בשביל לחולל רפורמות מבניות במגזר הציבורי, בעיקר כאלה שיצליחו לשפר את השירות לציבור סוף סוף ולהוציא אותו מההתאבנות שאחזה בו בשנים האחרונות. שינויים כאלה לא יכולים להיעשות תחת קיצוצי שכר, אלא דווקא להיפך, תוך מתן תוספות במקומות הנכונים. במקום קיצוץ פשוט, באוצר צריכים להשכיל להציע להסתדרות עסקת חבילה שתקשור בין הקיצוצים לצעדים מהותיים לשיפור השירות במגזר הציבורי.

3. זה הזמן לסדרי עדיפויות אמיתיים

נוסף על העלאות המסים ועל הקיצוצים התקציביים, ראש הממשלה ושר האוצר - ובהמשך גם הממשלה והכנסת - יצטרכו להכריע לגבי סדרי העדיפויות שהם רוצים לראות כאן, והפעם בפרטים הקטנים. למשל, אם הגיע הזמן לבטל כבר את הטבות המס המופלגות שמקבלות ארבע החברות הגדולות במשק, ובעיקר חברת טבע, שמשלמת בפועל 0% מס. אפס אחוז מס.

הנתונים שמראים עד כמה הטבות המס האלה מופלגות, מוכרים לבכירי משרד האוצר היטב. הם כלולים בפרק מיוחד בדו"ח השנתי של מנהל הכנסות המדינה, שמשרד האוצר - ובעיקר שר האוצר הקודם יובל שטייניץ - מסרבים לפרסם לציבור כבר חודשים ארוכים. אולי דו"ח צפוי של מבקר המדינה בנושא בחודשים הקרובים יגרום להם לפרסם סוף כל סוף את הנתונים.

מלבד זה, מחכות לשר האוצר הכרעות רבות נוספות שחיוניות כדי להבטיח שהציבור הישראלי יוכל לשמור על רמת החיים שלו בעשורים הקרובים ולא לסגת לאחור.

שני האיומים המרכזיים על רמת החיים של הציבור טמונים בשינויים הדמוגרפיים שעתידים להתחולל כאן במהירות גדולה בעשרים השנה הקרובות - הזדקנות מואצת של האוכלוסיה וגידול מש מעותי במשקל המגזר החרדי באוכלוסיה. התוצאה של שני אלה, בין היתר, היא שחלקו של מעמד הביניים העובד ומשלם המסים יהיה קטן יותר באופן יחסי, כך שהנטל עליו יהיה גבוה יותר.

בשביל להתמודד עם הבעיות הכבדות האלה לא יוכלו ראש הממשלה ושר האוצר להסתפק באמירות כלליות או בצעדי כפייה חד צדדיים. הם יצטרכו לשבור את הראש כדי להבין כיצד מצרפים את הגברים החרדים למעגל העבודה ונותנים להם השכלה מתאימה, וכיצד מתמודדים עם הפצצה הפנסיונית שעתידה לאיים על מעמד הביניים בעתיד.

הפתרונות לאלה מסובכים, לא פופולריים וארוכי טווח. רק פוליטיקאים חדשים יכולים להניע תהליכים כאלה. זה הזמן של שר האוצר להוכיח שהוא באמת שייך לזן הזה.