אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מכניס אורחים צילום: תומי הרפז

מכניס אורחים

האוצר סטיבן מיידוף (אין קשר להונאת הפונזי) הגיע מניו יורק להוביל את "מארח ואורח", תערוכת ענק שאפתנית במוזיאון ת"א המציגה את ישראל מפרספקטיבות שונות - של אמנים בינלאומיים ומקומיים. ל"כלכליסט" הוא מספר למה הוא מקווה שהמבקרים בתערוכה יתבלבלו

01.05.2013, 08:46 | רעות ברנע

"הפרויקט הזה עבורי הוא מעבדה אוצרותית", אומר סטיבן הנרי מיידוף, האוצר הראשי של התערוכה "מארח ואורח" שתיפתח מחר במוזיאון ת"א לאמנות. התערוכה היא מיזם שאפתני, הראשון מסוגו בארץ, הכולל תשעה פרויקטים נפרדים. כל פרויקט נוצר בידי אוצר, אמן או קולקטיב אחר מהעולם, כשמיידוף נמצא בראש הפירמידה.

מיידוף (57, אין קשר משפחתי לברנרד), אוצר, סופר ומבקר אמנות ניו יורקי, הוזמן לקחת חלק בפרויקט ע"י רבקה סאקר, יו"ר עמותת ARTIS. "אני יושב בחבר הנאמנים של העמותה כבר שנים רבות", הוא מספר. "לאחר מותו של מוטי עומר (המנכ"ל והאוצר של מוזיאון ת"א שנפטר לפני כשנתיים - ר"ב), פנתה אליי סאקר ושאלה אם אהיה מעוניין לעשות פרויקט במוזיאון. באותה תקופה עבדתי באוניברסיטת סטנפורד על מחקר בעקבות הספר 'על הכנסת האורחים' של ז'אק דרידה, וכך עלה הרעיון לעסוק בנושא מארח ואורח".

סטיבן מיידוף. "לא רציתי לבוא בתור סטיבן מיידוף. "לא רציתי לבוא בתור 'הסמכות מניו יורק' שתחלק הוראות לאמנים ישראלים" | צילום: תומי הרפז סטיבן מיידוף. "לא רציתי לבוא בתור

חבילות מספרד

למיידוף עבר אמנותי מכובד. את דרכו החל בשנות השמונים כעיתונאי כלכלי, אבל החל לכתוב על אמנות למגזין "ArtForum" ולאצור תערוכות קטנות עבור גלריות ניו יורקיות, ועם הזמן התבסס מעמדו בתחום. בשנים 1987–1994 היה העורך הראשי של מגזין האמנות החשוב "ARTnews". בהמשך כתב ביקורות אמנות במגזין "Time", פרסם ספרים ואצר תערוכות שונות, וב־2009 היה אוצר שותף בביאנלה ה־53 בוונציה.

את הקשר שלו עם ישראל הידק בעבודה על התערוכה הנוכחית. "הרעיון היה לעשות אאוטסורסינג", הוא מסביר, "כדי לקבל פרספקטיבה על המושג של אורח ומארח במדינות שונות, כשנקודת ההתייחסות היא ישראל. הזמנתי אוצרים ואמנים מהעולם - ברזיל, סין, הודו, ספרד ועוד - להגיע לישראל לטובת העניין, וכל אחד מהם הגיע ושהה פה לפרק זמן מסוים. ברוב הביקורים הללו גם הייתי מעורב בעצמי, ויחד סיירנו במדינה ופגשנו אנשי תרבות ודמויות פוליטיות. לאחר הביקורים הללו ביקשתי מהאמנים ומהאוצרים הצעות לפרויקטים שיוצגו בתערוכה".

ספר על הפרויקטים בתערוכה.

"התערוכה מורכבת מתשעה פרויקטים, שישה מהם יוצגו באולם זקס ועוד שלושה מפוזרים ברחבי המוזיאון או מתקיימים כמיצגים חיים. אחד המעניינים שבהם הוא של האוצר הסיני הו האנרו, שעובד עם אחד הציירים הסיניים המובילים היום - ליו שיואודונג. שיואודונג יציג עבודות שיצר בסין ועבודות שיצר אחרי שהייתו בישראל, ולצדן יוצגו עבודות של שלושה אמנים ישראלים - מיקי קרצמן, ניר עברון ומיכאל ז'ופרנר. הצבת העבודות זו לצד זו מעוררת מחשבה על המצב הפוליטי בסין ובישראל, שתי מדינות שבהן סוגיות האורח והמארח הן משמעותיות. פרויקט בולט נוסף הוא של האמנית הספרדייה דורה גרסיה, שתציב שולחנות ועליהם אובייקטים שהיא ואמנים אחרים שלחו בדואר למוזיאון. את הפרויקט הזה אוצרת סוזן לנדאו, האוצרת הראשית של המוזיאון, שהיא בעצם הנמען של המשלוחים, והפרטים ישתנו בזמן התצוגה, בהתאם למה שיישלח".

נטוורקינג אמנותי

מיידוף אחראי בעצמו לאחד הפרויקטים בתערוכה, "עקירה". "בפרויקט הזה שיתפתי פעולה עם האמן רועי רוזן והפילוסוף רפאל זגורי־אורלי" הוא מספר. "הוא מבוסס על מחזה שכתבתי העוסק בשואה, ובו כל הדמויות הן אובייקטים ולא בני אדם. רוזן וזגורי־אורלי הגיבו לטקסט הזה בטקסטים משלהם, ורוזן מתייחס בעבודות הווידיאו שלו בתערוכה לנושא המהגרים הלא־חוקיים בישראל".

בתור מי שמעורה בסצנת האמנות הניו־יורקית, איך היתה מבחינתך העבודה על הפרויקט הזה?

"נכון שניו יורק היא היום זירה מרכזית באמנות, אבל זה לא נכון לחשוב שזו הגמוניה גלובלית. לכן הזמנתי לפרויקט הזה אמנים מכל העולם, לא רציתי לבוא בתור 'הסמכות מניו יורק' שתחלק הוראות לאמנים ישראלים. מה שמרגש בזה הוא שיכולתי להביא את כל האמנים והאוצרים לישראל, עניין שהשתלם לשני הצדדים ושאני מקווה שיפתח שיתופי פעולה עתידיים".

לאמנות ישראלית עכשווית יש מקום משמעותי בסצנה העולמית?

"תמיד התרשמתי מהאיכות של האמנים הצעירים בישראל. ביקרתי כאן בפעם הראשונה כשלימדתי בבית הספר לאמנות של ייל שנחשב לאחד הטובים בעולם, ואני זוכר שהייתי המום, כיוון שרמת התלמידים בבצלאל לא היתה נמוכה מזו של התלמידים שלי. אני חושב שהעובדה שהאמנים חיים וגדלים כאן, עם כל מה שכרוך בזה, כולל שירות צבאי, באה לידי ביטוי בתחושות של הגנה ושל התגוננות, שניתן לראות ביצירות. אני לא יודע אם זה ה'גולדן מומנט' של האמנות הישראלית, אבל אני כן יכול להגיד שבשנים האחרונות שומעים בעולם על יותר אמנים ישראלים, יותר אוצרים מגיעים לבקר בישראל ויש יותר התייחסות במדיה".

רוב הפרויקטים בתערוכה משלבים אמנות פלסטית עם פרפורמנס, קולנוע, מולטימדיה, תיאטרון. אין חשש שאנשים קצת יתבלבלו?

"אין לי ספק שאנשים יתבלבלו, אבל אני לא רואה בזה חיסרון. המטרה היא שכל אחד ייקח מהתערוכה את מה שהוא מתחבר אליו. ואני מקווה שאני מביא לכאן גם חשיבה חדשה על אוצרות ותפקידה בימינו - פעולת האוצרות בתערוכה כזו היא הרבה יותר מההחלטה מה לתלות איפה: זו תערוכה שמשתנה כל הזמן, היא אורגניזם חי ואינטראקטיבי. הקהל משתתף ברבים מהפרויקטים, מה שיוצר, במונחים של היום, נטוורקינג בין הנפשות הפועלות - האמנים, האוצרים והצופים. האוצר היום הוא כבר לא ה'אוטר', יש טרנפורמציה בחשיבה האוצרותית. אני מחלק את האחריות היצירתית וכך נוצר משהו גדול ומורכב הרבה יותר".

"מארח ואורח", 2 במאי עד 30 ביוני, מוזיאון ת"א לאמנות.

תגיות