"יש היום תיאבון גדול בארה"ב לסרטים דוקומנטריים"

"יש היום תיאבון גדול בארה"ב לסרטים דוקומנטריים, בזכות העלייה בכמות ובאיכות העבודה", אומרת קרוליין ליברסקו, שאחראית לתחום הסרטים הדוקומנטריים בפסטיבל סאנדנס, פסטיבל הקולנוע העצמאי החשוב בעולם. ליברסקו מגיעה לכאן הישר מפסטיבל Hotdocs בקנדה, כאורחת מיוחדת של פסטיבל דוקאביב שייפתח ביום חמישי. "הפסטיבלים האלה חשובים מאוד, ויש להם תפקיד גדול בקידום הז'אנר", היא אומרת.

ליברסקו יושבת על משבצת משפיעה מאוד בתעשייה. "בשנה שעברה הגיעו אלינו 1,800 סרטים תיעודיים, כולל סרטים קטנים וניסיוניים מכל העולם", היא מספרת בשיחה עם "כלכליסט", ומסבירה את השקפת העולם של מכון סאנדנס ואת מארג השיקולים מאחורי כרטיס הכניסה להשתתפות בפסטיבל היוקרתי. "למכון יש גישה רדיקלית לחלוקה בין קולנוע דוקומנטרי וקולנוע עלילתי. מבחינתנו, שניהם מספרים סיפורים. זה לא משנה באיזה ז'אנר הם מתויגים. זוהי אחת הסיבות שלקולנוע הדוקומנטרי יש נוכחות כל כך בולטת בסאנדנס - אנחנו לא מגדירים אותו", היא אומרת.

הסרט הדוקומנטרי שזכה בסאנדנס השנה, בבחירת השופטים וגם בבחירת הקהל ("זה כמעט ולא קורה", מעירה ליברסקו על הבחירה הכפולה), הוא "Blood Brother", שמביא את סיפורו של פעיל אמריקאי העובד עם ילדים נשאי HIV בהודו. "זה סרט טעון ומעורר מחלוקת, הוא עוסק במערביים שבאים לעזור לעולם השלישי בזמן שהם בעצם אלה שגרמו את הצרות, אבל הגיבור עובר תהליך רגשי אמיתי. הסרט פרובוקטיבי, אבל ברמה האנושית הוא מאוד רגשי ונגיש".

"Blood Brother" משקף מגמה? אתם מעודדים קידום של נושאים חברתיים בסרטים שמשתתפים בפסטיבל?

"ממש לא. אנחנו מסתכלים על סיפורים, לא על מטרות. 'מחפשים את שוגרמן', למשל, הוא דוגמה טובה לגישה שלי: זה סיפור נהדר. לא חינוכי, בלי מסר, פשוט סיפור תרבותי נהדר. ברשימת הסרטים שהשתתפו בפסטיבל ישנן כל מיני נקודות מבט. אנחנו שואפים להביא טווח רחב של עבודה שמשקף מגוון נושאים וסוגי אסתטיקה שונים. לא מכניסים את הסרטים למשבצות אלא פשוט מחפשים את הסיפורים המעניינים".

אגב "מחפשים את שוגרמן", מה חשבת על הסרטים הישראליים שהיו מועמדים לאוסקר השנה?

"'שומרי הסף' שמאוד אהבתי הוא דוגמה לדוקומנטרי נהדר מסוג אחר, שונה מ'שוגרמן'. סרט עם אג'נדה".

ויש עוד מרכיב אחד שליברסקו מאמינה שיש לו תרומה להצלחת סרט דוקומנטרי - "מישהו שאנחנו רוצים לעקוב אחריו. למה 'פרנהייט 9/11' של מייקל מור הכניס יותר מ־100 מיליון דולר? ומה עומד מאחורי ההצלחה של 'אמת מטרידה', הסרט של אל גור? אלה שני סרטים מאוד שונים, אבל במרכזם עומד מדריך. אנשים כמו מייקל מור הביאו את הקולנוע התיעודי לקהל חדש. אני חושבת שהוא מזמין את הקהל פנימה".

קרוליין ליברסקו בפסטיבל סאנדנס. לא מפרידים בין עלילתי לדוקומנטרי | צילום: אימג'בנק, Gettyimages

לא קאן

לסאנדנס היא הגיעה ב־2001, אחרי עבודת אוצרות בפסטיבלים שונים, ובהם פסטיבל הקולנוע היהודי בסן פרנסיסקו. "תמיד אהבתי את עבודת האוצרות ואת התהליך שמסביב ליצירה עצמה", היא מספרת. "קשה מאוד להתפרנס

מהפקה בארה"ב, אז עשיתי עבודת שטח בפסטיבלים ובטלוויזיה, ולאט לאט העבודה הזאת השתלטה על הלו"ז שלי והפכה לפרנסה". במסגרת תפקידה היא עובדת עם מייסד סאנדנס רוברט רדפורד. "הוא מקסים", היא מספרת. "הוא הקים את המקום כדי לתמוך ביוצרים עצמאים, ומה שמניע אותו, ואת כולנו, הוא הרצון לגלות קולות חדשים. בניגוד לפסטיבלים גדולים כמו קאן, אנחנו לא חוגגים שמות גדולים, אלא נותנים מקום ליוצרים לא מוכרים".

מייקל מור | צילום: אי פי איי

השנה היא חזרה לתפקיד מפיקה, בסרט "American revolutionary: The Evolution of Grace Lee Boggs". את הסרט, שנמצא כעת בשלבי עריכה אחרונים, היא תיקח לפסטיבלים בעולם, הפעם בתפקיד היוצרת. ליברסקו מספרת בהתלהבות גדולה על גיבורת הסרט, פעילה חברתית ממוצא סיני, בת 98 היום ובת 95 בעת הצילומים. "גרייס לי היא אינטלקטואלית יוצאת דופן שקיבלה דוקטורט בפילוסופיה ב־1940. היא נתקלה במחסומים כאשה וכסינית־אמריקאית, אבל לא היתה תנועה שהיא יכלה להצטרף אליה, אז היא פשוט הצטרפה לתנועה המאורגנת הראשונה לזכויות אזרח - האפרו־אמריקאים. דרך התנועה השחורה בארה"ב היא הפכה למהפכנית פעילה. ב־1950 היא עברה לדטרויט והתחתנה עם פועל רכב שחור. הסרט דיאלקטי מאוד בצורתו, באופן שמחקה את צורת החשיבה שלה".

פמיניזם וסוציאליזם, או מאבק כמו זה של גיבורת הסרט, קשורים זה לזה?

"זה עניין אינדיבידואלי. אבל בסביבה היהודית־המתקדמת־האמריקאית־האתאיסטית שבה אני גדלתי, כולם היו סוציאליסטים וחברי איגוד, והחזיקו בגישה של 'אם מישהו בעולם סובל גם אנחנו סובלים'. אז בעיניי כן, הדברים האלה בהחלט קשורים".

לאורך הקריירה שלך את מעורבת במסגרות לתמיכה בנשים בקולנוע.

"יש לנו יוזמה חדשה וממש מרגשת בסאנדנס לקולנועניות. עשינו מחקר בשיתוף USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה)

בנושא ייצוג נשים בקולנוע, וראינו את הייצוג של נשים בקולנוע עצמאי. מצאנו שמספר הנשים שעושות סרטים עצמאיים הוא די נמוך. בקולנוע דוקומנטרי, לעומת זאת, היחס הוא 50–50, גם מפני שהתקציבים נמוכים יותר, וגם מפני שהמימון דמוקרטי יותר - הכסף מגיע מקרנות וממוסדות ציבוריים".

בשבוע שעבר נפתח מיני־פסטיבל של סאנדנס בלונדון. אתם שואפים לערוך פסטיבלים בעוד מקומות בעולם?

"סאנדנס הוא לא רק פסטיבל, אלא מפעל גדול. עכשיו אנחנו עורכים מעבדות לתסריטאים בירדן ובהודו, והיו לנו מעבדות במקסיקו ובפולין. יש לנו פעילויות כאלה בעולם כבר שנים, ומחפשים תמיד שותפים חדשים, אבל אנחנו שמרנים. יש סינרגיה בין לונדון לסאנדנס, אבל אנחנו לא רוצים להשתלט על העולם".