עונת הנדידה לצפון: ההגירה האירופית לגרמניה שברה שיאים

צלילי הספרדית, היוונית והאיטלקית שנשמעים ברחובות ערי גרמניה מוצאים הד בנתונים שפרסם שלשום משרד הסטטיסטיקה הגרמני, שממנו עולה כי ההגירה לגרמניה ממדינות דרום היבשת צמחה בעשרות אחוזים בשנה שעברה. אבל, חרף התגברות זרם ההגירה לגרמניה מאגן הים התיכון, חלק הארי של המהגרים האירופים לגרמניה עדיין מגיע ממדינות הגוש המזרחי לשעבר, הונגריה, פולין ורומניה.

גרמניה היא המממנת העיקרית של תוכניות החילוץ למדינות האיחוד. עד עתה קיבלו ספרד, יוון, פורטוגל, אירלנד ומדינות נוספות שנפגעו מהמשבר חבילות חילוץ בסכום של 484.6 מיליארד יורו. בתמורה דרשו מהן מוסדות האיחוד האירופי, בלחץ ממשלת גרמניה, לנקוט צעדי צנע קיצוניים כדי להוריד את החובות הריבוניים שלהן. צעדי הצנע הובילו, בין היתר, לעלייה באבטלה במדינות הללו, שהובילה בתורה להתגברות זרם המהגרים אליה. בשבועות האחרונים מתחו בכירים באיחוד האירופי ביקורת על הדבקות הגרמנית בצנע, שהובילה למתיחות בין ממשלת גרמניה לעמיתותיה באירופה.

ברלין. ההגירה צמחה בעשרות אחוזים | צילום: shutterstock

מספר המהגרים ב־2012 לגרמניה מספרד, ששיעור האבטלה בה האמיר ל־27.1% במרץ, רשם את העלייה הגדולה ביותר, כ־45%, לעומת 2011. שיעור האבטלה בגרמניה הוא הנמוך ביותר בגוש היורו ועומד על 5.4% בלבד, לעומת ממוצע של יותר מ־12% במדינות גוש היורו. מספר המהגרים מיוון, שבה עמד שיעור האבטלה במרץ על 27%, עלה ב־43% והגיע לכ־35 אלף, פי ארבעה מאשר ערב המשבר ב־2007. ההגירה לגרמניה מפורטוגל, שבה עמד שיעור האבטלה על 17.5%, עלתה גם כן ב־43%. ההגירה מאיטליה, שראש ממשלתה החדש, אנריקו לטה, הכריז כי יפעל להקלת הצנע במדינה, עלתה ב־40%.

ב־2011 הפכה גרמניה ליעד ההגירה המועדף בתוך האיחוד האירופי ותפסה בכך את מקומה של בריטניה. מספר המהגרים האירופי לגרמניה ב־2012 הגיע לשיא של 691 אלף בני אדם. מספרם של המהגרים הספרדים לגרמניה הגיע לשיא של 40 שנה ועמד על כ־30 אלף בני אדם. המספר הכולל של המהגרים לגרמניה בשנה שעברה עמד על 1.03 מיליון, כשמדינות המוצא העיקריות של המהגרים שאינם מהאיחוד האירופי הן ארה"ב, סין, טורקיה ורוסיה.

המהגרים האירופים שהגיעו בשנים האחרונות לגרמניה הם בעיקר צעירים, משכילים ומיומנים.

בניגוד לתפיסה שמנסות תנועות הימין הקיצוני הגרמני לקדם, מחקרים מצביעים על כך שהמהגרים החדשים אינם נסמכים על מערכת הרווחה הגרמנית המפותחת. בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" מציין בנימין אלסנר מהמכון לחקר התעסוקה בעיר בון כי "הרוב המוחלט של המהגרים כלל לא זכאי לתמיכה מגרמניה לפני שהם עובדים בה במשך שנה". עמיתתו, הכלכלנית קוסטנצה ביאוואסקי, מאשרת את דבריו. "מדובר בדרך כלל בצעירים משכילים ושאפתנים. אין כל ראיה שהם נתמכי סעד".