הון אנושי: ראיתי עיר עוטפת הון

חמישי בערב, חנוכת פארק טדי למרגלות חומות העיר העתיקה ומגדל דוד בירושלים. הכניסה למוזמנים בלבד, בעיקר ל־130 מיליארדרים ומיליונרים מבוגרים מכל העולם, שתרמו לפארק 18 מיליון דולר. לסטר קראון, מקום 52 ברשימת 400 עשירי אמריקה של "פורבס", ורות חשין, נשיאת הקרן לירושלים ומבעלי טבע, הסירו את הלוט מעל לוח עם שמות התורמים, ואז המיליונרים הצטלמו בזה אחר זה ליד שמם.

רות חשין ולסטר קראון | צילום: מיקי נועם אלון

אני העדפתי את הקוקטייל. מיקי פדרמן, בעל השליטה במלונות דן ובאלביט מערכות, אמר לי שהוא תרם סכום נכבד לשיקום באר עתיקה שנמצאה בפארק, ואז הפליג לספר איך אבא שלו וטדי קולק היו חברים בתנועת נוער ציונית סוציאליסטית בגרמניה. שאלתי אותו איך קרה שהסוציאליסיט הקים מלון, ופדרמן אמר: "כל הסוציאליסטים הגדולים התפכחו בסוף". פדרמן הגיע לאירוע עם ארבעה מנהלי מלונות דן בירושלים, והם סיפרו על תפוסה מלאה - בזכות תיירים רוסים. שאלתי את פדרמן אם השמים הפתוחים יובילו לפתיחת עוד מלונות, והוא ענה: "זה ייקח עוד שנה־שנתיים עד שנתחיל לראות יותר תיירים, אם בכלל". עם דוד ברודט, יו"ר בנק לאומי, ניסיתי לדבר על החוב של נוחי דנקנר, אבל הוא התחמק ואמר: "כל הסיפור עם דנקנר לא התחיל בתקופתי", והעדיף לדבר על אהבתו לירושלים.

אחר כך האורחים התיישבו על במה מול המזרקה הגדולה בישראל: מישור ענק שאחת לשעה פורצים ממנו 256 זרנוקי מים, מוארים בכ־1,500 גופי תאורה ומרצדים לצלילי תזמורת ירושלים החדשה. המזרקה נבנתה מתרומת המיליארדרית סילביה הסנפלד, בעלת ענקית הצעצועים הסברו. רגע לפני הטקס שוחחתי עם זיגי ווילף, איל נדל"ן והבעלים של קבוצת הפוטבול וייקינגס, שתרם מיליונים לפארק וליד ושם. ווילף אמר: "אתם כל הזמן מתלוננים - פעם זה הכיבוש, עכשיו אתם נגד הטייקונים, אבל הכלכלה הישראלית במצב מצוין. הלוואי שכל העולם היה במצבכם". הצעתי לו לקנות את בית"ר ירושלים, והוא אמר: "רק זה חסר לי, מספיק יש לי את כאב הראש של הפוטבול. אתה רוצה להוסיף לי עוד 11 אגואים?".

סילביה האסנפלד | צילום: ששון תירם

בין הנאומים בלט זה של חשין, שקיבלה אות הוקרה ונראתה נרגשת מאוד. היא אמרה שחשוב להזכיר שירושלים אינה רק עיר יהודית ישראלית, אלא עיר השייכת לכל אומות העולם. אחר כך באו מופע פירוטכניקה, הופעה של להקת מזרח־מערב עם חיה סמיר ו"ארץ זבת חלב ודבש", וארוחת ערב חגיגית. בארוחה שוחחתי עם חיים הורביץ על הדו"ח המאכזב שהציגה טבע לסיכום הרבעון הראשון. "זה לא בא בהפתעה", הוא אמר, "השנה תהיה לא פשוטה, כי אין הרבה תפוגות של זכויות לתרופות גנריות". הוא גם אמר שהוא מודאג מהיחס לתעשיינים בארץ, ושנכח לאחרונה בפגישה של תעשיינים עם שר הכלכלה נפתלי בנט: "התרשמתי שהוא ממש משלנו. אחרי הכל הוא בא מההייטק, כך שיצאתי רגוע".

מישאל חשין | צילום: מיקי נועם אלון

אחר כך פגשתי את הסנפלד בת ה־94, שאמרה לי: "אני מאוד מאמינה בשלום. אשמח להרחיב איתך בנושא, רק קודם אני חייבת לאכול משהו". במקומה שוחחתי עם סלי מרידור, יו"ר הסוכנות היהודית, שאמר: "אנשים כאלה, שבאים לפה ותורמים, משקיעים אחר כך בכלכלה הישראלית. במצב הנוכחי של שוק ההון יש להשקעה שלהם חשיבות רבה להישרדות הכלכלה הישראלית. יהיה קשה לשגשג בלעדיהם".

ואז נשמעה צעקה אם יש רופא בקהל. הסנפלד התמוטטה תוך כדי אכילה. ליאור שלו, הנכד של אלי הורביץ ובנה של ד"ר ורד שלו־הורביץ, ביצע בה היימליך ושחרר את החסימה, ופרמדיקים פינו אותה לבית החולים.

אחרי הדרמה האירוע נמשך כסדרו, והשיחות על טבע נמשכו. דן זיסקינד, סמנכ"ל הכספים האגדי של טבע ועדיין דירקטור בחברה, אמר לי: "אני מרוצה מהדו"חות, כי התחזיות שלנו ניבאו שנרוויח פחות. כולם אמרו שאנחנו חברה אולד פאשן כי לא פעלנו כפירמידה, אבל תראה איפה הם ואיפה אנחנו. אצלנו משאירים את ההון בחברה, אין פירמידות, אין ספקולציות, כל הדברים שאתה רואה בשוק. יש לנו רק חברה אחת". ומה עם הרווחים הכלואים והטבות המסים, שאלתי, שלושה ימים לפני ש"כלכליסט" חשף את היקף ההטבות לטבע. "את זה המדינה הציעה לנו. לא תחמנו או רימינו. מי לא היה עושה את זה אם המדינה היתה מציעה לו?".