צילום: יורם שרף
חברות רב לאומיות לא ישקיעו בישראל ללא תמריצים
ההנחה שאין תחליף להון האנושי בישראל וכי החברות ימשיכו להשקיע גם אם נרע את תנאיהן, אינה בהכרח נכונה. מלבד מסים, חברות כמו אינטל וטבע תורמות בתעסוקה, בעבודה, בפריון ובהכשרת התעשייה
לאחרונה ישנה מתקפה של התקשורת וגורמים רבים אחרים על החברות הרב לאומיות בכל נושא המיסוי והתמריצים שהן מקבלות.
קראו עוד בכלכליסט
ההנחה של חלק מהפרשנים היא שההון האנושי בישראל הוא יחיד ומיוחד ואין תחליף לו במקומות אחרים בעולם. עוד הם מניחים כי חברות רב לאומיות ימשיכו להשקיע כאן, לא חשוב אילו תמריצים יבטלו להם ואיזה מיסים יטילו עליהם. אך הנחה זו לא בהכרח נכונה. אנחנו צריכים חברות רב לאומיות בישראל כדי לעודד את ההייטק והתעשייה.
לגמרי לא מובן מאליו לדאוג שיהיו כאן חברות רב לאומיות כגון מוטורולה, גוגל ומיקרוסופט, ולהמשיך לפתח אותן בישראל. בתחום הפיתוח יש למדינת ישראל יתרונות אבל המהנדסים במזרח אירופה והמזרח הרחוק טובים לא פחות במקרים מסוימים. אל לנו להקל ראש ולחשוב שההשקעות יגיעו לישראל כמעט באופן אוטומטי ולא למדינה אחרת.
בתחום הייצור עוד יותר קשה בישראל להקים חברות. ולראייה, ישנם מעט מאוד מפעלי יצור כמו אלה של אינטל, מוטורולה, טאואר ומיקרון שנמצאים כאן. מדינת ישראל לא השכילה ליצור כאן גוש של חברות בתחום הייצור. מלבד כמה הצלחות בודדות, יצור בתחומי הייטק מסויימים אינו בהכרח עתיר עבודה זולה, אלא עבודה חכמה שיכולה להתאים לישראל.
עידוד חברות רב לאומיות המייצרות בישראל אולי חשוב באותה מידה כמו מרכזי מחקר ופיתוח (מו"פ). הסיבה היא פשוטה: מכפיל התעסוקה של חברות רב לאומיות שפותחות מפעלי יצור, גדול אפילו יותר מאשר מרכז מו"פ. זה הגיוני, תעשיית יצור דורשת תעשיות נלוות רבות שמייצרות תעסוקה מאשר מרכז מו"פ. אירלנד למשל, הצליחה למשוך גם מרכזי יצור וגם מרכזי פיתוח, כולל אפילו מרכזי יצור של ענקיות תרופות ומוצרים רפואיים, שאין סיבה שלא יקומו בישראל.
התקשורת ופוליטיקאים רבים מתמקדים אך ורק בענייני המיסוי. חברות רב לאומיות לא בוחרות להשקיע אך ורק על בסיס תמריץ מס, אלא זה שילוב של תמריצים: מענקים, סובסידיות וכדומה. במדינות שונות נותנים לצד מס גם מענקים או תמריצים אחרים. בארץ התמריצים אינם תמיד ברמה מספקת. ההכנסות ממיסים שמכניסים העובדים בחברות הרב לאומיות לא פחות חשובות.
כשמנהל הכספים העולמי של חברה רב לאומית בודק את ההטבות להשקעה, הוא ישקיע במקום שהכי טוב מבחינה פיננסית לחברה בה הוא עובד, שכן אם לא כך הוא מועל באמון של בעלי המניות שלו. לכן צריך להתמקד אך ורק במטרה שהיא הגדלת מספר החברות הרב לאומיות בישראל ולא באמצעים כמו התמריצים והמיסוי, שהם נגזרת לגיטימית להשגת המטרה.
הדיון בנושא האם צריך לעודד חברות הייטק להשקיע בישראל במפעלים, צריך להתבצע בהתאם להשפעות המאקרו כלכליות הכוללות של התאגידים בישראל, כי מלבד מסים, חברות כמו אינטל וטבע תורמות בתעסוקה, בעבודה בפריון ובהכשרת התעשייה. כך גם לגבי עובדים שיוצאים מחברות אלה ומקימים חברות הייטק אחרות. לא פחות מאשר 12 אלף עובדים יצאו מאינטל ועובדים כיום בחברות שונות בתעשיית ההייטק הישראלית. 20-30 חברות מוקמות מדי שנה על ידי בוגרי אינטל. זהו נכס שלא יסולא בפז. יש כמובן גם תרומה בנושא של רכש גומלין.
ההתלהמות סביב נושא המיסוי של חברות רב לאומיות מיותרת. גם באוצר יודעים שאף חברה לא תבחר לעזוב אם יעלו את המס בצורה הוגנת וסבירה, אבל מצד שני אין ספק שסביבת המס היא אחד השיקולים המרכזיים בהחלטת חברה איפה להקים את הפעילות הבאה. אם מדינת ישראל רוצה לשנות את חוקי המיסוי, זה תפקידה. החברות יתיישרו וישלמו לפי חוק. אבל הן לא האויב. הן חלק מקטר ההייטק.
2 תגובות לכתיבת תגובה