אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה האינטרנט יעשה לאפריקה? צילום: שאטרסטוק

מה האינטרנט יעשה לאפריקה?

ואיך נראה העתיד הקרוב שלנו לפי גוגל

09.05.2013, 08:12 | שיזף רפאלי
2.4 מיליארד מחשבים, טאבלטים וטלפונים מחוברים לאינטרנט. בחמש השנים הקרובות יצטרפו אליהם עוד 5 מיליארד מכשירים, רובם עם גולשים חדשים מאחוריהם. איך הצמיחה הזאת תשפיע על הרשת, ועל העולם? אריק שמידט וג'ארד כהן מתנדבים לשאול את השאלה הזאת, ולהציע מחשבות על התשובה. שמידט הוא יו"ר חברת גוגל ומי ששימש המנכ"ל שלה לאורך כל העשור הקודם. כהן הוא צעיר בן 31, שהספיק לחבר שני ספרים בנושאי פוליטיקה בינלאומית, לשמש יועץ לשתי שרות חוץ אמריקאיות - קונדוליסה רייס והילארי קלינטון - ולייסד אגף חדש של גוגל שעוסק ברעיונות לשיפור העולם הממשי, שמחוץ לרשת, שנקרא בפשטות "גוגל רעיונות", ולעמוד בראשו.

בספרם "The New Digital Age", שהתפרסם לפני כשלושה שבועות בארצות הברית, הם משקיפים על העתיד הקרוב ממקום מושבם בענקית החיפוש שהם מובילים, ומנסים למנות את השינויים הטובים יותר והטובים פחות שיגרום החיבור המאסיבי של כל פינות העולם לרשת.

החיים יהיו טובים יותר?, צילום: שאטרסטוק החיים יהיו טובים יותר? | צילום: שאטרסטוק החיים יהיו טובים יותר?, צילום: שאטרסטוק

השינויים שהם חוזים יהיו, לטוב ולרע, ובעיקר לטוב, בסימן העצמתם של היחידים. הם מתארים איך חייהן של דייגות בקונגו, לדוגמה, ישתנו מהקצה אל הקצה כשיוכלו לתזמן את הוצאת הרשתות (הגשמיות) מהמים לפי המידע שילמדו מהרשת (הווירטואלית) על רמות הביקוש לדגים בשוק. רשתות סלולר מאפשרות יותר פעולות של בנקאות ופיננסים, ויאפשרו אותן בקרוב למי שעד כה נותרו מחוץ למעגל החיים המודרניים. כהן ושמידט גם חוזים שאפליקציות סמארטפון, כגון אלה שכיום עוזרות לחמוק ממכמונות מהירות בכבישים, יעזרו לנשים בחברות שמרניות ומסורתיות לחמוק מפיקוחן החונק של משמרות צניעות. הטכנולוגיה, הם כותבים, תושיע את הפרט.

מה גורם לגישתם האופטימית, הכמעט אוטופיסטית של שמידט וכהן? אולי רוחה של חברת הענק שמעסיקה אותם. העתיד שהם מציירים צבוע בצבעיה של גוגל, ומושפע מאוד ממוצריה ושירותיה, ומפיתוחים דומים שמתוארים, כצפוי, באופן חיובי. הם מתארים בהתלהבות טכנולוגיות וגאדג'טים, ממדפסות תלת־ממד ועד מכשור רפואי, חומרה שתשנה את כיתות הלימוד ומתקני משחק דיגיטליים שיעצבו מחדש את שעות הפנאי.

המחברים מזכירים גם תקלות, חולשות ואיומים של הטכנולוגיה. הם דנים בפרטיות, שתפחת משמעותית, בכוח חסר התקדים שעשוי להתרכז בידיהן של ממשלות, וגם במה שהאינטרנט עושה לתפיסת הזהות והשייכות. אבל בסיכום, בשורתם חיובית. מיליארדי המצטרפים החדשים לרשת, שיגיעו ממדינות מתפתחות, ייהנו מצמצום הפער הדיגיטלי, ובעקבותיו הכלכלי, בינם לבין המערב. ומנגד הם גם אלה שעלולים להיפגע יותר ממוראות התעצמות כוחות המשטרה. לדעת שמידט וכהן, זהו מקח כדאי.

דווקא בגלל מיקוד הספר במסר של שחרור היחיד, מעניין לראות שרוב עמודיו מוקדשים לזווית אחרת: זאת של המדינה. חמישה משבעת הפרקים שלו עוסקים בקשר בין התקשורת הדיגיטלית לעתידן של מהפכות ומחאות חברתיות, בעתידה של מדינת הלאום, בעתידו הלא פשוט, לדעת המחברים, של הטרור, ובעתיד הלוחמה בעידן הדיגיטלי. המחברים לא צופים שהמרחב הממוחשב יחליף את הסדר העולמי הגשמי, אבל בהחלט מנבאים שינוי דרסטי. כל הממשלות יידרשו לפתח מדיניות מיוחדת גם לעולם שמתהווה בענן, שיעניק למשתמשיו עוד ועוד ידע וכוח. ייתכן אפילו, המחברים כותבים, שכמה מדינות ינסו לבצע "בלקניזציה" של הרשת, לפרק אותה לרכיבים קטנים ונוחים יותר לשליטה. להחליף את הג'ונגל במערכת גינות נתונות לרגולציה. אבל כנראה הרשת לא תתפרק בקלות. לא לפי שמידט וכהן, שחיים בעתיד שהעולם בו טוב יותר. עדיין לא מושלם, אבל יותר שוויוני, שקוף, מעניין ומהנה. ובעצם, מה רע בקצת אופטימיות.

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
עניני ונכון
קראתי אותו. אני חושב שההתעסקות עם זהות הכותבים מוגזמת וגורמת להטיה בקריאה. שמידט, ממרום מעמדו וכאיש שהשיג הכל, לא צריך לכתוב ספר כדי לשווק את גוגל. הרגשתי בין השורות שהוא כותב מה שמתחשק לו ולא על מנת לרצות מישהו כזה או אחר, פשוט כי אינו זקוק לכך. גם השקפותיו בנושא פרטיות היו הגונות למדי. האם הוא מיישם אותן בגוגל? אולי לא וזה כבר ענין אחר, אבל כתאורטיקן, הוא עושה בספר עבודה טובה. ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס, כתב השבוע בניו יורק טיימס מאמר שמכסח את הספר וטוען שהוא בא להצדיק עריצות של מדינות וכו'. גם אסאנג' מתייחס לזהות הכותבים יותר מאשר לספר. אסאנג' שוכח משום לציין במאמר כי הוא תופס כמעט פרק שלם... - אולי לא אהב את האזכור שלו (למרות שהיה הוגן לדעתי), אבל היה צריך לציין זאת כגילוי נאות. דבר אחד חשוב מודגש בספר הוא כי לא רק האזרחים שמאבדים פרטיות, אלא גם במדינה, שלא יכולה יותר להגן על הסודות שלה. נכון, הנושא דובר ומדובר, אבל עצם השימוש בטרמיננוליג הזהה של אובדן פרטיות עבור מדינה ועבור אזרח יוצר נקודת מבט רעננה, כאילו מובן שמעכשיו - המדינה והאזרח פגיעים במידה זהה.
יורם שפר , רחובות  |  04.06.13
לכל התגובות