צילום: תום ברטוב
השיטפון הקונצרני: הסיכון עלה, אך המשקיעים מחפשים תשואה
בהיעדר אלטרנטיבות, המשקיעים שאינם מסתפקים בתשואות הנמוכות, הזרימו מיליארדי שקלים לקרות האג"ח. האם הם מודעים לסיכון?
במהלך השנה האחרונה חזרו האג"ח הקונצרניות למרכז הבמה של המשקיעים. מדדי איגרות החוב, בין אם הוותיקים (תל בונד־20, תל בונד־40 ותל בונד־60), ובין אם החדשים (תל בונד־צמודות, תל בונד־יתר ותל בונד־תשואות), משכו את תשומת לב המשקיעים בבורסת תל אביב, שהזרימו כסף רב לקרנות הנאמנות המתמחות באפיק זה ונהנו עד כה מתשואות נאות.
בראשית יולי 2012 המלצנו במדור זה להגדיל את החשיפה לקרנות איגרות חוב קונצרניות משום שיש להן עדיפות חזקה על פני איגרות החוב הממשלתיות. קביעה זו היתה נכונה לשעתה וגם הוכיחה את עצמה. האם קביעה זו נכונה גם היום אחרי מהלך העליות החד, כאשר סכומי עתק נכנסים לאפיק זה?
האם המצב בשוק הקונצרני בישראל בחודש מאי 2013 מגלם באופן ראוי את הסיכון־סיכוי שקיים באפיק, או שמדובר במהלך עליות שמתודלק על ידי הזרמות הכספים הגדולות לאפיק נוכח הריבית הנמוכה בפיקדונות? ואולי כיום התשואות הגלומות באפיק לא מגלמות את הסיכון האמיתי הכרוך בהשקעה בו?
הזנב מכשכש בכלב
אחרי הכל, חייבים לזכור שהשקעה באיגרות חוב בניגוד להשקעה במניות לא יכולה לעלות עד אינסוף. הבעיה היא שבמצב שנוצר כיום המשקיעים קונים איגרות חוב בתשואות נמוכות שלא בטוח שמגלמות באופן אמיתי את הסיכון שקיים בהן. אם כך, מדוע המשקיעים ממשיכים להזרים מיליארדי שקלים לאפיק שעלה בחדות בתקופה כה קצרה וכיום מגלם תשואות נמוכות לפדיון?
הגורם העיקרי למצב הנוכחי הוא היעדר אלטרנטיבות. המשקיעים, שרואים את התשואות הנמוכות אף יותר באיגרות החוב הממשלתיות או בפיקדונות בנקאיים, ואינם מוכנים להסתפק בהן, מזרימים את כספם לאפיקים בעלי תשואה גבוהה יותר, ובעלי סיכון גבוה יותר, בעיקר לאיגרות חוב החברות, ובחצי השנה האחרונה - גם לאיגרות החוב הכלליות.
הזרמה אינה המילה הנכונה, המילה המתאימה יותר היא שיטפון - יותר מ־18 מיליארד שקלים עברו לאפיקים אלה מתחילת 2012 והמעיין השוצף הזה אף מתגבר, כאשר 11.5 מיליארד שקל מתוכם הגיעו בארבעת החודשים הראשונים של 2013. במקביל לעלייה החדה בזרימת הכסף לאפיק, המשיכו המדדים לעלות והתשואות העתידיות לפדיון המשיכו לרדת עד שהגענו למצב הנוכחי.
העלייה הגדולה
ייתכן שחלק מהמשקיעים שרצים היום אחרי התשואות של האפיק הקונצרני לא היו צריכים להיות שם מלכתחילה. מתחילת השנה, במקביל לעלייה החדה בגיוסים לקרנות איגרות חוב חברות ואיגרות חוב כלליות, נרשמו פדיונות של 2.3 מיליארד שקל בקרנות איגרות חוב מדינה ובקרנות שקליות, והיתרה הגיעה מהפיקדונות מהבנקים.
האם המשקיעים מודעים לסיכון הנוסף בעיקר כאשר מרווח התשואה נמוך כל כך? לא בטוח. האם הגיוסים גורמים לעליות או שהעליות מושכות את המשקיעים להזרים כסף לקרנות? זהו הסיפור הקלאסי של הביצה והתרנגולת, וסביר להניח שזהו מהלך מעגלי. יותר מזה, תגובת המשקיעים היא מהירה ביותר. בחודש מרץ, שהיה חודש שבו מדדי התל בונד ירדו, צנח קצב הגיוסים בקרוב ל־50% לעומת החודשים הקודמים. נסיים בוורן באפט שאמר שהנקודה החשובה שיש לזכור בהשקעות, היא: "אל תסכן כסף שחשוב לך, על מנת להרוויח כסף שלא חשוב לך".
השורה התחתונה
האפיק הקונצרני והאג"ח הכלליות מושכים את מרב תשומת הלב של המשקיעים בחודשים האחרונים. באפיק הקונצרני, התשואות לפדיון נמוכות ולאג"ח רבות הן אינן משקפות את הסיכון
צבי סטפק הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב־דש. עידו צביקל עובד במיטב־דש
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה