איך רואים מזווית העין?

יורי היקר,

נסה לקרוא את הפסקה הבאה בלי להסיר את עיניך מהמשפט הזה. מטושטש, נכון? ה"פוקוס" שלך קטן בהרבה ממה שנדמה. וזה בסדר. כשאתה מתמקד במשהו הוא אמור להיראות יותר משמעותי ממה שהוא באמת. אבל את רוב מה שהעין שלך קולטת אתה רואה מטושטש. אז בטח שיש לך רפלקס אבולוציוני לבדוק שינויים באזור המטושטש - שם נמצא רוב העולם!

הפוקוס קטן בהרבה ממה שנדמה | צילום: שאטרסטוק

החלק המרכזי של התמונה, זה שאתה קולט ב־HD, מגיע כולו מגומה זעירה במרכז הרשתית (כך אצל בני אדם. לנצים, לדוגמה, יש שתי גומות בכל רשתית, ולחתולים יש במקומה תלם מאורך). ואף ששטח הגומה הוא פחות מ־1% משטח הרשתית, כמחצית מהעצבים שיוצאים מהעין מחוברים דווקא אליה, ובערך חצי ממרכז הראייה במח מוקדש דווקא לה.

מה כל כך מיוחד בה? בתור התחלה, היא החלק היחיד ברשתית שאינו מכיל כלי דם. ואף שהעין והמח משתדלים להסתיר זאת מאיתנו, כלי דם מפריעים לראייה. הבט לתוך שמים תכולים ותוכל להבחין בתאי דם לבנים שזורמים ברשתית, אבל לעולם לא במרכזה (לא להתבלבל עם ה"זבובונים" שצפים בעין ושמפסיקים לזוז כשאתה מפסיק להזיז אותה).

אך זו רק ההתחלה. ברשתית, באופן כללי, יש שני סוגי חישני אור: קנים ומדוכים. הקנים הם הרוב, אך רק המדוכים, הדומים לעלי של מכתש ("מדוך" זו מילה נרדפת לעלי, המכתש עצמו קרוי "מדוכה", ו"ישב על המדוכה" זה פשוט "טחן את הנושא"), מסוגלים להבחין בין צבעים שונים ובין עוצמות גבוהות של אור.

ובגומה המרכזית יש כמעט אך ורק מדוכים, והם קטנים ומחוטבים יותר מאחיהם בשאר הרשתית, מה שמאפשר להם להסתדר במבנה כוורתי צפוף שמכיל יותר "פיקסלים". אז הגומה לא רק מתהדרת ביכולת הפרדה גבוהה, היא גם החלק היחיד שקולט צבע כמו שצריך.

אבל זה לא אומר שלמדוכים אין חסרונות. הפילטר המובנה שלהם, זה שגורם לשמנמנותם ומעניק להם את היכולת להבדיל בין סוגי אור שונים, מוריד את הרגישות שלהם לאור חלש. לכן בלילה קשה יותר להבחין בצבעים. ולכן אסטרונומים שמנסים לצפות בעצמים קלושים ומרוחקים מכוונים את הטלסקופ קצת הצידה, כדי להשתמש בקנים הרגישים שנמצאים רק מחוץ לגומה. זו גם הסיבה שקל להבחין במקק מזדחל מזווית העין, אף שעד שלא מפנים אליו את הגומה אי אפשר להבחין בהבעת הפנים שלו.