אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השפל הגדול כאירוע מכונן צילום: נמרוד גליקמן

השפל הגדול כאירוע מכונן

הבנק הפדרלי מגיב בעוצמה לכל מה שהוא תופס כסיכון לשפל נוסף, גם אם מוגבל בהיקפו

06.05.2013, 10:08 | בארי אייכנגרין
דמיינו לעצמכם שני בנקים מרכזיים. אחד הוא היפר־אקטיבי, מגיב בעוצמה לכל אירוע. האחר יציב כסלע, נשאר רגוע אל מול האירועים, נחוש להימנע בכל מחיר מכל צעד שעלול ליצור אפילו צל צלה של אינפלציה.

קראו עוד בכלכליסט

התיאור שהבאתי אינו פרי דמיוני. זו תמצית אופן הפעולה של הבנק הפדרלי המרכזי ושל הבנק האירופי המרכזי. הגישות השונות של שני הבנקים נובעות מהניסיון ההיסטורי של החברות שהם פועלים בהן. השפל הגדול של שנות השלושים, שבו עמד הפד מנגד בזמן שהכלכלה התמוטטה, הוא האירוע המכונן שנצרב בתודעתו של כל בנקאי העובד בו. עקב כך הפד מגיב בעוצמה לכל מה שהוא תופס כסיכון לשפל נוסף, גם אם מוגבל בהיקפו.

אינפלציה משתוללת בשנות השמונים

לעומת זאת, האירועים המכוננים של המדיניות המוניטרית האירופית הם ההיפר־אינפלציה של שנות העשרים של המאה שעברה וכן כיסוי הגירעונות התקציביים של הבנקים המרכזיים בשנות השבעים והשמונים, שהוביל שוב לאינפלציה משתוללת. האצלת הסמכויות המוניטריות של הבנקים המרכזיים של מדינות אירופה לבנק המרכזי האירופי נועדה לפתור בדיוק את הבעיה הזאת.

הבנק האירופי. לבדוק כיצד הכישלון הבנקאי  הביא לתקומתן של תנועות פוליטיות קיצוניות, צילום: בלומברג הבנק האירופי. לבדוק כיצד הכישלון הבנקאי הביא לתקומתן של תנועות פוליטיות קיצוניות | צילום: בלומברג הבנק האירופי. לבדוק כיצד הכישלון הבנקאי  הביא לתקומתן של תנועות פוליטיות קיצוניות, צילום: בלומברג

מובן שחוויות היסטוריות אינן משחקות תפקיד רק בעיצוב המדיניות של בנקים מרכזיים. כאשר הנשיא לינדון ג'ונסון החליט להגביר את המעורבות האמריקאית בווייטנאם הוא ראה לנגד עיניו את הסכם מינכן, שבמסגרתו בחרה אירופה להתעלם מהתוקפנות של גרמניה הנאצית. רבע מאה אחר כך, כשהנשיא ג'ורג' בוש האב שקל את התגובה המתאימה לפלישה של עיראק לכווית, הוא ראה לנגד עיניו את מלחמת וייטנאם, שבה היעדר מדיניות נסיגה סיבכה את ארה"ב עמוק בבוץ.

ואולם, מסקנה חשובה של מחקר מדיניות חוץ היא שקובעי המדיניות נסמכים בהשוואותיהם על מקרי עבר מסוימים לא מפני שהנסיבות שלהם דומות לנסיבות הנוכחיות, אלא מפני שהם צרובים בתודעה הציבורית. לכן השוואות מסוג זה מעצבות וגם מכשילות את המדיניות.

קטלוג של השוואות היסטוריות

אותן סכנות אורבות גם למדיניות המוניטרית. על הפד לשאול אם שנות השלושים, שבהן הביאה המדיניות המאופקת שלו למיתון כפול, הן אמת המידה המתאימה להשוואה היסטורית במצב העניינים הנוכחי. הפד יכול להביא בחשבון גם את המדיניות שלו בשנים 1924–1927, כאשר שיעורי הריבית הנמוכים הניעו בועות בשוק המניות ובשוק הנדל"ן, או 2003–2005, כאשר שיעורי הריבית נלחצו מטה באקלים פיננסי מאוד לא יציב. המעט שיכול הפד לעשות הוא לבנות "קטלוג" של השוואות היסטוריות, לבחון את התאמתן למצב קיים ולהפיק מהן לקחים.

באופן דומה על הבנק המרכזי האירופי לבחון לא רק כיצד הטבות מוניטריות התירו לממשלות להיכנס לגירעונות תקציביים ענקיים בשנות העשרים, אלא גם כיצד כישלון בנקאי הבנקים המרכזיים להגיב למשבר של שנות השלושים הביא לתקומתן של תנועות פוליטיות קיצוניות. כשאני חושב על הכלכלה האמריקאית, אני מסיק שההבראה מהשפל הגדול היא מקור ההשוואה ההיסטורי המתאים ביותר לנסיבות הנוכחיות. רק בשנות השלושים היו שיעורי הריבית קרובים לאפס, רק בשנות השלושים הצליחה הכלכלה לחלץ עצמה ממשבר כלכלי חריף.

ייתכן שהמשיכה שלי להשוואות לשנות השלושים צפויה. זו היתה התקופה המכוננת של המדיניות המוניטרית האמריקאית, ואני, אחרי הכל, אמריקאי.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. פרוג'קט סינדיקט 2013, מיוחד ל"כלכליסט"

תגיות