הון אנושי: נושי דנקנר

יום חמישי אחר הצהריים, ושוב מצאתי את עצמי במרכז פרס לשלום. הפעם: השקה של TedMed, האח הקטן של כנס ההרצאות העולמי הענק טד, שמוקדש כולו לתחום הביוטק. משלחת ישראלית נסעה לראשונה לאירוע בוושינגטון, והוא שודר בשידור ישיר למרכז פרס במקביל להרצאות שנשאו כאן מרצים מקומיים. אז התכנסנו שם, בבניין המרשים על חוף הים, עם קו ישיר לארצות הברית ודוברים מבריקים על חדשנות מחקרית. ועדיין אי אפשר היה להימלט מסערת בנק לאומי ודנקנר שהעסיקה באותו זמן את המשק כולו.

טוב שפגשתי את אייל גבאי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחר כך מי שניהל את המגעים הקואליציוניים מטעם הבית היהודי, והיום מי שאחראי מטעם בית המשפט על הסדר החוב לחברה של נוחי דנקנר, אי.די.בי אחזקות. 12 שעות לפני שלאומי ביטל את הסדר החוב המתוכנן לגנדן, החברה הפרטית של דנקנר, גבאי הבהיר שלדעתו צריך לשים את הפרינציפ והמוסר בצד ולהתרכז בכסף: "יש כאלה שחושבים שכדאי לחנך ולהיות מוסרי, אבל את בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות זה לא מעניין, הם רוצים להפסיד כמה שפחות, הם לא באו ללמד מוסר אף אחד. בעלי האג"ח של אי.די.בי פתוח, לעומת זאת, באו להשתלט על הנכסים של החברה, את זה כולם שוכחים. להם איש לא מעוניין לעשות תספורת, יש כסף לתת להם - אבל הם רוצים להשתלט. ואותם לא מעניין אם בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות יפסידו". תהיתי מה דנקנר עשה עם כל הכסף מהדיבידנדים של אי.די.בי בשנים קודמות, וגבאי אמר: "נוחי השקיע בקניית עוד מניות. מי שעשה את הרווח הגדול הן שתי המשפחות השותפות, מנור וליבנת".

לדבריו, דנקנר, שאיתו נפגש באותו שבוע, "ידע שתתעורר מהומה", והוסיף: "דודו זקן (המפקח על הבנקים) לא היה חייב להתערב בעניין. הוא סיבך עצמו במשהו שהוא לא מחויב להתערב בו. והשאלה הגדולה היא איך כל הנושא דלף לתקשורת, כי זה לא מחובתו של הבנק לדווח על העסקה. מישהו הדליף את זה, מישהו שרצה לסגור חשבון עם רקפת רוסק־עמינח".

ובכל זאת, מתברר שיש מקומות שבהם גם לו יש קווים אדומים. כששאלתי על המיזוג בין כיל הישראלית לפוטאש הקנדית, גבאי אמר: "פה אין שאלה. את ים המלח לא צריכים למכור לקנדים, ואני אומר את זה כמי שניהל את רשות החברות הממשלתיות והפריט את בזן וצים. כולם מתלוננים על כך שהם הופרטו בזול, אבל היום גם בתי זיקוק חיפה וגם צים שווים בבורסה פחות מביום שהופרטו".

בעודי מתאושש מגבאי פגשתי את אלי פישר, ד"ר פישר, מנותני החסות לאירוע. וגם לו היה מה להגיד בעניין הבוער של הרגע. "אני מכיר את דנקנר מהפעילות המשותפת שלנו בקריית שמונה, הוא אדם יקר וטוב. הבעיה שלי היא לא איתו, אלא עם כל השיטה. אני כאיש עסקים מעולם לא חשבתי לא להחזיר חובות או לעשות תספורת. אלה נורמות עסקיות לא מוסריות", אמר פישר.

ממרכז פרס המשכתי לתיאטרון בית לסין, לבכורה של "אז, בפראג" מאת ובבימוי הלל מיטלפונקט. שם החבר'ה של דנקנר כבר עלו להתקפה. אברהם ביגר יצא נגד שלי יחימוביץ' ושאר "בעלי האג'נדות הפופוליסטיות", כדבריו, ושמואל פרנקל אמר: "מדובר פה בשפל המדרגה. גורמים בעלי אג'נדה מכוונת ואישית שרוצים להשתלט על אי.די.בי מסיתים את הציבור ועושים את זה ללא כל בושה או אחריות". אל שיחתנו הצטרף יצחק מנור, מאותה משפחת מנור שלפי גבאי עשתה בשנים האחרונות כסף גדול באי.די.בי. כשניסיתי לשאול אותו על סערת גנדן של דנקנר ובנק לאומי, הוא אמר: "איך זה קשור אליי? אני לא שותף בגנדן, זה בכלל לא שייך לנו". ובכל זאת, אמרתי, דנקנר הוא שותף וחבר, והוא בצרות. "כן, באמת זה נורא מה שעושים לו", אמר מנור באדישות, והלך לראות את ההצגה.