שיפוץ זכויות יוצרים

השאלה עד כמה יצירה אדריכלית מוגנת בזכויות יוצרים מעסיקה את מרבית האדריכלים בארץ, והיא צצה ועלתה לאחרונה כשפורסם כי משרד האדריכלים שעיצב את בניין בנק ישראל אינו רואה בעין יפה את תוכנית השיפוצים המתוכננת במקום. לטענת משרד האדריכלים, בניין בנק ישראל הוא קניין רוחני מוגן של האדריכל.

גם אם יהיה מי שיחלוק על יופיו של הבניין המדובר, הרי סביר להניח שאיש לא יחלוק על הייחודיות שלו. למעשה, כבר בשנות השישים, ועל בסיס חוק זכות יוצרים הקודם, פסק בית המשפט העליון (פרשת לב נ' המשביר המרכזי) כי לא די בתכנון מבנה כדי שייחשב יצירה מוגנת, אלא יש צורך שיהיה ייחודי. נדרש שיהיה בו סממן מקורי, אמנותי, פרי מחשבתו של האדריכל. עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אוטומטית את המבנה ליצירה מוגנת ואת האדריכל לבעל זכות יוצרים.

"יצירה ספרותית"

הוא הדין ביחס לתוכניות האדריכליות עצמן (להבדיל מהמבנה). בפרשת אלחנני נ' עיריית תל אביב, הקשורה לתוכנית כיכר אתרים, פסק בית המשפט העליון כי יש לראות בתוכניות ובשרטוטים בבחינת "יצירה ספרותית" כפי הגדרתה בחוק זכות יוצרים הישן. עם זאת, גם כאן אין פירוש הדבר כי כל התוכניות, באשר הן, מוגנות בזכויות יוצרים. רק תוכנית מקורית - כזו המגלמת יצירתיות ומשאב רוחני ואינטלקטואלי - תזכה להגנת זכויות יוצרים. בפרשה אחרת, בית המשפט העליון אף השווה את הקשר שיש ליוצר ליצירתו לקשר שיש בין אב לבין ילדיו.

לנוכח שורת פסיקות של בתי המשפט נראה שאין מניעה גורפת לבצע שינויים בבניינים קיימים, גם אם הם מוגדרים כיצירות אמנות אדריכליות. עם זאת, השינוי צריך להיות מידתי ולשמר את ערכו החזותי של הבניין ואת אופיו המקורי. הדברים גם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק זכות יוצרים החדש מ־2007, הקובע שיצירה אדריכלית היא כמו כל יצירה אמנותית אחרת. עוד נקבע בחוק ששימוש במודל וכן בשרטוטים ובתוכניות לא יהווה הפרת זכויות יוצרים, כשאלה נדרשים לשם שיקום או הקמה מחדש של בניין. זכות יוצרים ביצירה תהיה למשך חייו של היוצר וכן 70 שנה לאחר מותו.

הפסל הגיש תביעה

שאלה אחרת היא עד כמה יכול אדריכל לכפות על רשות מקומית לתחזק ולשפץ יצירה אדריכלית המצויה בתחום הרשות. בהקשר זה ניתן אולי להקיש מפרשת בר חמא נ' עיריית קריית גת שנידונה ב־2012 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. שם נתבעה הרשות המקומית על ידי פסל, שטען שהופרה זכותו המוסרית בכך שפסליו שהוצבו בעיר לא תוחזקו לפי מצבם המקורי. בית המשפט פסק כי אמנם לרשות המקומית שמורה הזכות לקבוע סדרי עדיפויות תקציביים, ואין זה סביר לדרוש ממנה שיפוץ של פסלים על חשבון צרכים חיוניים אחרים. עם זאת, אין לתת לרשות המקומית פטור גורף, ועליה לעשות את מרב המאמצים במסגרת התקציב הקיים.

במקרה הספציפי שם נפסק שהרשות המקומית התייחסה לפסלים באופן מזלזל והפגינה חוסר אכפתיות. אחד הפסלים שופץ שלא לפי התכנון המקורי, ללא כל הנחיה שנועדה לשמר את אופי היצירה; פסל אחר הוזנח והחליד, ובסופו של דבר הוסר על ידי טרקטור שעבד במקום והושלך לפח. לנוכח דברים אלה פסק בית המשפט שהופרה הזכות המוסרית. לא מן הנמנע שניתן יהיה להקיש מפסיקה זו, גם בכל הנוגע לחובת הרשות המקומית לשמר מבני ציבור המהווים יצירות אדריכליות.

הכותב הוא שותף במשרד גדעון קורן ושות' ומומחה בזכויות יוצרים ובקניין רוחני